ה-WWW חוגג 25 שנה – והעולם כל כך השתנה

ממש בתחילת שנות ה-90, עוד לפני שה-WWW פשה בכל פינה והפך למפלצת שהוא כיום, עבדתי בגלגול הראשון שלי באנשים ומחשבים. באחד הימים הצעתי לפלי הנמר שנאמץ עבור מגזין ה-PC של אז, ששמו היה 32 ביט, שיטה שנהוגה בחו"ל, על פיה שולחים הקוראים דיסקט נייר במעטפה, מוסיפים עלות סמלית ומקבלים בחזרה דיסקט אמיתי עם שותפה או תוכנה חינמית מלאה. לכל גיליון צירפנו דף שהכיל שישה דיסקטים כאלה ובתוך מספר גיליונות כל המרתף היה מוצף בדיסקטים על גבי דיסקטים.

את החומר לדיסקטים האלה הורדתי מ-BBS-ים, שאפשרו התחברות מוגבלת בחינם לטובת העניין. הייתי תלוי בכמה מהם כדי לגלות קבצים חדשים, לדעת אילו משחקים הגיעו למאגר ואם יש תוכנה מעניינת. לא הייתה דרך אחרת, ועבדנו עם מודם של 33,600 קסל"ש במקרה הטוב, ואולי אפילו פחות. זה מה שהיה ולכן, רוב האנשים לא היו מחוברים בכלל לאינטרנט וקיבלו את הדיסקטים הללו בכזו ברכה.

אני לא כותב את הטור הזה כדי לספר סיפור הצלחה אישי כזה או אחר, או על פרויקט שיזמתי. אני בא לספר שבמרחק של 25 שנים זה נראה מדהים. איזה מאמץ הייתי צריך לעשות וכמה שעות הייתי צריך להשקיע כדי להוריד את הקבצים, כדי לבדוק שהם ירדו טוב ונפתחים היטב, ושהכול נכנס לדיסקט בגודל מקסימלי של 1.44 מגה-בייט. רק לחשוב שעכשיו בערך באותו זמן אני יכול להוריד כמה וכמה ג'יגות בלי רעש מעצבן של מודם ובלי לשתק קו טלפון.

טקסט, והרבה הרבה טקסט

ה-WWW נהנה ממהירות ההורדה וההתחברות, שהיא כבר משהו טכנולוגי לחלוטין. כשאנשי CERN – המרכז האירופי לחקר הגרעין – שחררו אותו לציבור ב-6 באוגוסט 1991, הם פשוט רצו לספק דרך קלה יותר לעשות את כל מה שעשו באינטרנט עד אותו יום: לגשת לתוכן טקסטואלי. בדפדפנים הראשונים אף אחד לא חשב על יישורים, על טקסטים בגדלים שונים או על תמונות חס וחלילה – פשוט טקסט, והרבה הרבה טקסט. אז אנשים עוד קראו טקסטים. כיום שימו תמונה, ויותר טוב וידיאו… עזבו אותנו מלקרוא!

בסך הכול 25 שנים עברו מאז שה-WWW צורף לאינטרנט ונראה כאילו עברו הרבה יותר. זה קרה ברגע שהדפדפנים הגרפיים הראשונים נכנסו לתמונה יחד עם ה-HTML. פתאום אנשים הבינו שהם יכולים להנגיש מידע בצורה נאה יותר, מסודרת ואפילו מושכת. גם אני, שנתיים ואולי קצת אחרי אותם ימי מרתף עמוסי דיסקטים, הייתי עסוק ב-Navigator שלי ובניסיון להרים אתר קטן משלי.

זהו בעצם הדבר הכי גדול שה-WWW נתן לאינטרנט: נגישות לתוכן. האינטרפרטציה איך עושים זאת נכון היא כבר שאלה אחרת, אבל עצם העובדה שכל אחד יכול להקים אתר – וכיום כבר לא צריך לדעת HTML, בזכות מעטפות תוכן מצוינות כדוגמת WordPress – גורמת לכך שבזכות ה-WWW, כל יום נוספת לאינטרנט כמות אדירה של תוכן שכבר בלתי אפשרי לאנדקס אותה. אין גבול לכמות הזו, שהולכת וגדלה עם הזמן.

נכון שה-WWW הכניס, יחד עם הדברים הטובים, סוג חדש של פשיעה לחיינו, ונכון שאנחנו צריכים להרגיש מאוימים כדי שנשמור על עצמנו בעת הגלישה, אבל לא הייתי רוצה לחזור אחורה, לימים שבהם זה לא היה קיים. הרי החיים שלנו שונים כיום לגמרי בזכותו.

ואם אומרים ש-WWW זה אינטרנט – שיהיה. אני לא בטוח שבלי WWW היה בכלל צורך במהירויות הגלישה של ימינו.