האם קירות המוסדות האקדמיים בסכנה?

הטכנולוגיה בתחום החינוך, שמאפשרת לצמצם פערים בין תרבויות, מכניסה למעגל הלומדים אנשים רבים, שבעבר לא היה להם סיכוי להתקדם בחיים. אין ספק שמתחוללת כאן מהפכה – שקטה, אבל עקבית.

מיזמים כמו Coursera או Mooc, שהיו החלוצים, הוציאו את הקורסים האקדמיים גם אל מחוץ לאוניברסיטה והנגישו אותם למיליוני אנשים בעולם. ההצלחה של שורה ארוכה של חברות שקמו בעקבות כך ומגייסות כספים במיליארדי דולרים מעלה את השאלה: מה קורה פה? הרי למידה מרחוק נמצאת אתנו כבר שנים רבות – עוד במאה ה-19 החלו אנשים ללמוד בהתכתבות והאוניברסיטה הפתוחה הראשונה בבריטניה נפתחה בסוף שנות ה-60' .

קו השבר נוצר ב-2012, שהמגזין טיים (TIME) הכתיר אותה כ-"שנת ה-Mooc". כבר אז המספרים היו מדהימים, הן של מספר הסטודנטים שלמדו את הקורסים, מטעם האוניברסיטאות הגדולות ביותר בעולם, והן של היקפי הגיוסים שביצעו החברות הללו. ד"ר דפנה קולר מ-MIT, אחת ממייסדות Mooc, גייסה יותר מ-85 מיליון דולר, והיד עוד נטויה.

מדברים אקדמיה וטכנולוגיה

סוגיית עתיד האקדמיה נדונה בפאנל שנערך במסגרת כנס Edutech האחרון, שהופק על ידי אנשים ומחשבים. כותרת הפאנל הייתה "האם קירות המוסדות האקדמיים בסכנה?" הנחה אותו אורי בן ארי, נשיא ומייסד קרן אתנה (שהנחה גם את הכנס כולו), והשתתפו בו יובל שרייבמן, מנכ"ל החברה הכלכלית של אוניבריטסת תל אביב, שמפעילה מזה שלוש שנים מיזמים של קורסי Mooc; פרופ' יואב יאיר מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, ובעבר מרצה וחבר סגל של האוניברסיטה הפתוחה; ונירית כהן, מנהלת יחידת ייעוץ באינטל (Intel), שעוסקת בשינויים בעולם העבודה ובהכשרה האקדמית לעולם העבודה הנוכחי.

כל הדוברים הסכימו כי המוסדות האקדמיים כפי שהם נראים כיום לא יישארו לאורך זמן. השינוי העיקרי מגיע מהטכנולוגיה, שמאפשרת את הלמידה מרחוק ומספקת לסטודנט עוד מקורות, מלבד המרצה.

פרופ' יאיר הגדיר זאת כך: "המרצה הוא רק אחד ממקורות המידע של הסטודנט ועליו להתמודד על הקשב של המאזינים לו", אמר. הוא משוכנע שהחומות בתוך המוסדות האקדמיים נפרצו כבר מזמן, בהובלתם של הסטודנטים – הלקוחות של האקדמיה.

שרייבמן ציין שאוניברסיטת תל אביב הצטרפה למיזם Mooc לפני שלוש שנים, לאחר שד"ר קולר שכנעה את ראשיה שהעולם האקדמי הולך לשם. כיום מפעילה האוניברסיטה באמצעות המיזם קורסים שונים, כאשר מספרי המשתתפים בהם הולכים וגדלים.

עולה בהקשר זה שאלת המודל העסקי של המיזם ושל שאר החברות בתחום. מדובר בשאלה במקום, אבל גם החברות שמפעילות את הקורסים המקוונים עדיין לא מצאו מענה עליה. לכולם ברור שלשם הולך העולם האקדמי וחשוב להיות שם, וזו הסיבה שאוניברסיטת תל אביב החליטה להשקיע בזה, אמר שרייבמן. הוא הדגיש כי הפקת קורסים כאלה כרוכה בהרבה מאוד משאבים, זמן והכשרת מרצים, אבל התחושה היא שאין ברירה אלא לעשות זאת.

כהן ציינה שכשהיא מופיעה בפני אוכלוסיות שונות, עולה כמעט תמיד השאלה מה מקומה של האקדמיה בעידן שבו כל כך הרבה מקצועות מתחלפים ויש מקורות הכשרה חלופיים לעבודה? האם תפקידה של האקדמיה יסתכם בעתיד רק בהעברת ידע?

"התשובה אינה ברורה, כעת אבל מעסיקים ועובדים מעלים את השאלות הללו כי הם מבינים שצריך להתעדכן וללמוד אחרי התואר. מה שלמדת לפני 10 שנים לא בהכרח רלבנטי", אמרה.

פרופ' יאיר היטיב לסכם את המצב: "אם היו שואלים לפני 10 שנים מה יהיה פניה של התקשורת כיום, איש לא היה חוזה בצורה נכונה. אותו הדבר באקדמיה", אמר. הוא ציין ש-"הלמידה המקוונת כבר באקדמיה, אבל אני לא מאמין שהמודלים והמיזמים בתחום יבטלו לחלוטין את הצורך במוסדות אקדמיים במתכונת הנוכחית. נדרשת חשיבה ביקורתית, רב תחומית, ואת זה עוד לא מקבלים בלמידה מרחוק".

השורה התחתונה: האדמה מתחת לקרקעות עליהן עומדים המוסדות האקדמיים התחילה לרעוד. הסטודנטים שנכנסים בשעריהם מפנימים יותר ויותר שהנוכחות הפיזית היא לא הדרך היחידה לרכוש תואר ולעשות קריירה. הביולוגיה עושה את שלה והמרצים החדשים – גם הם בוגרי דורות טכנולוגיים. הדבר מייצר את התקווה שהשילוב בין המסגרות – אוניברסיטה במתכונת הנוכחית ללימודים בסגנון Mooc – ייצרו משהו חדש וטוב.