מחקרים בעלי מימון מיוחד באקדמיה: מדעי המחשב מובילים

היוקרה המדעית של האקדמיה בישראל נמדדת בין היתר בתקציבי המו"פ שעומדים לרשות האוניברסיטאות. המו"פ באקדמיה נחלק לשני חלקים: החלק האחד הוא המחקר, הממומן מהתקציב השוטף. מדובר בעיקר בזמן המושקע בפעילות המו"פ של הסגל האקדמי הבכיר, שמקבל את משכורתו דרך התקציב הרגיל של האוניברסיטה.

החלק השני, המסקרן יותר, הוא מחקרים בעלי מימון מיוחד, שלא מתוקצבים כחלק מהתקציב הרגיל. בדרך כלל, הם ממומנים על ידי מענקי מחקר שמתקבלים מקרנות מחקר חיצוניות, פנימיות (כגון קרנות צמיתות) ומתרומות.

מחקרים רבים נעצרים או כלל לא נעשים בגלל העדר תקציבי מחקר ותלונות על כך נשמעות מפי ראשי האוניברסיטאות חדשות לבקרים.

מנתונים שפרסמה באחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה תמונת המצב הבאה: סך כל ההוצאות על מחקרים בעלי מימון מיוחד בשנה האקדמית תשע"ג (2012-2013) היו 1.934 מיליארד שקלים לעומת 1.7 מיליון בשנה שלפניה. מדובר בעלייה ריאלית של 10% לעומת השנה האקדמית 2011. עם זאת, מדובר בירידה בשיעור הגידול לעומת זה שהיה בין 2010 ל-2011 – על 15%. כלומר, בחמש השנים האחרונות חלה האטה בעלייה של תקציבי המחקר בעלי המימון המיוחד.

53% מכלל ההוצאות ב-2012-2013 היו בתחומי מדעי הטבע ומתמטיקה, כאשר 8.1% מתוכן הוקדשו למחקרים בתחום המתמטיקה ו-27.5% לסטטיסטיקה ומדעי המחשב. מבין כל הענפים האחרים, טבע ומדעי המחשב הם היציבים ביותר, אבל לא גדלו באופן משמעותי מאז 2011. באופן לא מפתיע, ההוצאות על כוח אדם תפסו יותר מחצי מהוצאות המחקר בעלי המימון המיוחד, כאשר האחוז הגבוה ביותר נרשם במקצועות המתמטיקה, הסטטיסטיקה ומדעי המחשב, שם הוא עמד על 70%.

נתון אחר, מעניין וראוי לתשומת לב, הוא העובדה שמקור המימון של 56.2% מהמחקרים בעלי המימון המיוחד בשנה הנסקרת שבוצעו בישראל הוא בארץ. בתחומי המדעים, הביולוגיה והמתמטיקה אחוז המימון ממקורות חוץ גדול יותר.

מדינת ישראל משקיעה מאמצים רבים כדי להחזיר אלפי מדענים לישראל. משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל לקח על עצמו לטפל באופן פרטני בנושא זה. נציגי המשרד שומעים מהישראלים שחיים מעבר לים שהיו שמחים מאוד לחזור לארץ אילו היו יודעים שיעמדו לרשותם תקציבי מחקר גדולים יותר וזמינים יותר. חוקרים ומדענים הם נשמת אפו של כל תחום מדעי שממנו צומחים הפיתוחים החדשים. קיפאון בתקציבים, בעיקר במחקרים שממומנים על ידי גורמים חיצוניים, מרתיעה לא מעט מדענים מלחזור הביתה. ולא רק. השבוע נערכה אליפות הסייבר בין ילדים ובני נוער. המצטיינים שביניהם עשויים לפנות ללימודים מתקדמים ולשקול עיסוק במחקר. במציאות שמצטיירת מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לא בטוח שהם יוכלו לעשות זאת בארץ.

האוקיינוס הכחול והאוקיינוס האדום

"הצילו, האוקיינוס שלי נהיה אדום" – זהו משפט שנשמע לא פעם מפי מנהלים ברחבי העולם. הפירוש שלו הוא שאותם מנהלים נאבקים באוקיינוס של תחרות עקובה מדם ולא מצליחים להיחלץ ממנו. הם מכירים את המרכיבים שבעזרתם יוצאים לתחרות, עוקבים אחרי שולי הרווח שלהם ומתייעלים אבל, בסופו של דבר, לא מצליחים להפוך את שורת הרווח לירוקה.

