גאווה ושמה משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל

אריאל שרון ז"ל אמר פעם על תפקיד ראש הממשלה ש-"דברים שרואים מכאן לא רואים משם". שר המדע, הטכנולוגיה והחלל, אופיר אקוניס, שראיון איתו מפורסם במהדורה זו, מאמץ בחום את הגישה. הוא אומר בראיון כי לעומת שרים אחרים, הוא גאה להיות שר המדע של מדינת ישראל ורואה בתפקיד הזה שליחות חשובה – הן ברמה הלאומית והן בזירה הבינלאומית.

לא סוד הוא שבמשך שנים, משרד המדע היה המשרד הכי פחות נחשב בחלוקת התיקים ובסחר מכר הקואליציוני. אף מפלגה בקואליציה לא דרשה אותו ואף חבר כנסת לא איים לפרק את הממשלה אם לא יקבל אותו.

כאשר הוקמה הממשלה הנוכחית נמסר תיק המדע, הטכנולוגיה והחלל לדני דנון, כפשרה של הרגע האחרון, כדי למנוע משבר פנימי בליכוד. דנון שמח מאוד לוותר על התיק כאשר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הציע לו כעבור זמן קצר לעשות רילוקיישן לניו-יורק, כדי לייצג את ישראל באו"ם. גם שרים שקדמו לדנון ואקוניס ראו במשרד הזה עונש או, במקרה הטוב, תחנת ביניים.

מעבר למשחקים הקואליציוניים, העובדה שמשרד המדע עדיין נחשב לשולי מצביעה על בעיה עמוקה שייתכן שהיא הסיבה לעננה האפורה שמתעבה מעל שמי המדע וההיי-טק הישראליים.

זה מתחיל מכך שהטיפול הממשלתי במדע, בהיי-טק, בטכנולוגיה ובחדשנות מבוזר ומפוזר על פני מספר משרדים: משרד הכלכלה – המדען הראשי והכשרה מקצועית, משרד המדע – מדענים וטכנולוגיה, משרד ראש הממשלה – מטה התקשוב ורשות הסייבר הלאומית, משרד החינוך – החינוך הטכנולוגי, וזה עוד לא הכול.

במשא ומתן הקואליציוני האחרון הפך המיזם החשוב ישראל דיגיטלית ל-"אתנן פוליטי", כפי שאקוניס מכנה אותו בראיון. הכוונה היא לדרישת הסחטנות שהעלתה השרה גילה גמליאל בעת פסטיבל חלוקת התיקים שהיה אצל נתניהו. היא סירבה לקבל "רק" את תיק האזרחים הוותיקים, כי היה ריק מתקציבים, ודרשה תיק עם כסף משמעותי. במחי יד העביר נתניהו את ישראל דיגיטלית, מיזם שהיה בכלל במשרדו והוביל אותו אקוניס, לידיה של גמליאל, כי בו היה תקציב. אין זה אומר חלילה שגמליאל לא מתייחסת ברצינות למיזם הזה, אבל התמונה הכללית נראית רע.

בישראל של 2016 אין עדיין שר אחד שמטפל בהיי-טק, במדע ובטכנולוגיה. מדינות פחות נאורות מאיתנו כבר עשו זאת מזמן ובממשלות אחרות יש שרים שאולי לא מוגדרים כך, אבל הסמכויות שלהם כשרי מדע רבות לאין שעור מאלה של אקוניס. שלא לדבר על תקציב. בממשלה שתקציבה הוא מיליארדי שקלים מקציבים למשרד המדע, פחות מחצי מיליארד שקלים.

קצת יותר מחצי שנה אחרי שנכנס לתפקיד, אקוניס מגלה את האתגרים הרבים שהמשרד מציב לפניו. רובם אתגרים ישנים, שלא טופלו במשך שנים, כמו תמיכה במשלחות נוער ישראליות לאולימפיאדות מתמטיקה, שחוזרות מהן עם מדליות וגביעים. יש בעיה אחת "קטנה", שבמשך 30 שנים לא נמצא פתרונה: הילדים הללו והוריהם נוסעים לתחרויות על חשבונם – ומדובר בעלות לא קטנה. שערו לעצמכם שנבחרת ישראל בכדורגל או בכדורסל תצא לאולימפיאדה והממשלה תגיד: "אין לי כסף".

