בין eGov ל-dGov

הכנס השנתי של אנשים ומחשבים שעוסק בתקשוב הממשלתי היה השנה כולו ברוח שתי מגמות שנושקות זו לזו: טרסנפורמציה דיגיטלית והשינוי מממשל אלקטרוני (eGov) לממשל דיגיטלי (dGov). המיצוב של הכנס השתנה בהתאם.

לא מדובר בשינוי סמנטי בלבד, אלא בכזה שמבטא את העובדה שגם המגזר הממשלתי הפנים, אולי מעט באיחור, שעליו להתאים את עצמו לציפיות ולדרישות של הלקוחות הישירים שלו – אזרחי מדינת ישראל, בהם הצעירים. הדור הזה כבר לא מתרשם מהעובדה שלממשלה יש אתרי אינטרנט ושאפשר לקבל ברשת מידע על פעולות שונות שלה. הוא כבר לא מתרגש מאלמנטים של ממשל זמין, הוא פשוט לא מכיר משהו אחר.

ההיענות לדרישות האזרחים, ובכלל זה הצעירים, דוחפת את האחראים על התקשוב הממשלתי להאיץ את המהלכים שיהפכו את השירותים שהממשלה מעניקה לאזרחיה לדיגיטליים באמת. להאיץ את הפיכתם זמינים לגישה ולהפעלה מכל פלטפורמה, ולא רק מאתרי אינטרנט, ובעיקר שיהיו יעילים, כך שיחסכו מהאזרח גישה למשרדי הממשלה.

הדרך לחזון הדיגיטלי מבוססת על תהליכים רבים שאותם צריך לשדרג ולשנות, אולי אף בחקיקה. זוהי הטרנספורמציה הדיגיטלית של המגזר הממשלתי. אלא שבעוד שבמגזר העסקי, הטרנספורמציה הדיגיטלית תלויה בהחלטה של ההנהלות והבעלים של החברות, במשרדי הממשלה ובגופים הציבוריים העסק הרבה יותר מסובך. גם אם יימצאו שרים ומנכ"לים שיתעוררו בוקר אחד ויחליטו שממשל דיגיטלי הוא משימת חייהם, הם עדיין יצטרכו להתמודד עם ים של אתגרים פנים ארגוניים וטכנולוגיים. הכוונה היא בעיקר להתאמה למה שקיים בשוק ואתגרים אנושיים, בהם הרצון לשמור על מקום עבודתם של עובדים לא מעטים, שהטכנולוגיה מייתרת את חלק מהעיסוקים שלהם.

בשנה האחרונה ביצעה הממשלה לא מעט מהלכים שהכיוון שלהם הוא אותה טרנספורמציה דיגיטלית. היא עיצבה ותכננה מחדש את פורטל הממשלה, האיצה את התכנון והמעבר לענן ממשלתי פרטי ומאובטח, והוסיפה אפליקציות שמאפשרות לקבל שירותים אונליין מהטלפונים הניידים.

דו"ח ממשל זמין, שפורסם באחרונה, נותן הצצה למה שנעשה אבל גם מאיר באור זרקורים את מה שלא נעשה, בלא מעט רשויות ומשרדים. החידלון בחוסר העשייה הוא אחד מאבני היסוד של ההחלטות לעבור לממשלה דיגיטלית, שהתקבלו בעיקר בשנתיים האחרונות. על המנכ"לים והשרים מוטלת אחריות לביצוע מדיניות הממשלה. אלא שלמרבה הצער, גם החלטות אלה הפכו לחלק מהסטטיסטיקה שלפיה 80% מהחלטות הממשלות למיניהן כלל לא מבוצעות.

למרות זאת, נשבה בכנס השבוע רוח אופטימית והמסר היה של תקווה. זאת בזכות העובדה שלאחר שנים של דשדוש, התקשוב הממשלתי, שעבר דירה ממשרד האוצר למשרד ראש הממשלה, התחיל לעבוד. תקציב המדינה, שאושר סוף סוף, סיים תקופת הקפאה של יותר משנה, שבה כל גופי הממשלה היו למעשה משותקים, כולל התקשוב הממשלתי.

