הנמר שלא שאג
פרויקט המיחשוב נמ"ר היה חדשני ברמה הטכנולוגית כשבא לאוויר העולם, אלא שניהול לא תקין, סכסוכים אישיים וחוסר היכולת של משרד הבריאות לכפות את מרותו על בתי החולים – קלקלו את כל החגיגה ● המבקר יבקר ויכריע
הידיעה על הבדיקות שעורך מבקר המדינה בפרויקט נמ"ר של משרד הבריאות, לא הפתיעה את האנשים האמונים על כך במשרד הבריאות.
עוד במרץ 2008, הודיע השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה, ליעקב בן יזרי, אז שר הבריאות, כי הוא אוסף פרטים על פרויקטי מיחשוב גדולים שנעשו במערכת הבריאות. הכוונה הייתה לפרסם את ממצאי הביקורת במסגרת הדו"ח השנתי של מבקר המדינה. העניין לא הסתייע מבחינה טכנית, ולפני כחודשיים חזרו צוותי המבקר אל משרד הבריאות והחלו לבדוק את פרויקט נמ"ר. במהלך כל התקופה הזו המשיכו לזרום למבקר פיסות מידע מצד גורמים שונים, חלקם אינטרסנטים וחלקם אזרחים תמימים שחרדים לכספי ציבור. שהרי ככלות הכל, המדובר באחד המשרדים החשובים ביותר במדינת ישראל, אחרי משרדי הביטחון והחינוך.
דווקא בימים אלה, כאשר בפני המשרד עומדים אתגרים מרכזיים, דוגמת חיסון האוכלוסייה בישראל נגד שפעת החזירים, זקוק המשרד למנהלים ולכלים הטובים ביותר כדי שיוכל לתפקד ביעילות. בהבדל מכמה משרדים ממשלתיים אחרים, הלקוחות של משרד הבריאות הם כולנו – החולים והבריאים. לכן, כל כלי וכל מערכת IT שיכולה לסייע בטיפול טוב יותר, חשובים ביותר. במערכת הבריאות, האימרה לפיה IT מציל חיים – אינה קלישאה. זה קורה כל יום, וכאשר זה לא קורה – המחיר כבד מנשוא.
ייאמר מיד, ברמה הטכנולוגית פרויקט נמ"ר היה אמור להיות באמת פריצת דרך בלתי רגילה במערכת הבריאות בישראל. החגיגות שנעשו סביב, עם תחילת הפרויקט, ביטאו את אחד היתרונות היותר בולטים של ה-IT הישראלי. נפלה בחלקי הזכות להשתתף בטקס השקת הפרויקט, באולם ההרצאות בבית HP ישראל, בתחילת 2000. נמ"ר הוא ילד שעבר כבר טיפול אצל כמה הורים, שלא באשמתו, עד שהתחיל ללכת. במכרז המקורי לביצועו זכתה דיגיטל ההיסטורית (מישהו זוכר עדיין?), זמן קצר לפני שנמכרה לחברת קומפאק. זו האחרונה ניהלה את המו"מ מול הממשלה, עד שנרכשה על ידי HP, שמבצעת עד היום את הפרויקט על הצד הטוב ביותר ולשביעות רצון כולם.
אבל היו שני גורמים שקלקלו את החגיגה: שילוב של מאבקי כוח פנים-ארגוניים בתוך משרד הבריאות וחוסר היכולת של ההנהלות לכפות את רצונם על בתי החולים הממשלתיים. אלא שבתי החולים עושים את מה שהם צריכים לעשות: מספקים לעובדים שלהם את הכלים הנכונים לדעתם, ולא את הכלים שאחרים מחליטים בשבילם. אלו הם הנושאים שצוותי המבקר בודקים בימים אלו. אף אחד לא יודע היכן תסתיים הבדיקה.
צוותי המבקר ייתקלו, מן הסתם, בקשיים כדי לשחזר כמה משאבים כספיים הושקעו בפרויקט באמת עד כה. זאת, בגלל הזמן הרב שעבר מאז הוא החל. הנתון היחיד הרשמי שידוע, הוא זה שנמסר לוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, בנובמבר 2007, לפיו הושקעו עד אז בפרויקט 200 מיליון שקלים. הנתון המעודכן להיום עומד על 240 מיליון שקלים, והסיפור עוד רחוק מלהסתיים.
