שילוב ערבים בהיי-טק: המציאות מאחורי הסיסמאות

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, העביר אתמול (ב') מסר לאזרחי ישראל הערבים וקרא להם להשתלב יותר בחברה. חלק מההשתלבות הוא השתתפות רבה יותר במוסדות האקדמיים ובמקומות העבודה.

מעבר להיבטים הפוליטיים-ציבוריים של דברי נתניהו, הם מעלים שוב לסדר היום את אחת הסוגיות הקשורות בשילוב ערבים בחברה הישראלית: שילוב מהנדסים ואנשי היי-טק מהמגזר בענף.

הערבים בישראל מהווים 20% מכלל אזרחי המדינה. אלא שלפי נתונים אחרונים, רק 200 אקדמאים ממגזר זה שולבו בשנים האחרונות בחברות היי-טק ושיעור כלל העובדים בענף, במקצועות השונים, אינו עולה על 3% מ-300 אלף העובדים בו.

הסיבות להשתלבות המועטה וחסרת הפרופורציה של הערבים בשוק ההיי-טק בישראל מורכבות ונוגעות במרקם החיים החברתיים, התרבותיים וגם הפוליטיים בחברה הישראלית בכלל. לריקוד הזה, שמתקדם בקצב איטי ביותר, אחראים כמה צדדים: בוגרי המגזר, שסיימו את לימודיהם באוניברסיטה ולא משתלבים, המעסיקים היהודים, שאינם ממהרים, בלשון המעטה, לגייס את המהנדסים מהמגזר הערבי, וגם תנאים כמו נגישות ומסורות.

ערימת מכשולים

האפליה היא ברורה ובולטת: מהנדס ערבי ומהנדס יהודי שמתמודדים על תפקיד באחת מחברות ההיי-טק לא יקבלו לעולם את אותו היחס, על אף שבאופן פורמלי, הטיפול בהם יהיה זהה. אין לזה הסבר רשמי ואיש לא מדבר על כך. זאת, על אף שבאותן חברות גדולות שבהן אנשי היי-טק ערבים הצליחו להשתלב, העובדים והמנהלים מדווחים על הצלחה בכל התחומים: הן מבחינת ההשתלבות של העובדים מהמגזר בין כלל העובדים, הן מבחינת הכישורים שלהם וכמובן מבחינת הישגיהם ומעמדם בחברות רב לאומיות. ההתעלמות המופגנת והרשמית מדת, לאום ומגדר היא חלק מה-DNA של התאגידים האלה, וזה חל באותה מידה על ערבים, יהודים וכל עובד אחר, בכל מדינה ומכל מוצא.

אלא שכאמור, לא רק המעסיקים הם אלה שאחראים למצב. צעירים ערבים רבים, ששואפים להשתלב בענף ההיי-טק, מתקשים למצוא עבודות בענף בגלל בעיות נגישות, תחבורה, העדר מספיק אזורי תעשייה ביישובים ערביים, וגם בעיות של מסורת, שמרנות ויחס הסביבה. צעירה שסיימה לימודי היי-טק במסגרת כלשהי תעשה זאת בדרך כלל במכללות או בתי ספר שקרובים לאזור מגוריה. לימודים ומגורים מחוץ לבית הם כמעט שלא אופציה.

מצבם של הגברים לא טוב בהרבה ועל אף שהם יכולים, מבחינה חברתית, לשכור דירות באזורי היי-טק מבוקשים כמו גוש דן והשרון, רק מעטים עושים זאת, מסיבות שונות.

כך או כך, מגבלות התחבורה והתנועה מנוצלות על ידי מעסיקים רבים כתירוץ נוח לא לקבל את אותם עובדים לעבודה.

מכשול נוסף הוא השירות בצה"ל. לצעיר ערבי שמסיים לימודיו במוסד אקדמי בציונים זהים לבן גילו היהודי אין סיכוי לקבל יחס שווה בין היתר כי במקרים רבים, זה האחרון שירת באחת מיחידות העילית הטכנולוגיות של הצבא.

מה עושים?

הפתרונות להגברת המעורבות של הערבים בהיי-טק הם בחלקם באחריות הממשלה ובחלקם באחריות החברה האזרחית. דוגמה לכך היא עמותת צופן, שפועלת על מנת לחבר בין יזמים ומעסיקים בהיי-טק לצעירים ערבים מוכשרים, שיכולים להשתלב בענף.

על פי נתוני הארגון, מאז הקמתו ב-2008 הוא הביא לשילובם של 750 עובדים ועובדות מהמגזר הערבי בעבודות בחברות היי-טק, כאשר היעד שהציבו לעצמם ראשי הארגון הוא הגדלת שיעור העובדים הערבים בענף בישראל ב-10% עד 2025.

גם בתעשייה מחפשים פתרונות יצירתיים, כי מנהלים רבים מבינים היטב מה יכולים העובדים הערבים לתרום לה. אחד הפתרונות הוא הקמת מרכזי תעסוקה להיי-טק במקומות שהתושבים הערבים נמצאים בהם. הדוגמה הבולטת ביותר היא נצרת, שם הקימה אמדוקס מרכז פיתוח שמעסיק יותר מ-100 עובדים, ויש עוד מרכזים דומים שפועלים בעיר ובסביבתה. באחרונה אף הוקמו מרכז יזמות ומאיץ טכנולוגי בכפר קאסם שבמשולש, בשיתוף עמותת צופן ובתמיכת משרד החוץ האמריקני ופורום MIT.

השאיפה של מקימי המרכז היא לשכנע את חברות ההיי-טק וחברות אחרות שמחליטות לבצע פרויקטים במיקור-חוץ, בשיטת ה-Near Shore או ה-Off Shore, לבחור בכפר קאסם, הסמוכה למרכז הארץ, ובכך לחזק את הקשר בין הענף למגזר הערבי.

מה תפקיד הממשלה?

הממשלה חייבת גם היא לעשות שורה של פעולות: עידוד והרחבת מרכזי תעסוקה עבור האוכלוסייה הערבית, הגברת המודעות בקרב שתי האוכלוסיות – הערבית והיהודית – לאפשרויות שיתוף הפעולה, הפניית משאבים להכשרה מקצועית בהיקף גבוה יותר ומתן מענה למגבלות הלוגיסטיות שמונעות מצעירים ערבים מוכשרים להשתלב בעבודה. אחת הדרכים הבולטות לכך היא טיפול בתחבורה הציבורית בכפרים הערביים – שיפורה וסבסוד נוסף שלה. מדובר ביעד לאומי חשוב בפני עצמו.

השורה התחתונה: המצב בכל הנוגע לשילוב הערבים בתעשיית ההיי-טק הישראלית עגום, על אף שמסתמנת מגמת שיפור. החברה הישראלית ומוסדות הממשלה יכולים ואף חייבים להאיץ את התהליך.

הצהרות פיוס וקריאה לערבים להתחבר בהמוניהם לחברה הישראלית יכולות להיות מנוף לשינוי מדיניות והתחלה חדשה. ביכולתן של אלה להאיץ את המגמה, שבמסגרתה יותר ויותר ערבים משתלבים בתעשייה, משום שהם תורמים לא פחות מכל מהנדס אחר – יהודי או כזה שהממשלה רוצה להביא מחו"ל.