הופעתו באירוע של ראש הרשות, יאיר פראנק, הייתה מרשימה. הוא פרש אחת לאחת תוכניות אופרטיביות לביצוע בשנתיים הקרובות – כאלה שיקרבו עוד יותר את שירותי הממשלה אל האזרח ויסייעו להעמיק את המימוש של הסיסמה "האזרח במרכז".

פראנק דיבר על הקמת מוקדי שירות דיגיטליים בנוסח 144, שיקלו על האזרח למצוא את דרכו בין המשרדים ובעיקר הפקידים שאמורים לטפל בו, שלא לדבר על פתרון הבעיה.

הדרך לממשלה דיגיטלית עוברת גם בשינוי דרמטי של תהליכים שונים, שמאופיינים כיום בניירת בלתי פוסקת, בדרישות ארכאיות של פקידים עייפים שמסרבים לקבל מידע באי-מייל ובהפיכת "חוויית" ההגעה למשרדי הממשלה לטראומטית עבור האזרח.

האם כל התוכניות שפראנק דיבר עליהן יסתיימו בתוך שנתיים? יורשה לנו לנחש שהתשובה היא שלילית. אבל ברוח הדיונים וההרצאות המעניינות שאפיינו את הכנס השנה, יש יסוד להאמין שלפחות תיסלל הדרך לממשלה שלא רק נותנת שירותים מכוח החוק אלא משאירה טעם טוב ותחושה טובה בקרב מי שזקוק להם. ממשלה שעובדיה ומנהליה מפנימים את העובדה שהמידע שקיים במגירות uבמחשבי המשרדים אינו שלהם אלא שייך קודם כל ללקוח, לאזרח.

ראשי התקשוב בממשלה פיזרו במהלך הכנס לא מעט הבטחות ותוכניות. בשנה הבאה נפתח את הפנקסים ונבקש לשמוע מהם מה בוצע ומה לא ולמה. יהיה מעניין.

חלום בלהות ושמו תעודת זהות חכמה

בין ההבטחות שהושמעו על בימת כנס eGov השנה דובר בכמה הזדמנויות על התקווה שכולם תולים בתעודות הזהות החכמות, שעדיין נמצאות בפיילוט, שאמור להסתיים באפריל הקרוב. אז יצטרך שר הפנים,  סילבן שלום, להחליט האם להפוך את הפיילוט לחוק שיחייב את כל אזרחי המדינה להצטייד בתעודות חכמות, עם שבב ביומטרי, או להרוג אותו בשקט ובאלגנטיות.

זהו אחד המיזמים הכושלים ביותר בתולדות המחשוב הממשלתי. אין בכך אשם אחד, יש כאן ניסיון לערבב מין בשאינו מינו.

נושא תעודות הזהות החכמות עלה בין היתר על רקע המצב הביטחוני בתקופת המחבלים המתאבדים, שנכנסו לארץ עם תעודות מזויפות. יכול להיות שאילו היו לנו תעודות זהות חכמות לפני יותר מעשור, היינו חוסכים בחיי אדם באינתיפאדת היחידים שאנחנו חווים בימים אלה.

הדבר הכי זועק לשמיים הוא שאין קשר בין התעודה החכמה למאבק על המאגר הביומטרי. אפשר וצריך לתת כמה שיותר תעודות חכמות לאזרחי ישראל. על בימת eGov השבוע שמענו כמה דברים נהדרים אפשר יהיה לעשות איתם. אלא שהוויכוח האם המדינה צריכה להקים מאגר ביומטרי ובו טביעות אצבעות של אזרחיה תוקע את הפרויקט כבר יותר מעשור. אין מי שיקום וידפוק על השולחן, ייקח בחשבון לפחות שני דו"חות של מבקר המדינה, שכתב שחור על גבי לבן שצריך להפריד בין העניין הביומטרי לתעודות הזהות החכמות ושיש דרכים מספיק טובות כדי לאבטח את התעודות. אבל כשם שבישראל לא מממשים החלטות ממשלה, לא מתייחסים כאן ברצינות לדו"חות של המבקר.

השורה התחתונה: תעודה חכמה נחוצה יותר מתמיד לאזרחי ישראל. דרוש מחלץ חכם שיידע להוציא אותה ממלתעות הניסוי הביומטרי, עד שיוכרע הוויכוח סביבו, אם בכלל.