האם הסמארטפון יעיל לטיפול בדיכאון? – חלק ב'

בחלק הקודם של הטור הועלתה האופציה של טיפול בדיכאון, ובפרט בדיכאון מאג'ורי, באמצעות הסמארטפון. מדובר בדבר שנראה הזוי, אבל הוכח כיעיל.

מחקר שהוצג בחלק הראשון ערך השוואה בין יעילותם של שני סוגי טיפול – התנהגותי ובאמצעות מדיטציית קשיבות – שניתנו באמצעות הטלפון החכם. שתי התוכניות נמשכו שמונה שבועות והועברו באמצעות אפליקציה. רמת הדיכאון נמדדה על ידי שאלון בק וסולם דיכאון נוסף שבודק בריאות. תוצאות המחקר מצביעות על כך שכעבור חצי שנה ממועד סיומו, תוכנית ההפעלה ההתנהגותית הייתה יעילה יותר מקבוצת הקשיבות בקרב מטופלים שרמת הדיכאון שלהם היה חמור יותר לפני הטיפול. לעומת זאת, הטיפול בקשיבות היה יעיל יותר בקרב מטופלים שרמת הדיכאון שלהם לפני הטיפול הייתה נמוכה יחסית.

השוואה למחקרים קודמים

תוצאות המחקר עולות בקנה אחד עם תוצאותיהם של כמה מחקרים קודמים. בשלושה מחקרים נמצא שיעילותן של תוכניות לשימוש עצמי בסמרטפון אינה נופלת מזו של טיפולים פנים אל פנים.

במחקר נוסף נמצא שהחלק הקוגניטיבי, העוסק בתיקון מחשבות שליליות, בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) אינו הכרחי, שכן החלק ההתנהגותי הוא זה שמועיל בדיכאון. במחקר זה, הטיפול הקוגניטיבי-ההתנהגותי נערך על ידי מטפלי CBT מוסמכים ואילו ההפעלה ההתנהגותית נערכה בידי אנשי צוות לא מקצועיים במרפאות לבריאות הנפש בבריטניה. יחד עם זאת, יעילותה של האחרונה הייתה גבוהה מזו של הטיפול הקוגניטיבי-ההתנהגותי המקצועי – ממצא שהיו לו גם השלכות כלכליות.

דיכאון: מילים לעומת מעשים

ההתמקדות בעשייה במקום בדיבור על רגשות ומחשבות עולה בקנה אחד עם מחקריה הרבים של סוזן נולן-הוקסמה, חוקרת מובילה שניהלה את המעבדה לחקר הרומינציה (Rumination) במחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת ייל ומתה בגיל 53 לפני מספר שנים.

הפירוש המילולי של המונח Rumination הוא העלאת גירה. בהשאלה, בפסיכולוגיה, הוא משמש דימוי לדיון חוזר ונשנה באותם חומרים, שוב ושוב. במחקרי מעבדה ובמחקרי שדה רבים הצביעה נולן-הוקסמה שוב ושוב על הנזק שבכך לעומת התועלת שבהסחת דעת פשוטה יחסית. למעשה, גם בהפעלה ההתנהגותית וגם במדיטציית הקשיבות נעשה ניסיון להסיח את דעתו של האדם הדיכאוני מעיסוק יתר בעצמו ובמחשבותיו הדיכאוניות. הרעיון לא אמור להיות זר לנו, אם נחשוב על כך שבבתי חולים פסיכיאטריים, אליהם מגיעים אנשים במצב נפשי קשה, הם מופנים מיד בתחילת האשפוז לריפוי בעיסוק.

מתי בכל זאת לפנות לטיפול?

לא כל מה שיקר ומתוחכם יעיל ולא כל מה שפשוט ומובן מאליו אינו יעיל ומזיק. אודה על האמת: לרחוץ כלים אחרי כל ארוחה ולהקדיש רבע שעה ביום לניקוי חלק מהבית הם דברים שאני מסוגל גם מסוגל, אך סבלנות למדיטציה אין ואף פעם לא הייתה לי.

אם נחשוב על אדם בדיכאון קליני של ממש, קיים סיכוי סביר שלא יוכל לגייס כוחות כדי להתמיד בתוכנית הפעלה התנהגותית כלשהי וגם אם כן, סביר להניח שהיא לא תספיק. לעתים קרובות, טיפול תרופתי יכול להתניע את המטופל לביצוע ההפעלה ההתנהגותית, לשיתוף פעולה עם טיפול פסיכולוגי, לפעילות גופנית אירובית משחררת אנדורפינים ואולי אף לספק את הסבלנות ההתחלתית הדרושה לתרגול מדיטציה. מדובר, לדעתי, בתוספת מבורכת שיש בה כדי להחזיר תחושת שליטה לידי אדם בדיכאון, אך במידה שהדיכאון חוזר או שאין לאדם כוחות להתחיל ולהתמיד באחד האמצעים המוצעים, או במידה שאלה לא עוזרים, בהחלט יש צורך לפנות לייעוץ מקצועי.

יתר על כן, דיכאון מאג'ורי עלול להיות חלק מהפרעה מורכבת יותר (למשל, הפרעה בי-פולארית) והסתפקות באפליקציה לשימוש עצמי עלולה לגרום לאדם להזניח את מצבו. בהפרעה בי-פולארית, למשל, דווקא השלב ההיפומאני או המאני הוא השלב המסוכן יותר ודווקא הוא זה שמאופיין על ידי חוסר מודעות של האדם למצבו, בעוד שדיכאון הוא דבר שהאדם בהחלט מודע לו.

הכותב הינו פסיכותרפיסט בעל קליניקה בתל אביב ונמנה על סגל ההוראה הבכיר בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה.