מהפכת התיקשוב החלה במשרד החינוך

בסוף חודש אוגוסט 2007, בשלהי קיץ ירושלמי חמים, התכנסו בלשכת ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שרת החינוך – פרופ' יולי תמיר, ראשי הסתדרות המורים וארגוני המורים, ועימם אורי בן ארי – נשיא ויזם קרן אתנה. הסיבה למסיבה: השקת פרויקט מחשב לכל מורה במערכת החינוך בישראל. דברים יפים נאמרו שם, הבטחות פוזרו לכל עבר והשמחה הייתה גדולה.

בין הנוכחים בטקס היה גם ניר ברקת, אז אחד המתמודדים על ראשות עיריית ירושלים וחבר מועצת העיר. ברקת רשם לעצמו, שאם וכאשר ייבחר לראשות העיר, זה יהיה אחד הפרויקטים שהוא יאמץ. בסוף השבוע האחרון, ביום ה' ליתר דיוק, בטקס חגיגי ומיוחד שנערך באולם מועצת העיר של ירושלים, קיים ברקת את הבטחתו, והגשים את חלומם של רבים.

ירושלים עלתה על מפת המהפכה השקטה – המתוקשבת, שעוברת על מערכת החינוך. זו מהפכה שברבות הימים, כאשר ייכתבו דברי ימיה, הפרק הפותח יספר כיצד היא החלה מהשטח: מיוזמה פרטית, מחלום של אנשים טובים באמצע הדרך, שנמאס להם לקטר בימי שישי בערב בשיחות סלון, על מערכת החינוך הירודה שלנו, על המורים שאינם רלוונטיים וכו'.

אורי בן ארי היה האיש שהגיע למסקנה שמספיק לקטר והגיע הזמן לעשות. לבן ארי, אז בעל תפקיד בכיר בנס טכנולוגיות, היה רעיון פשוט: כדי שמערכת החינוך תעלה על פסים מתוקשבים, צריך, קודם כל, להכניס את המורה לעידן המתוקשב. איך עושים זאת? מעניקים לו כלי עבודה שנקרא מחשב נייד. כל מי ששמע את הרעיון, לא היה צריך הסברים. הרי לכל פקידה מתחילה מצמידים מחשב כיום, כי בלעדיו היא לא יכלה לעבוד. לכל מנהל קונים כלי רכב ומחשב נייד – ורק את המורים ממשיכים לשלוח לחזית הקשה ביותר, לקרב על נפשם של ילדינו, עם תחמושת וכלים מהעבר.

ספק אם כאשר הגה את הרעיון, האמין בן ארי עצמו לאילו עוצמות הוא יגיע ואת דמיונם של כמה אנשים הוא יצית, מה שיפתח את הלב וגם את הכיס (גילוי נאות: כותב שורות אלו היה שותף לחזון הראשוני, שהיה צריך להתממש בעיר אחת בארץ, ורק אם היה מצליח – או אז לשכפלו הלאה). אבל החיים הובילו את בן ארי והצוות שהלך עימו, למחוזות אחרים. הוא הבין שיש כאן פוטנציאל ענק, שיכול לחולל מהפכה של ממש בחייהם של המורים, ובאופן ישיר להשפיע על התלמידים.

הטקס בלשכת ראש הממשלה אולמרט בירושלים, היה אבן הפינה הראשונה להגשמת החלום. קדמו לו שנתיים של תפירה הדוקה ליעד השאפתני: להעניק ל-60 אלף מורים בחינוך היסודי מחשב נייד, לצד הדרכה ותחזוקה. אולם כדי להגיע ליעד, בן ארי הבין שיש להושיב זה לצד זה את נציגי הסתדרות המורים, את משרד החינוך, וגורמים נוספים. כנגד כל הסיכויים המהלך עבר בהצלחה. ועדות ההיגוי התכנסו פעם אחר פעם. המוטיב המרכזי במשחק היה לשים את האגו בצד, לתת לכל אחד את המרחב שלו, על מנת לממש את היעד.

