רב קו ורב בעיות, או: כך לא מעודדים תחבורה ציבורית

הכנסת מציינת היום (ג') את יום הבטיחות בדרכים, על רקע נתונים מדאיגים המראים על עלייה דרמטית במספר ההרוגים בתאונות דרכים מאז תחילת השנה. אחת הדרכים לצמצום התאונות היא עידוד השימוש בתחבורה הציבורית.

כדי שהציבור ישתכנע שתחבורה ציבורית עדיפה על רכב פרטי עליו לחוש בשני דברים מרכזיים: זמינות ועמידה הדוקה יותר בלוח זמנים, כולל ובמיוחד ברכבת ישראל, ואמצעי תשלום אחידים שיאפשרו ניידות בין מפעילי התחבורה הציבורית.

לגבי לוח הזמנים של אמצעי התחבורה, הפתרונות הם מורכבים וסבוכים, ובשנים האחרונות נעשים מאמצים ניכרים לצמצם עיכובים. לעומת זאת, הפתרונות שיכולים להקל על אופן השימוש בתחבורה הציבורית ועל אמצעי התשלום זמינים הרבה יותר, אם כי גם כאן יש כשלים. הגורמים השונים עושים מאמצים להתגבר עליהם, אלא שהרגולטור לא תמיד מתנדב לעזור להם.

המדינה הפריטה לפני שנים את התחבורה הציבורית והחליטה על חלוקה מחדש של זיכיונות השירות ברחבי הארץ. קווים שהיו של אגד ודן, אז שתי המפעילות היחידות וכיום בין המרכזיות, נמסרו לחברות הסעה אחרות, חלקן פרטיות וחלקן עם זיקה לשתי המפעילות הגדולות. כדי לפשט את אמצעי התשלום על ידי כרטיס חכם, היה צריך למצוא מנגנון שיתאם בין החברות ויבצע את ההתחשבנות בין המפעילים, ואל מול משרד התחבורה, שכידוע מסבסד חלק גדול מהנסיעות בתחבורה הציבורית.

גם כאן הטכנולוגיה באה לעזרת האנשים ומשרד התחבורה החל להפעיל את הכרטיס החכם, רב קו. זאת, לאחר כמה שנים טובות של עיכובים, שנבעו בעיקר מהרגולטור. זה עודד מצד אחד את השימוש בכרטיס החכם, אבל מצד שני חשש מתיאום יתר בין החברות המתחרות.

עוד דו"ח, עוד דיון

אלא שגם הרב קו לא פתר את כל הבעיות, ובמקרים רבים אף יצר בעיות חדשות שהתנקזו, כרגיל, לנוסע התמים, שבסך הכול רוצה להגיע הביתה בשלום. כך עולה לפחות מדו"ח שחובר לפני חצי שנה במרכז המחקר של הכנסת לקראת דיון בוועדת המדע והטכנולוגיה, עוד אחד מתוך שורה ארוכה של דיונים שנערכו בפרלמנט בשנים האחרונות ולא הניבו תוצאות מדהימות.

הבעיה העיקרית שזיהו מחברי הדו"ח היא שהסנכרון בין החברות לא מושלם, שלא מעט נסיעות מתעכבות בגלל בירורים בין הנהגים לנוסעים, שנעשים בתוך האוטובוסים, ובעיקר שיש בעיות בנגישות לעמדות הנפקת כרטיסי הרב קו ובאחידות בין המפעילים.

בחודשים האחרונים השיק משרד התחבורה שירות חדש, שמאפשר לבעלי כרטיסים לטעון את הכרטיסים שלהם מהמחשב הביתי, בעזרת כרטיסי קוראים מיוחדים, ומהסמארטפון, באמצעות אפליקציה ייעודית. אבל השירות פועל בעיקר בחברת דן. בנוסף, הטעינה הווירטואלית לא פתרה את כל הבעיות. יש לבעיות הללו פתרון טכנולוגי, אבל הוא לא מיושם בגלל חסמים והעדר תיאום.

