פטנטים מסביב לעולם

יזמים רבים וחברות רבות מעוניינים להגן על אמצאותיהם במספר מדינות. פרק זה יעסוק בדרכים להשגת הגנת פטנט "חובקת עולם" שכזו.

פטנט – זכות לאומית

המדינה היא שמעניקה פטנטים, כלומר: מונופול בתמורה לגילוי הידע לציבור. בהתאם לכך, גם הזכות לאכוף את הפטנט היא זכות לאומית. לדוגמה: נניח שלבעל אמצאה יש פטנט בישראל בלבד. אם מישהו יפר את הפטנט בישראל, בעליו יוכל לתבוע את המפר בבית משפט ישראלי, אך אם ייעשה שימוש בידע במדינה אחרת, בה אין פטנט, בעל האמצאה לא יוכל לעשות דבר על מנת להפסיק את השימוש.

שימו לב: לא קיים פטנט בינלאומי! כיום אין מדינה בעולם שמוכנה לוותר על ריבונותה ולהכיר במונופול שניתן על ידי מדינות אחרות. אם כך, לכאורה נכון להגן על אמצאה בפטנטים מסביב לעולם. הבעייתיות נובעת, בין היתר מעלותו של רישום פטנט, שעשויה להגיע לעשרות אלפי דולרים למדינה. לכן מקובל להגן רק בקבוצה של מדינות שנבחרות לפי מיקום הלקוחות הפוטנציאליים, מיקומם של המתחרים ומיקומם של המפעלים בהם עשויים לייצר מוצרים מתחרים.

מדינות העולם מעוניינות שתוגשנה אצלן כמה שיותר בקשות פטנט, שכן מדובר בהכנסה כספית מכובדת למדינה, בהנעת הכלכלה הלאומית ובהכרה בריבונותה של המדינה. מסיבה זו התארגנו מדינות העולם וחתמו על אמנות שמקלות על הגשת בקשות פטנט במספר רב יותר של מדינות.

אמנת פריז

נחתמה ב-1883 והייתה אחת מהאמנות הראשונות שעסקו בקניין רוחני. אמנה זו עדיין תקפה, אם כי נעשו בה מאז שינויים והתאמות, ומדינות רבות שלא חתמו עליה במקור הצטרפו אליה. אמנת פריז אינה מוגבלת רק לפטנטים ועוסקת בקניין תעשייתי כולל סימני מסחר, מדגמים ועוד.

האמנה מעניקה את זכות דין הקדימה, לפיה במהלך שנה מיום הגשת בקשת פטנט ראשונה באחת מהמדינות החברות, מבקש הבקשה יכול להגיש בקשות המשך בכל אחת מהמדינות החברות האחרות ואלה תיחשבנה כאילו הוגשו ביום בו הוגשה הבקשה הראשונה. המשמעות היא שאם במהלך התקופה מישהו אחר יגיש בקשת פטנט על אותה אמצאה, או אם מישהו יפרסם את האמצאה לציבור במהלך התקופה, בקשות ההמשך תיחשבנה כאילו הוגשו לפני הפרסום ולפני הגשת הבקשה האחרת. כלומר: בקשות ההמשך נהנות מ-"דין קדימה" לעומת פרסום או הגשת בקשה אחרת שכאלה.

ההשלכה של אמנת פריז היא שמיד לאחר הגשת הבקשה הראשונה, בעל האמצאה יכול לפתוח במאמצי שיווק ולפרסם את אמצאתו ברבים. חשוב מאוד להדגיש שרק מה שמתואר בבקשה, ובמדינות מסוימות רק מה שנתבע בה, נהנה מדין הקדימה. ממציאים רבים מרגישים ביטחון לאחר ההגשה ומפטפטים בחופשיות על הטכנולוגיה שלהם, כולל מידע שלא תואר ולא נתבע בבקשה הראשונה. ה-"פטפוט" נחשב לפרסום, ולכן אם ירצה בעל האמצאה להגן על המידע הנוסף בעוד בקשת פטנט, הוא עלול לגלות שהוא איבד את החידוש בעקבות הפרסום שלו עצמו.

כיום יש 176 מדינות חברות באמנת פריז. קיימות מספר מדינות שלא חתומות על האמנה, ביניהן טייוואן, אולם סעיף בחוק הפטנטים שלהן מכיר בדין הקדימה מבקשות פטנט שהוגשו במדינות החברות באמנה זו.

