מארק צוקרברג, ממשלת ישראל מאחוריך

השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, ושרת המשפטים, איילת שקד, הציגו בישיבת הממשלה שהתקיימה אתמול (א') מצגת יפה בפני השרים, שעניינה ההסתה שמפרסמים פלסטינים ותומכיהם ברשתות החברתיות נגד ישראל – הסתה שנתפסת כאחת הסיבות המרכזיות לגל הטרור שאנחנו מצויים בו בימים אלה. רבות כבר נכתב על ההסתה הזו ועל המאמצים מול פייסבוק (Facebook) להפסיק אותה, כולל באמצעים משפטיים. ארדן ושקד חשפו בישיבה כי ישראל יוזמת מהלך בינלאומי שיכלול מספר מדינות, בהן יוגשו תביעות נגד הרשת החברתית אם היא לא תמנע הסתה כזו נגד ישראל.

יש בהצעה זו אלמנטים לכאורה מוצדקים, שהרי בעוד שפייסבוק מצהירה שהיא עושה כל שביכולתה כדי למנוע שימוש לרעה ברשת שלה, המציאות מוכיחה שהיא לא ממש מצליחה. אבל מצד שני, הצעה כזו היא בעייתית, משום שהיא עלולה לשים את ישראל בצד אחד עם מדינות שחוסמות גישה לרשתות חברתיות, לגוגל (Google), לווטסאפ (WhatsApp) ועוד. ישראל בוודאי לא רוצה להיתפס ככזו ואם זה יהיה המצב, היא תשחק לידיהם של אויביה, שעושים הכול כדי להכפיש אותה.

הטיפול בהסתה צריך להיעשות על ידי המדינה

הניסיונות לכפות על פייסבוק סינון פוסטים שיש בהם קריאה לאלימות לא ימגרו את תופעת ההסתה. ככלל, כל ניסיון להתערבות של חוקים וממשלות בפעילות באינטרנט נדון מראש לכישלון.

אין זה אומר שלא צריך לטפל במסיתים, באלה שכותבים את הפוסטים האלימים. אבל את המלאכה הזו צריכות לעשות הממשלות עצמן, באמצעות גורמי האכיפה והביטחון.

הטכנולוגיה מאפשרת כיום אמצעי ניטור ומעקב משוכללים אחר פעילות ברשת, שמאפשרים להגיע למסיתים במהרה. ישראל יכולה להעביר את הידע הזה למדינות שהוא לא קיים בהן ושיגלו רצון לטפל במסיתים.

פייסבוק – רק פלטפורמה

מארק צוקרברג לא יכול להיות הכתובת לפתרון סכסוך ארוך כמו זה שבין ישראל לפלסטינים. מה גם שההסתה נגד ישראל לא נולדה בפייסבוק ולא מתרכזת רק בה: היא קיימת מזה שנים בכלי התקשורת של המדינות העוינות אותנו ובערוצי חדשות בינלאומיים. האם אי פעם ממשלת ישראל ניסתה לארגן כמה מדינות שיתאגדו נגד ה-BBC או ה-CNN?

יש כמובן מקום להידברות עם צוקרברג ואנשיו, לנסות להגיע להבנות ולשיתוף פעולה אפקטיבי, שיצמצם במשהו את התופעה החמורה. אלא שחשוב לזכור שפייסבוק היא רק פלטפורמה, כמו כביש שעליו נוסעות מכוניות רבות עם נהגים שונים ומשונים. התביעה לנקוט באמצעים נגדה משולה להאשמת יצרני המכוניות בתאונות שעושים הנהגים.

הסברה, הסברה, הסברה

צריך לעשות את כל זאת מבלי לזנוח את הפעולה העיקרית לביצוע: מלחמת הסברה, בפייסבוק ובכל הכלים האחרים, שתיתן מענה להסתה, או לפחות תנסה לתת. נכון להיום, ישראל לא מצליחה להעביר את המסרים שלה, וכתוצאה מכך אלה לא זוכים להתייחסות ולביטוי כפי שהם היו צריכים לקבל.

לא הכתובת. מארק צוקרברג. צילום: גוילום פאומיר, מתוך ויקיפדיה

הטענה שהסברה לא יכולה לבוא במקום מדיניות אינה רצינית, שכן תפקידו של קמפיין הסברתי, ככל קמפיין אחר, הוא ליצור אהדה לרעיון ולמסר, גם אם הוא לא פופולרי או קשה להסברה.

יש נקודה נוספת, שקשורה לשלל ההתנהגויות הרעות ברשת, לא רק ההסתה: החינוך. הפתרון לטווח הארוך הוא בהקניית ידע וביצירת תנאים שימנעו מכל אותם כותבי הפוסטים להסית. זה נכון גם להסתה הנוראית שמשתוללת בתוך החברה הישראלית, השיימינג ושנאת בני המיעוטים כפי שהיא באה לידי ביטוי ברשת. מהצד השני, כדי לצמצם את ההסתה צריך להשקיע בחינוך ילדים ובני נוער מגיל צעיר, שאפשר לקיים שיח ו-ויכוח נוקב ברשת גם עם כאלה שלא  מסכימים איתם.

אין צורך דחוף לחוקק חוקים חדשים – החוקים הקיימים מספיקים כדי להעניש את אלה שמסיתים ושקוראים לאלימות ולרצח באמצעות הרשת. הבעיה היא האכיפה, שהיא סוגיה בפני עצמה.

בהשוואה אבל מתחייבת, הסכנה שבהסתה של ישראלים נגד ישראלים ברשתות החברתיות מסכנת את קיומה של המדינה הרבה יותר מדברי שטנה של אנטישמים ושונאי ישראל. נגד אלה אפשר להיאבק. לעומת זאת, יש סכנה ממשית שהסתה של ציבור אחד בישראל נגד ציבור אחר תוביל לשסע עמוק ולמלחמת אזרחים.

השורה התחתונה: ההסתה נגד ישראל ברשתות החברתיות היא תופעה מטרידה ומקוממת, ויש להיאבק בה בזירה המדינית בכל הכלים שיש לנו, כולל באמצעות פייסבוק. אלא שמארק צוקרברג, מנהיג מדינת הפייסבוק, הוא האחרון בשרשרת שממנו תבוא הישועה, וכל ניסיון להתמודד מולו באמצעי חקיקה או חרמות – סופו להניב תוצאות חמורות יותר.