היה חשוב מאוד שיהיה לפרויקט מימד פדגוגי. המחשב שמקבל כל מורה – הוא רק סמל. הוא משדרג את מעמדו האישי, אבל הופך אותו לבן שיח שווה ערך לתלמידיו בכיתה. זהו דבר שאינו מובן מאליו בעשור האחרון: ילדים יוצאים מהבית אחרי שבילו ערב שלם מול המחשב באינטרנט, שם הם נחשפים לעולמות תוכן וידע אותם לא יקבלו לעולם בכיתה. המפגש בבוקר המחרת עם המורה יכול להיות מדכא לעיתים.

מאז טקס ההשקה, הממשלה התחלפה, אבל הפרויקט המשיך לרוץ. בן ארי גיבש סביבו צוות של חולמים ואנשי ביצוע, שהחלו לנדוד ברחבי הארץ, ולהדביק בחלומם ראשי ערים וישובים. הראשון היה אלוף (מיל') עמרם מצנע בירוחם. הוא ראה את החזון, התלהב ומיד הורה לחלק מחשבים למוריו. אחריו באו עוד 13 ראשי ערים, בזה אחר זה. המימון כולו הגיע מתורמים ומקרנות, כמו גם מיהודים בחו"ל. השיטה עובדת: כל ראש עיר או ישוב מתקנא בעמיתיו, ורוצה לכבד גם הוא את מוריו במחשב נייד. לקנאה מתלווה סיוע בגיוס תורמים.

לא להאמין, אבל פרויקט מחשב לכל מורה מתנהל עד כה, כמעט בלא מימון ממשלתי או ציבורי. הממשלה, דרך משרד החינוך, הסתדרות המורים – הם בבחינת תומכים, אבל גם נתמכים. כך, הפך המחשב הנייד לזרז שמאיץ תהליכי תיקשוב אחרים בכיתה.

במסגרת מחקרי המעקב הפדגוגים, נדהמו החוקרים לראות שבכיתות מסוימות, היקף ההפרעות ובעיות המשמעת ירד פלאים. הילדים מרותקים לתכנים שהמורה מציג להם על גבי מקרן. והיה אם במהלך השיעור הם לא הבינו משהו, אין הם צריכים להמתין למחרת. דואר אלקטרוני נשלח למורה ומייד הם, או הוריהם, מקבלים תשובות.

סוף דבר: שנתיים לאחר שעלה לאוויר, מחשב לכל מורה עונה להגדרה של מהפכה. הוא החל מהשטח, ומתבצע על ידי מתנדבים ואזרחים במימון פרטי כמעט לחלוטין. אבל כדרכה של מהפכה, היא צריכה להגיע לשלב של מימוש החזון שהציבה לעצמה. הגיעה העת שהממשלה תתעורר, תפסיק למחוא כפיים בכל פעם שעיר נוספת נכנסת לפרויקט, ותתחיל "ללכלך את הידיים".

הרעיון שמתגלגל הוא חקיקת חוק, שיחייב לתת לכל מורה מחשב נייד, בדיוק כמו שנותנים לו לוח וגיר. את התקציב צריכה המדינה למצוא. היא אינה יכולה להסתתר מאחורי התשובה "אין כסף". בראש משרד החינוך עומדים היום גדעון סער, שר מבטיח וצעיר, ולצידו ד"ר שמשון שושני, מנכ"ל ותיק ומנוסה. יש להם את הברק בעיניים, אבל הם צריכים לשים את הסכין בין השיניים. מתחת לאפם מתחוללת מהפכה שקטה: מהפכת התיקשוב. זו החלה בכך שנתנו לכל מורה במתנה מחשב נייד בדרך לכיתה. אם הם לא ייטלו כעת את מושכות המהפכה, היא תתחולל בלעדיהם ואף תשאיר אותם מאחור. ויפה שעת אחת קודם.