חוק המכרזים וטוהר המידות

תשמעו סיפור (פתיח השאוב מסיפורי בשביס-זינגר), פרסמה לה חברה ממשלתית העוסקת בתחום הסעת המונים, הודעה על "פטור מקבלת הצעות נוספות" בתחום בניית תוכנית אסטרטגית לניהול הלקוח בעולם הדיגיטלי, והתקשרות עם ספק מסוים.

עיון בנימוקים לפטור שהם ביקשו מוועדת המכרזים, גילה שלושה תמוהים בלשון המעטה: ניסיון רלוונטי של החברה שבחרו "בארגונים עסקיים וציבוריים גדולים", היות החברה היחידה בישראל שיש לה הסמכה בתחום חוויית הלקוח של ארגון עולמי בשם CCXP, והיות החברה נציגה בלעדית בישראל של גוף ייעוץ מסוים.

נו, די ברור שאין החברה האמורה, טובה ככל שתהיה, היחידה בישראל שיש לה את הניסיון הרלוונטי בייעוץ ובבניית תוכניות עבור ארגונים עסקיים וציבוריים. אף היותה הנציגה של גוף ייעוץ כלשהו מקנה לה נקודות זכות ספורות (אם בכלל).

כשמגיעים לאותה "הסמכה" – מתגלה שההסמכה המוענקת תמורת השקעה של כמה מאות ירוקים ומילוי שאלון מקוון, ניתנת בכלל לאנשים ולא לחברות, ומעניקי ההסמכה (שערכה מוטל בספק) הם לא גוף "עולמי", אלא מיזם אמריקני שעד כה לא זכה לשום הכרה מקצועית.

בהחלט ייתכן שהחברה שנבחרה ראויה, אולם הנימוקים לפטור רחוקים מלהיות כאלו. הייתי מבין לו הנימוקים כללו לפחות ניסיון בתחום הכרטוס, או בפרויקט הסעת המונים באיזשהו מקום בעולם המערבי, או משהו דומה.

נימוק "שכל אנשי החברה שנבחרה נוהגים להשתמש בדיאודורנט" כבר היה עדיף בעיניי, כי לפחות היה מעיד על חוש הומור. אתם וודאי תוהים מי מסוגל היה להמציא נימוקים כול כך יצירתיים ומה בעצם הניע אותו לעשות זאת.

לסיום הסיפור הלא מרתק, שאינו בודד במחוזותינו, נגלה שהמענה לפנייה שלנו לחברה הממשלתית, שנכתב על ידי מנהלת השיווק, נתקבל רק כעבור חודש, וטען שהנימוקים לפטור בעצם אינם כל כך רלוונטיים, ומה שחשוב הוא שהחברה הממשלתית פעלה ופועלת על פי החוק.

שינוי או החמרה של הרגולציה לא יפתרו את הבעיה

טועה מי שסבור ששימוש ציני בחוק המכרזים, לשם מתן הכשר להתקשרות כזו או אחרת הוא נדיר. יכולתי להביא דוגמאות רבות נוספות מתחום עיסוקי, כאלו שבמקרה הרע נועדו להכשיר את השרץ, ובמקרה הטוב מעידות על עצלות או על חוסר ידע מקצועי.

מטבע הדברים היועצים המשפטיים של הגופים המבוקרים, אשר כפופים להוראות חוק המכרזים, אינם מומחים בכל תחום ותחום בו יש לפרסם מכרז, או פטור ממכרז. מי שנותן להם את הסיוע המקצועי בכל האמור לדרישות המכרז או הסיבות לפטור ממנו, הם אנשי מקצוע בתחומים השונים – ובמקרה שלנו אלו אנשי מחשוב, מערכות מידע, שירות או שיווק.

ניתן להניח שליועץ המשפטי של החברה הממשלתית אותה הזכרתי, אין את הכלים לבחון מה מידת אמיתות הדברים שהונחו בפניו, והוא נאלץ להאמין שהדברים נבחנו בכובד ראש, על פי אמות מידה מקצועיות, ללא כל שיקולים זרים.

כשהדרישות או הנימוקים לפטור ממכרז הזויים (שלא לומר תפורים ברשלנות למידתו של ספק מסוים) מדובר בהפרת טוהר המידות. שינוי או החמרה של הרגולציה לא יפתרו את הבעיה שמקורה בחינוך לטוהר מידות, כי הנייר סובל הכול (גם 'רשומות'). לעומת זאת חינוך מגיל צעיר לטוהר מידות ולמצוינות מקצועית, בצד החמרה של האכיפה והפעלת מדיניות עונשין אישית בגין הפרת החוק, עשויים לסייע.

שקיפות, טוהר מידות ושבירת הריכוזיות

חוק המכרזים לכשעצמו מעניק חופש פעולה נרחב למדי, ולא בכדי – אבל הניצול שלו צריך להיות שקוף, מוצדק ומידתי. בראיון שנתן חתן פרס נובל, פרופ' ישראל אומן לוואלה! הוא מציין שלושה דברים החשובים לכלכלה בריאה – שקיפות, טוהר מידות ושבירת הריכוזיות.

מה שבונה כלכלה מצליחה זו תחרות ומצוינות מקצועית ולא נפוטיזם מכל סוג שהוא. חלק בלתי נפרד מהרציו של חוק המכרזים הוא יצירת תחרותיות מקצועית ועידוד המצוינות (ולא הוזלת עלויות) – אם אין תחרותיות תתרחש ירידה אוטומטית ברמה המקצועית, ומהר מאד ננוע לכיוון מדינת עולם שלישי.