אמנת ה-PCT

ב-1967 הוקם הארגון העולמי לקניין רוחני (WIPO – World Intellectual Property Organization). ארגון זה עוסק בשיתוף פעולה בינלאומי בנושאים שקשורים בעניין והוא סוכנות של האו"ם. במסגרת WIPO נכתבה ונחתמה, ב-1970, אמנת ה-PCT (ר"ת Patent Cooperation Treaty). גם היא שונתה ועודכנה מאז מספר פעמים.

ניתן לדמיין את WIPO כמדינה וירטואלית, חסרת טריטוריה אך בעלת חוק פטנטים (אמנת ה-PCT). ב-"מדינה" הזו ניתן להגיש בקשת פטנט שנחשבת כבקשה בינלאומית, אך מכיוון של-WIPO אין טריטוריה, היא לא יכולה להחיל את ה-"חוק" שלה ולאכוף פטנטים. "מדינת WIPO" חתומה על אמנת פריז ולכן ניתן להגיש בקשה בינלאומית כבקשה ראשונה, או לתבוע דין קדימה מבקשה ראשונה במדינה כלשהי חברה באמנת פריז.

מספר המדינות החתומות כיום על אמנת ה-PCT הוא 148 – ביניהן ישראל, ארצות הברית ומדינות אירופה. בהתאם לאמנה ניתן להגיש בקשת פטנט בינלאומית יחידה. רשויות ה-PCT מבצעות חיפוש של פרסומים קודמים שעשויים להשפיע על היכולת להגן על האמצאה בפטנט, ממצאי החיפוש מפורסמים בדו"ח חיפוש (ISR – International Search Report) וניתנת חוות דעת כתובה על הפטנטביליות הפוטנציאלית של האמצאה. עד סוף הליך ה-PCT, בדרך כלל בתוך שנתיים וחצי מהבקשה הראשונה ממנה תובעים דין קדימה, ניתן להגיש בקשות לאומיות במדינות החברות ב-PCT בהן בעל האמצאה מעוניין בפטנט. הגשת בקשות לאומיות אלה נחשבת לשלב הלאומי של ה-PCT. בקשות השלב הלאומי נבחנות בכל מדינה בנפרד, וכל מדינה זכאית להחליט אם ועד כמה להתחשב במסקנות הכלולות בחוות הדעת של הרשויות הרלוונטיות.

תהליך ה- PCT מסוכם בתרשים הבא, המבוסס על תרשים מאתר WIPO.

לתשומת לבכם: התהליך המתואר כאן הינו הפשטה של תהליך ה-PCT כולו. בפועל קיימים שלבים נוספים שהם שלבי רשות, שמבקש בקשה בינלאומית זכאי לבחור אם לפעול לפיהם או לא.

בקשות אזוריות

מדינות שונות התאגדו ויצרו ארגונים שמאפשרים הגשה של בקשת פטנט יחידה שמכסה את כלל המדינות בארגון. לכל ארגון חוקים משלו. המפורסם בארגוני הפטנטים האזוריים הוא משרד הפטנטים האירופי (EPO – European Patent Office). כאשר ה-EPO מאשר שבקשת פטנט ראויה פטנט, על מבקש הבקשה לבצע הליך פורמלי של "אשרור" הבקשה במדינות אירופה בהן הוא בוחר לרשום את הפטנט.

ניתן להגיש בקשות אזוריות בשלב הלאומי של ה-PCT.

סיכום

בסופו של התהליך, ניתן ליהנות מהגנת פטנט במספר נדרש של מדינות תוך דחייה משמעותית של חלק מההוצאות הכספיות. בנוסף, במקרים בהם מתקבלת חוות דעת שלילית מה-PCT, בעל האמצאה יכול, אך לא חייב, להימנע מהגשת בקשות לאומיות ובכך להימנע מהוצאה כספית שבסופו של דבר עלולה לרדת לטמיון עקב סירוב למתן פטנט.

בפרק הבא אעבור לעסוק בנושאים רחבים יותר. לדוגמה, בקשר בין בקשת פטנט לתוכנית עסקית: מה בא קודם? האם קיים קשר ביניהן? ושאלות נוספות הקשורות בכך.

הכותבת הינה מומחית לדיני פטנטים וקניין רוחני.