מהדו"ח עולה שבמרבית האוטובוסים, הנוסע לא יכול לברר בעצמו את יתרת הכרטיס שברשותו או לטעון אותו בכסף, וחייב לעשות זאת באמצעות הנהג. פעולה זו גוזלת זמן ומסיטה את הנהג מהמשימה המרכזית שלו – לנהוג בזהירות ולשמור על בטיחות הנוסעים. ברכבת הקלה בירושלים יש עמדות כאלה, אבל יש מקרים בהם הן לא נותנות מענה לרבים מהנוסעים בתחנה, ולא פעם הם נאלצים לפספס רכבת אחת ולהמתין לבאה אחריה.

מדוע החברות לא מאפשרות, למשל, קבלת מידע על הכרטיס של הנוסע דרך האינטרנט? לאגד הייתה תשובה מקורית למחברי הדו"ח: "העברת מידע דרך האתר אינה אפשרית כי הדבר עלול לפגוע בפרטיות מחזיק הכרטיס". בדן הבטיחו שהנושא יבוא לידי פתרון בקרוב, ייתכן שבאמצעות אפשרות לטעינה מרחוק.

גם פתרון אחר שהוצע לא יושם במלואו: הצבת מכונות ליד דלתות האוטובוסים. בחלק מחברות האוטובוסים ניתן כעת לעלות לאוטובוס דרך הדלת האחורית ולתקף את הכרטיס שם, אבל לא לטעון אותו מחדש.

תלונות נוספות שהגיעו לכנסת עוסקות בקשיים במתן הנחות למשפחות בשל קושי בזיהוי ואיחוד פרופילים אישיים. גם זה אתגר שמערכות חכמות של BI ואבטחה יכולות לתת לו מענה, וכל מה שצריך זה לחייב את המפעילים להתאמץ קצת יותר ולמצוא פתרונות יצירתיים בעזרת הטכנולוגיה.

מה עושים כשהכרטיס נקנה ממפעיל אחר?

בעיה מרכזית נוספת נגרמת כאשר הכרטיס נקנה ממפעיל אחר. לוועדה לפניות הציבור של הכנסת הגיעו תלונות מצד נוסעים שטענו כי כרטיסי מעבר שנקנו ממפעיל אחד לא עבדו כהלכה אצל מפעיל שני. קשיים אלה נובעים מכך שהמערכות של המפעילים מפוצלות וכל אחד מהם יכול לספק מידע רק על התשלומים שנעשו דרכו.

במשרד התחבורה אמרו למחברי הדו"ח כי הפתרון המסתמן הוא הפעלת מסלקה על ידי בנק הדואר, שתשמש את כל מפעילי התחבורה הציבורית, על בסיס מערכת המיינפריים שלו. בנק הדואר הודיע על קיומו של הפתרון כבר לפני יותר משנה, אבל יישומו עדיין מתנהל בעצלתיים.

בחלק האחרון של הדו"ח ישנה התייחסות לאחת הסוגיות המדאיגות של העידן שלנו: השמירה על הפרטיות במאגרי המידע של החברות ואופן השימוש בכרטיסי רב קו אנונימיים, בלי פרופיל משתמש. גם כאן אין שיפורים דרמטיים.

השורה התחתונה: שוב ושוב אנחנו מגלים שמדיניות לאומית חשובה של עידוד התחבורה הציבורית, ולא רק כדי לצמצם את תאונות הדרכים, אינה מיושמת. זאת, על אף שקיימים פתרונות טכנולוגיים וכל מה שצריך זה לפתוח את העיניים. בנוסף, על הרגולטור להוריד את הרגל מהגז שלו. שום נזק לא יקרה אם מפעילי התחבורה הציבורית ישתפו פעולה בצורה הדוקה יותר, ייפגשו מדי פעם ויחפשו פתרונות למען הנוסעים שלהם.

מתעניינים בתחבורה ציבורית חכמה? רוצים לשמוע עוד? הירשמו למסלול התחבורה הציבורית, בהובלתו של ויקטור אררה, שיתקיים במסגרת כנס eGov של אנשים ומחשבים.