המאבק באלימות ובהסתה ברשת: מתחילים לעשות סדר

שרת המשפטים, איילת שקד, אמרה אתמול (ב') כי פייסבוק (Facebook) ויוטיוב (YouTube) נענו בארבעת החודשים האחרונים למרבית הבקשות שהופנו אליהן מהממשלה להסרת תכני הסתה כלפי מדינת ישראל.

זוהי בשורה חשובה ומבורכת, אולם יש לקוות שגם השרה שקד וגם אלה שהאזינו לה אתמול בכנס הלוחמה בטרור לא מאמינים שמעתה הרשת תהיה נקייה מהסתה, אלימות ושיח שלילי. המציאות עדיין רחוקה מזה. השיח ברשת הישראלית אלים מאוד ויש לטפל בו.

באחרונה פרסמה קרן ברל כצנלסון את דו"ח השנאה שלה, שבו נכתב כי מיוני 2015 ועד מאי השנה נרשמו ברשת הישראלית 175 אלף קריאות להסתה ואלימות מסוגים שונים, כאשר שליש מהפוסטים הללו קראו במפורש לרצח.

על פי הדו"ח, בכל שלוש דקות מופיעות ברשת קריאות לאלימות. הקריאות הן לרוב נגד ערבים, שמאלנים, להט"בים ואוכלוסיות שונות נוספות.

מיעוט קולני שמזהם את הרשת

אולם, לא הכול שחור: בכנס הקיץ של עמותת אשנב, שנערך בתחילת השבוע בבית גוגל (Google) בתל אביב, נאמר כי בחשבון הסופי, בהתחשב בכמות הגולשים והתעבורה ברשת בכל העולם, מרבית השיח באינטרנט הוא חיובי. יש ויכוחים, יש חילוקי דעות, אבל הם מתנהלים פחות או יותר בצורה תרבותית.

אותם מחברי הטקסטים האלימים הם מיעוט קולני שמזהם את הרשת, אבל לא מייצג את רוב הגולשים. התקשורת הקונבנציונלית, שבאופן טבעי מעצימה את הפוסטים האלימים, מייצרת תמונת מצב לא נכונה לגבי הרשתות החברתיות ומסייעת להדביק להן את התווית של מקומות אלימים. זה לכשעצמו דבר מסוכן, המסכן את מעמדה של הרשת, שמהווה שדה פעילות ענק להרבה מאוד דברים טובים. אלה משפיעים לא רק על העולם הדיגיטלי כי אם גם על המציאות הפיזית, ובכלל זה על העולמות הפוליטי-מדיני, העסקי, תחום הצרכנות ובכלל, על החיים שלנו.

ח"כ רויטל סווייד מהמחנה הציוני, שפתחה את כנס הקיץ של אשנב, עומדת בראש שדולה למניעת אלימות ברשת שהקימה בכנסת מיד עם היבחרה. תפיסת העולם המרכזית של שדולה זו היא שהפעילות צריכה להיות במקביל, במשולש שהיא הגדירה אותו: חינוך, העלאת מודעות וחקיקה.

יש בדברים אלה הרבה הגיון. הדור הבא, של ילדי הדיגיטל, נולד אל תוך הרשת, הווטסאפ (WhatsApp) והיוטיוב. אנחנו, המבוגרים, אנשי דור הביניים, שהיו לפני פרוץ האינטרנט וחיים בצילו, צריכים לדאוג לכך שהדור הנוכחי והבאים אחריו יקבלו כלים וילמדו כיצד לנהל שיח תרבותי בעולם הדיגיטלי, על מנת שזה יהיה נטול אלימות עד כמה שאפשר.

בנוסף, אי אפשר להתעלם מכך שיש מקום חשוב לחקיקה, שתפקידה קודם כל להגן על הציבור מפני אלימות. למשל, קיים צורך לעדכן את החקיקה הקיימת בתחום לשון הרע, שמבוססת על עקרונות שהיו קיימים לפני 50 שנים, עת נחקק החוק.

דרך אחרת היא למסגר את מערכת היחסים עם בעלי הרשתות החברתיות ולרתום אותם לפעילות משותפת למניעת אלימות והסתה, מרצון. זאת, כדי להשיג את המטרה אבל גם למנוע את השימוש בשוט של החקיקה. אם נתייחס לדבריה של השרה שקד, ולפגישה שהיא והשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, ערכו אתמול עם בכירים בפייסבוק, מסתבר שזה עובד. בעלי הרשתות הם בסופו של דבר אנשי עסקים. הם מבינים שהפלטפורמה שלהם יכולה לעשות הרבה דברים טובים אבל גם להרגיז הרבה אנשים, מה שעלול להוביל לכעס של בעלי המניות. אלה לא אוהבים רעש ולא ששים להשקיע בחברה שיש לה תדמית של משתפת פעולה עם טרור והסתה.

בחירות ורשתות חברתיות

הבוקר פורסמה טיוטת הדו"ח של ועדה בראשותהשופטת בדימוס דורית בייניש, לשעבר נשיאת בית המשפט העליון וכיום נשיאת האוניברסיטה הפתוחה, שמונתה על מנת להמליץ לממשלה כיצד לעדכן את חוקי תעמולת הבחירות לעידן המודרני.

נכון להיום, חוקי התעמולה "עדכניים" לדור הקודם, שבו לא היה אינטרנט והטלוויזיה שלטה בכיפה. דור שבו "קרב" התשדירים בין ספי ריבלין מהליכוד לגששים מהמערך הרעיש עולמות. אלא שמערכות הבחירות בשנים האחרונות הוכיחו כי הזירות העיקריות לתעמולה הן הרשתות החברתיות.

במסגרת התעמולה באינטרנט, המתמודדים הורידו מדי פעם את הכפפות ו-"הכו" זה בזה באופן הכי אלים. הוועדה הגישה שורה של המלצות, שאחת מהן היא פיקוח על הטקסטים שנכתבים ברשתות החברתיות ושינוי מודל השידור של תשדירי התעמולה ברדיו בטלוויזיה. לא עוד על פי חוק דרקוני, של הפקעת שעות שידור, אלא רכישת תשדירי פרסום, כמו כל קמפיין אחר – תחת פיקוח.

זו רק דוגמה אחת למהפכה שעובר העולם הדיגיטלי – מעידן שבו הכול השתאו ולמדו את אופייה של מהפכה זו עד לעידן שבו משליטים גם שם קצת סדר, עם הרבה הסברה, חינוך ומודעות. ימים מעניינים.