ההורים ובתי הספר שבהם לומדים הילדים ובני הנוער הללו נאלצים במשך שנים לחזר על הפתחים של ספונסרים ולבקש את רחמיהם של ראשי ערים כדי שישתתפו במימון, וכידוע לכם – אין ארוחות חינם.

אקוניס הוביל בממשלה החלטה עקרונית שאמורה לפתור את הבעיה הזאת: מעתה יינתן מימון ממשלתי למשלחות אלה. הדבר כל כך מובן מאליו, עד שאפילו נתניהו שאל את אקוניס בשביל מה צריך החלטת ממשלה כדי לעשות זאת – פשוט תבצע את זה. נתניהו שמע ממנו שהבעיה אינה תקציבית כי אם מנהלית-ביורוקרטית, שמגיעה ממשרד האוצר.

הנושא הזה הוא רק דוגמה לאופן שבו הממשלה יכולה, בהחלטות קלות, שאין עליהן ויכוח פוליטי, לשדרג ולהעצים את המדע וההיי-טק הישראליים. אלא שהרבה יותר קל להציע להביא להביא עובדים זרים להיי-טק, וטוב לדעת ששר המדע מתנגד לכך.

יש לקוות שהצהרותיו אלה של השר והכוונות הטובות שהוא מגלה יביאו לתוצאות מעשיות ושהוא לא יישבר אל מול גלי הביורוקרטיה, כמו גם אל מול הציניות הפוליטית של חבריו השרים ושל אמצעי תקשורת מסוימים, שרואים במשרד המדע משרד מיותר.

מצוינות טכנולוגית כערך עסקי

נס טכנולוגיות קיימה אתמול (ד') את טקס סיום המחזור השמיני של פרויקט "מנהיגות טכנולוגית וניהול ידע", שבו באים לידי ביטוי הישגיהם של מאות תלמידי תיכון מכל רחבי הארץ, שמשתתפים במיזם. מדובר באחד מפרויקטי התרומה לקהילה הגדולים ביותר שנעשים בישראל על ידי חברה עסקית-מסחרית.

יצוין שנס מקצה לפרויקט משאבים לא קטנים, במשך כמעט כל השנה, כדי לתת הזדמנות לילדים ובני נוער להביא לידי ביטוי את כישרונותיהם הטכנולוגיים. לרבים מהם זו הזדמנות שאולי תשפיע על עתידם ואילולא נחשפו אליה, ייתכן שהפוטנציאל שלהם לא היה מתגלה.

כאן למעשה טמונה התרומה החשובה ביותר: היכולת של חברה עסקית, ששורת הרווח היא הנושא המרכזי בה, לייצר את המדענים והמהנדסים של העתיד. נס עשתה זאת עד היום ל-2,500 בוגרים, שחלק מהם כבר משרתים ביחידות טכנולוגיות ובעתיד נראה אותם בשדרות הניהוליות של ההיי-טק. הפעילות הזו היא חלק מחזון של חברות בסדר גודל של נס, שרואות במצוינות ערך עסקי, וחלק מכך הוא לגדל את הדורות הבאים של המוחות החכמים.

אבל זה עדיין לא מספיק. במציאות הישראלית של היום, יש למדינה אמנם תעשיית היי-טק פורחת, שמביאה כבוד בעולם, אבל אלה שמאישיים את התפקידים שמביאים כבוד הם תוצרים של מערכת החינוך מהעשורים הקודמים. בשני העשורים האחרונים הפסיקו הממשלות את התמיכה הראויה בחינוך הטכנולוגי. התקציבים ירדו משמעותית וגם אם פה ושם ממשלות שונות הצליחו להגדיל אותם מעט, זה עדיין רחוק ממה שצריך להיות באמת. לכן, גם השנה וגם בשנה שעברה קרא שחר אפעל, מנכ"ל נס, לממשלה להגדיל את תקציבי החינוך הטכנולוגי. האם קריאה זו תביא הפעם לתוצאות? סביר להניח שבשנה הבאה אפעל יחזור על קריאתו.