יום המדע: חג עם צל כבד של דאגה

הכנסת תציין מחר (ג') את היום הלאומי למדעים, שנערך בכל שנה. ביום זה מופנים הזרקורים בין היתר אל המדענים הצעירים, תלמידי בתי הספר העל יסודיים, שבמשך השנה עובדים על פרויקטים שיש בהם פיתוח מדעי ושמשולבת בהם טכנולוגיה.

בטקס חגיגי שייערך מחר במשכן הכנסת יוענקו פרסים לפרויקטים מצטיינים שנבחרו על ידי קבוצה גדולה של שופטים, אנשי מקצוע ומדענים בכירים בעצמם. הטקס יתקיים במעמד שר המדע, הטכנולוגיה והחלל, אופיר אקוניס, שר החינוך, נפתלי בנט, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, ח"כ אורי מקלב, ובכירים אחרים, כגון נשיאת האקדמיה הלאומית למדעים, פרופ' נילי כהן.

התחרות היא חלק מתוכנית המחקר והפיתוח של האיחוד האירופי לעידוד הקשר בין מדענים צעירים. מתוך 210 עבודות שהוגשו לתחרות עלו 50 לגמר. הפרויקטים מייצגים את כל קשת תחומי החיים שיש להם נגיעה לפיתוחים מדעיים, כמו מערכת שפיתחו שני תלמידים מקריית מוצקין, שיודעת לנטר עומסים על רגלו של מטופל שהיה צורך לגבס את רגלו. היא עושה זאת בעזרת חיישנים חכמים.

הולך ופוחת הדור

אין ספק שהאירוע והיום כולו ראויים לציון ושמדובר ביום חג. אבל כשיכבו הזרקורים ותיאלם תרועת הפסטיבלים, כל הסיכויים שמדינת ישראל תחזור אל המציאות הפחות משמחת ואולי אפילו מדאיגה. על פי מספר פרמטרים, בהם מדדים בינלאומיים ונתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אנחנו הולכים ומאבדים את היתרון היחסי שלנו בכל מה שקשור לטכנולוגיה, מדע והיי-טק. הכול קשור בכל.

המדענים הצעירים שיקבלו את הפרס הם חלק מקבוצה הולכת ופוחתת של בני נוער שבהכוונת הוריהם והמחנכים שלהם ניתבו את עצמם לתחומי המחקר, המדע, לימודי חמש יחידות במתמטיקה, לימודי הנדסה וכל היוצא בזה. מדינת ישראל מדשדשת מזה שנים במחסור קבוע של 8,000 מהנדסים ומדענים בשנה, על פי הנתונים המוצהרים. יודעי דבר מוכנים להעז ולומר שהמחסור הוא הרבה יותר גדול.

בפני מקבלי ההחלטות ניצבים שני אתגרים חשובים ביותר: האתגר הראשון הוא לייצר את המומנטום שיזרים כמות גדולה של תלמידים ללימודי מדעים בתיכון ואחרי הצבא, והאתגר השני הוא במקביל, למצוא פתרונות לטווח הקרוב, עד שאותם צעירים יכנסו למעגל העבודה.

שתי המשימות קריטיות ודחופות אבל, למרבה הצער, מספר מקבלי ההחלטות שמנסים לקדם אותם הוא מועט, והיתר יושבים מהצד או על הגדר. שר החינוך, בנט, פתח את שנת הלימודים הנוכחית, הראשונה בקדנציה שלו, בתוכנית שאפתנית לעידוד בני נוער ללמוד חמש יחידות במתמטיקה. מעבר לקשיים בהפעלתה, מאחר שהיא תלויה בלא מעט גורמים, נתקל השר בכל פעם בביקורת לא מובנת מצד חלקים מהציבור, שמסתייגים מהמאמצים הרבים שהוא משקיע במהנדסים לעתיד. רוב הציבור לא מקשר בין החשיבות של חיזוק ההון האנושי במדינה לסיוע שהדבר ייתן מבחינה כלכלית, חברתית ופוליטית-מדינית. לגבי רבים מדי, "אומת הסטארט-אפים" ו-"ההיי-טק הוא הקטר של המשק" אלה לכל היותר סיסמאות.

כל זה לא מונע מהורים לציין שהם רוצים שהילדים שלהם יעבדו בהיי-טק. כך, לפחות, עולה מסקר שפרסם השבוע משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, לפיו ההיי-טק נמצא במקום השני ברשימת המקצועות שההורים מעדיפים שילדיהם יעסקו בהם, כשהוא שני רק לרפואה. אלא שאותם הורים לא מוכנים לעשות את המאמץ המינימלי – לשכנע את הילדים שלהם לעשות מאמץ וללמוד חמש יחידות במתמטיקה, כדי לכוון אותם אל עבר עתיד מבוסס ומעניין.

במוצאי השבת האחרונה שודר בחדשות ערוץ 2 ניסוי שבמסגרתו כונסה קבוצה של הורים ומורים באולם ושוחחה עם דנה וייס על הבעיות של מערכת החינוך. חברי הקבוצה לא ידעו ששר החינוך, בנט, יושב במקום סמוך ושומע את דבריהם. בסוף הוא ירד אליהם ובין היתר שמע תלונות של הורים שאמרו שהם לא מבינים למה הוא משקיע כל כך הרבה בתוכנית חמש יחידות. יש פה כשל הסברתי-תודעתי חמור ביותר ומן הראוי שהן משרד החינוך והן משרד המדע ישקיעו בנושא הזה, כדי להניע יותר אנשים לפנות למדעים.

ייבוא מהנדסים – לא הפתרון

אשר לפתרונות המיידיים – ראש הממשלה, בנימין נתניהו, העלה רעיון להביא לכאן מהנדסים מחו"ל כדי להתגבר על המחסור בכוח אדם. למותר לציין כי הרעיון זכה לביקורת נוקבת. מהנדסים אינם פועלי בניין והסיבה שהחברות הרב לאומיות המובילות משקיעות פה במרכזי פיתוח וייצור היא המוח האנושי הייחודי כנראה שיש לנו. אילו היתרון האנושי היה נמצא במקום אחר, החברות הללו היו מוותרות על התענוג הגדול לעבוד בישראל, על שלל אתגריה ובעיותיה.

לכן, הפתרון לא צריך להיות ייבוא של מהנדסים, אלא הזרמת כוח אדם ישראלי נוסף לתעשייה, על ידי העסקה גבוהה יותר של בני 40 ומעלה, הסבת אקדמאים להוראה וצירוף המגזרים החרדי והערבי לתעשייה. כל אלה הם רעיונות שכבר הועלו, אבל היישום שלהם איטי.

גם התוכניות שכבר קיימות למילוי המחסור במדענים לא מצליחות להדביק אותו. תוכניות להחזיר ארצה מוחות ישראלים שנסעו "לשנה שנתיים" ושכחו לחזור לא מצליחות להתרומם, בין היתר מאחר שהמוסדות האקדמיים בישראל קורסים מבחינה כלכלית, הממשלה מקצצת להם תקציבים ואין הם יכולים לתת מענה לצרכים של אקדמאים בכירים עולים וחוזרים.

השורה התחתונה: חגיגה שנתית לציון יום המדע היא דבר יפה וחשוב, אבל אם מקבלי ההחלטות לא יתעוררו, יש חשש גדול שבעוד כמה שנים לא תהיה סיבה לשמחה. לכן, צריך לקום, לשנס מותניים ולשנות את המציאות. זה בידינו!