את הפרויקט מנהלת מינהלת עצמאית בראשותו של פרופסור גבי ברבש, מנכ"ל בית החולים איכילוב בתל אביב. זהו אחד משני בתי החולים היחידים שהצליחו להטמיע את כל פרויקט נמ"ר, על כל המודולים שלו. ההטמעה נעשתה בהצלחה רבה מאוד לדעת כל הגורמים, כולל אלו המבקרים את הפרויקט. הבעיה העיקרית של ברבש, היא עמיתו ויריבו פרופסור זאב רוטשטיין, מנכ"ל המרכז הרפואי ע"ש שיבא. מדובר בשני רופאים בכירים, דעתנים, מוכשרים ומוערכים מאוד בקהיליה הרפואית בארץ ובעולם. נדמה כי אין מצב בעולם ששניהם יסכימו על משהו. כלפי חוץ, הם משחקים כאילו הכל כשורה ואף מציינים כי הם מדברים ביניהם. אבל מאחורי הקלעים, אם יש סדינים אדומים באחד משני בתי החולים, הרי ששמו של בית החולים השני רשום עליו באותיות קידוש לבנה. אפשר היה להבין את חילופי המהלומות המילוליים שהחליפו השניים, בתגובה לפניית אנשים ומחשבים בידיעה שפורסמה אמש.
העובדה שהמרכז הרפואי שיבא, שהוא בית החולים הגדול ביותר בישראל, אומר על מערכת מיחשוב רפואית ממשלתית כי היא מיושנת ויקרה – היא סטירת לחי מצלצלת לעומד בראשה. מצד שני, גם פרופסור רוטשטיין לא חף מביקורת: צודקים אנשי משרד הבריאות, האומרים כי אילו תל השומר היה נכנס לפרויקט בזמן – לא היה צריך לבכות כיום על כך שמדובר בפרויקט ישן.
למרבה הצער, מערכת נמ"ר אינה פרויקט המיחשוב היחיד שמשרד הבריאות החל ולא סיים – ולא בגלל סיבות טכנולוגיות. הפרויקט הגדול ביותר, שתקוע כבר שלוש שנים ואיש לא מבין למה, הוא פרויקט מזור. זה האחרון אמור להיות פרויקט המשך לנמ"ר. אבל איך אפשר להמשיך את נמ"ר כשהוא תקוע עם שיבא ולא יכול לסיים אותו? פרויקט מזור, שתוקצב לפני ארבע שנים ברבע מיליארד שקלים, תקוע עמוקות. זה לא מפריע למשרד הבריאות לכתוב בתגובה כי נמ"ר כל כך מוצלח עד שעוד מעט כבר יהיה פרויקט מזור…
ישנם עוד כל מיני פרויקטים לאומיים שתקועים, אלא שהפעם לא רק באשמת משרד הבריאות. כך, למשל, רשומה רפואית לאומית, הכנסת חתימה דיגיטלית לניהול מסמכי בתי החולים, ועוד רבים אחרים. ניתן היה לחלץ פרויקטים חשובים אלה, לו רק מישהו במשרד הבריאות היה לוקח סוף סוף את הפיקוד, ועושה שם סדר.
בני היקר,זה לא בבית החולים של ברבש איכילוב,אלא בבית חולים מתחרה קרוב - תל השומר. לגופו של עניין,יש לבדוק החשדות ואי הסדרים בפרוייקט זה עד תום. כמו"כ כדאי לבדוק כיצד זה כל פרוייקטי SAP בממשלה פורצים את כל הגבולות ואף פעם לא משיגים את יעדיהם,בעיקר בהתחשב בעובדה שעלותם הנה גבוהה לאין ערוך מעלות פרוייקט אחר,גם בסדר גודל שכזה. יותר מדי דוחות של מבקר המדינה נכתבו על כך ולצערי,בינתיים לא נעשה ולו מאמץ זעיר מצד המשרדים להפיק לקחים ומסקנות,הן ברמה אירגונית והן ברמה האישית,על מנת שתופעות של כשלונות יקרים ומבישים אלו לא יחזרו על עצמם.