עטיפת הספר

לפני כמה שנים פיתחו הפרופסורים וו צ'אן קים ורנה מובורן מבית הספר Insead, שהוא בית הספר השני בגודלו בארצות הברית למינהל עסקים, את תיאוריית האוקיינוס הכחול.

התמצית של תיאוריה זו אומרת שבעידן הנוכחי, ארגונים לא יכולים לבסס את כל הפעילות שלהם על מאבק במתחרים שלהם, ששוחים כמוהם באוקינוס האדום, אלא עליהם לייצר את האוקיינוס הכחול.  השניים אף חיברו את רב המכר Blue Ocean Strategy (אסטרטגיית האוקיינוס הכחול), שתורגם ל-43 שפות ונמכר ב-3.5 מיליון עותקים. יצוין שהגרסה העברית של הספר יצאה בהוצאת מטר, בתרגומו של עופר קובר.

הספר נכתב על סמך מחקר של 150 מהלכים אסטרטגיים, שהתפרש על פני יותר מ-100 שנים ו-30 ענפי תעשיה. השניים הוכיחו בו כי החברות המובילות של המחר יצליחו לא על ידי הבסת המתחרים באוקיינוסים האדומים, אלא על ידי יצירת אוקיינוסים כחולים של נישות שוק חדשניות, ששם אין מתחרים. כך יהיה להן יתרון על פני המתחרים באוקיינוס האדום.

לאור ההצלחה המסחררת הוציאו השניים מהדורה חדשה עם עדכונים על המחקרים והדוגמאות. הם מרחיבים בה את הדיבור על המלכודות באוקיינוס האדום ואת ההסברים על תיאוריית האוקיינוס הכחול.

קים ומובורן מנדבים בספר בן 288 העמודים מספר תובנות חשובות, שכל מנהל צריך לחשוב עליהן. תובנה אחת אומרת שאסור לשים את המתחרים במרכז החשיבה האסטרטגית. יותר מדי חברות נופלות בפח הזה, הן שורפות את כל המשאבים שלהן על מלחמות עם היריב והכי חשוב, הן נכנסות לקיבעון, מפסיקות לחשוב ולהיות יצירתיות. הרעיון של הסתת המוקד מהתחרות לעבר יצירת שוק מרחב חדש עומד במרכז הספר והתיאוריה של שני המומחים הללו. העצה שלהם היא: התמקדו בחדשנות ותנו למתחרים לדאוג מהמהלכים שלכם.

כשיצאה המהדורה הראשונה של הספר, ב-2005, האוקיינוס הכחול היה בבחינת תיאוריה, דרך פעולה שארגונים נתבקשו לנסות אותה. בעשור האחרון, כותבים המחברים, הבינו הארגונים שיש להם עולמות תחרות חדשים, הדברים משתנים במהירות רבה וכיום ניתן לומר שיצירת אוקיינוסים כחולים היא משימה אסטרטגית של כל מנכ"ל. הם מדגישים שהמשימה הזו תהיה יותר ויותר קריטית בשנים הבאות.

גם כאן הטכנולוגיה משחקת תפקיד מרכזי. מחברי הספר מציינים, לדוגמה, שלפני 10 שנים, הארגונים שלטו על המידע שהופץ לציבור. כיום ידוע שזו היסטוריה. הכוח עבר לידי הצרכנים והם מייצרים אתגרים הרבה יותר מורכבים לארגונים, ששם המשחק שלהם הוא חדשנות.

כמובן שהיישום שונה מענף לענף, מתחום לתחום, אבל גם מי שעדיין לא קרא את הספר יכול להתחבר לרלוונטיות של התיאוריה הזו. היא מומחשת בשורה של פעילויות וענפים בעולמות מסחריים כמו תחבורה, תיירות, קמעונות ופיננסים, בהם קמו שחקנים חדשים שיצרו לעצמם אוקיינוסים כחולים ושינו סדרי עולם.