שני דברים שגורמים לפרויקט להצליח

רוב הדיונים והניתוחים שנוגעים לפרויקטי תוכנה שנכשלים מפנים אצבע מאשימה לבעיות בדרישות, שינויים בלתי מבוקרים ולא צפויים בדרישות וציפיות המשתמש (ידוע גם כ-Scope creep) וכדומה.

סיבות אלה לא מפתיעות והטענות הרווחות הן שמקורן מצוי במורכבות של קבלת דרישות שלמות ונכונות בתחילת הפרויקט, כמו גם מבעיות כלליות בתקשורת בין הביזנס לארגון הפיתוח.

אלא שהבעיה האמיתית היא בעובדה שהפרויקטים מלכתחילה לא הגדירו את המדד הנכון להצלחה: "זמן לרווח". זוהי דרך שמובילה את חברי הצוות לחשוב מה עליהם לעשות בכל שלב בדרך ומהו הקריטריון המבדיל בין החלופות השונות.

הדבר היחיד שמשנה לפרויקט תוכנה הוא האם אנשים ״יקנו״ את התוצאה הסופית וכמה מהר אפשר להגיע לתוצאות שאנשים "יקנו" אותן. בחלק מהפרויקטים המסחריים, שמכוונים למשתמש הקצה, זה יכול להימדד בכסף בפועל. עבור אלה מהם שלא נמדדים בכסף, המדד הוא עד כמה המשתמשים מוכנים להשקיע את הזמן והמשאבים שלהם על מנת להשתמש בתוצאות מהפרויקט. דוגמה טובה לפרויקט מהסוג השני היא פייסבוק (Facebook) – אתר ואפליקציה חינמיים עם יותר מ-1.7 מיליארד משתמשים.

אם אף אחד לא "קונה" את התוצאה – מדובר בפרויקט שנכשל. אנחנו משתמשים במילה תוצאה ולא מוצר כיוון שהתוצר הסופי של הפרויקט לא תמיד יהיה מוצר.

״זמן לרווח״ הוא מדד מצוין לשימוש בכל שלב בפרויקט. אם הצוות יתמקד בו – קרוב לוודאי שהפרויקט יצליח. דבר חשוב נוסף להצלחת פרויקט הוא היכולת של הצוות לשאול את עצמו את השאלות הנכונות לאורך כל הדרך. למשל: מה אנחנו צריכים לעשות כדי להפוך את התוצאה לנמכרת בקלות רבה יותר? איך הופכים משתמשים למפרסמי מוצר מפה לאוזן (אוונגליסטים)? האם תכונה נוספת בתוצאה תגרום ליותר אנשים לקנות את התוצאה? האם עיכוב ישפיע על כמות האנשים שיקנו את התוצאה? וכן הלאה. צוותי פיתוח שישתמשו בכך פותחים לעצמם את הדרך להצלחה.