הטכנולוגיה כמנוע לצמצום פערים

שנת הלימודים החדשה נפתחה השנה בליווי רעש תקשורתי-ציבורי, עם טעם לא טוב של ערבוב פוליטיקה, מאבקי כוחות ואגו, שהעניק לתלמידי ישראל שיעור גרוע באזרחות. אחד הנושאים שצבר תאוצה תקשורתית הוא הפערים בחברה הישראלית בין המרכז לשאר חלקי הארץ. זאת, בנוסף לפערים בין מגזריים: האוכלוסייה המבוססת יותר לעומת ערבים, חרדים, יוצאי אתיופיה ועוד.

כלי התקשורת פרסמו סיפורים על הסיכויים הלא שווים שיש לילדים מאופקים, למשל, אל מול הילדים מרמת אביב או מהרצליה. כל מי שחי במדינה הזו יותר מיום אחד לא צריך להתפלא על כך. העוני והפערים הסוציו-אקונומיים כאן כבר שנים רבות, והם הולכים וגדלים. במדדים שונים שמתפרסמים על ידי גופים בינלאומיים, כמו האו"ם או ה-OECD, ישראל אמנם לא ממוקמת במקום הכי גרוע, אבל זה לא צריך לנחם אותנו.

השיח הציבורי עוסק יותר בצד הכלכלי, בצד המנטלי ובסיכויים של הילד להצליח בלימודים. הוא לא מדבר על רכיב אחד חשוב, אחת הבעיות הגדולות: הפער הדיגיטלי.

המונח הזה פירושו פער בין אוכלוסיות המתגוררות באזור מוגדר, למשל עיר מסוימת או שכונה מסוימת, שיש להן גישה, כישורים, התקנים, תקשורת או מיומנויות לעשות שימוש בטכנולוגיות החדשות, לאוכלוסיות אחרות שאין להן את האפשרויות האלה. מדובר באי-שוויון כלכלי וחברתי בין קבוצות של בני אדם בנגישות ובשימוש בטכנולוגיה דיגיטלית.

פער דיגיטלי נוצר בגלל סיבות אחדות. ברוב המקרים, הוא נובע מעוני וממחסומים כלכליים. עם זאת, מחקרים מראים כי הפער הדיגיטלי הוא יותר משאלה של נגישות ולא ניתן להקל עליו רק על ידי אספקת הציוד הדרוש. לצד הנגישות למידע ולטכנולוגיה יש במשוואה הזאת את ניצול המידע והפתיחות שלו.

הפער הדיגיטלי – חלק בלתי נפרד מהבעיות הכלכליות-חברתיות

למעשה, הפער הדיגיטלי הוא חלק בלתי נפרד מהפער הכלכלי-חברתי במדינה ועל הפוליטיקאים, שצריכים להיות מוכנים באמת לטפל בבעיה, להפנות מאמצים ומשאבים על מנת לפתור אותה.

אחד הסממנים של פער זה הוא התפיסה שהידע הוא כוח, שמהווה מפתח להתפתחות, ושהיכולת להגיע אליו יכולה להגדיל אותו. באזורים שבהם אין גישה לאינטרנט, קרי – למידע, באופן טבעי, הסיכוי של התושבים בהם למצוא עבודה או לקנות ידע במוסדות אקדמיים קטן יותר ממי שגר באזורים אחרים.

אלא שהטכנולוגיה יכולה מצד שני לגשר על הפער, כיום יותר מתמיד. כאן חייבים לציין כי למרות הרושם שנוצר, לפיו הפער הדיגיטלי התגלה רק לא מזמן, גורמים רבים הבינו אותו כבר לפני שני עשורים וביצעו מהלכים לצמצומו, מהלכים שמנסים לסייע גם בצמצום הפער הכלכלי-חברתי ככלל.

גם כאן "הקטר של המשק", ענף ההיי-טק, יזם והוביל שורה של מהלכים, והממשלה הגיעה בעקבותיו. כך, למשל, פרויקט מחשב לכל מורה, בראשות אורי בן ארי, של קרן אתנה ובנק מסד, ופרויקט מחשב לכל ילד, שהחל ב-1996, ביוזמתם של אנשי עסקים ושר הכלכלה דאז, פרופ' שמעון שטרית.

הפרויקט פועל בחסות משרד ראש הממשלה, בשיתוף עם השלטון המקומי. בראשו עומד אריה סקופ, מייסד ולשעבר מנכ"ל מיקרוסופט (Microsoft) ישראל. הפרויקט זכה להכרה ממשלתית גם בהמשך והיה בולט בכהונתו הראשונה של בנימין נתניהו כראש ממשלה. בממשלה הקודמת, סגן השר דאז אופיר אקוניס קיבל על עצמו לעמוד בראש הוועדה הציבורית של הפרויקט.

המיזם מנגיש את האינטרנט ומעניק מחשבים אישיים – בתחילה מחשבים שולחניים וכיום טאבלטים – למשפחות שמוגדרות כזקוקות לסיוע. הגישה שלו הייתה מראש מרחיבה: לא רק לתת את המחשב, אלא גם לחייב את הילדים וההורים לעבור קורס קצר על יישומי המחשב והדרכים שאפשר לצמצם בעזרתו את הפער. המיזם הביא לסיפורי הצלחה מדהימים, במיוחד אצל ההורים, שלולא המיזם לא היו נחשפים כלל לטכנולוגיה. כמה מבוגרי המיזם חובשים כיום את ספסלי האקדמיה במקצועות הכי נחשבים, וזה ללא ספק הישג.

גם הרשתות החברתיות הן גורם מאיץ ענק לצמצום הפער הדיגיטלי. פייסבוק (Facebook) כוללת כיום יותר מ-1.7 מיליארד משתמשים, מהם כארבעה מיליון בישראל, וממשיכה לגייס עוד ועוד, במיוחד מאזורים מתפתחים ונחשלים, כחלק מפרויקט internet.org.

מישור נוסף, שגם בו מעורב ענף ההיי-טק, הוא החינוך. חברות רבות, כמו אינטל (Intel), מיקרוסופט, גוגל (Google) וסיסקו (Cisco), מאמצות כבר שנים ילדים מפריפריה וחושפות אותם לעולם המחשוב

כאן ראוי לתקן שגיאה תדמיתית נפוצה: פער חברתי, עוני ועוד קיימים לא רק בערי הפריפריה. גם בתל אביב, הרצליה וחיפה יש שכונות עם פערים סוציו-אקונומיים אדירים לעומת מקומות אחרים. זה שמישהו תל אביבי לא אומר שהוא עשיר או בעל ידע טכנולוגי נרחב. לכן, החברות הטכנולוגיות מבצעות את הפעילויות האלה ברחבי הארץ.

יש עוד שורה ארוכה של מיזמים. היופי של רבים מהם הוא שהם נעשים מתחת לזרקורים, בשקט ובצנעה.

השורה התחתונה: הפער הדיגיטלי הוא שחקן מרכזי בפער הכלכלי-חברתי. ברחבי הארץ יש עשרות מיזמים ופעילויות שחברות היי-טק וחברות מובילות נוספות במשק יוזמות או מניעות, במטרה לאפשר לצעירים ומבוגרים כאחד שימוש מושכל בטכנולוגיה וניצולה להשגת ידע. והרי ידע הוא הכוח האמיתי כיום. הוא חוצה ימים ויבשות ומהווה לב ליבו של הכפר הגלובלי.