זה התשתיות, טמבל!

השבוע הזה היה כולו בסימן אנרגיה שלא סופקה ל-200 אלף בתי אב בישראל, מים שהציפו ערים שלמות באזור השרון, רמזורים שלא עבדו, וקווי בזק וסלולר שקרסו. זה היה שבוע שהתאפיין בצורך בקיומו של מה שאין לנו עדיין בישראל: תשתיות מודרניות, שיכולות לעמוד בפגעי מזג האוויר. מומחים יודעים להגיד שהבעיה היא גם בהעדרן של תשתיות טכנולוגיות מתאימות ושל מערכות בקרה וניהול עדכניות, שיכולות למזער את הנזקים במקרים כאלה.

דו"ח מבקר המדינה, שפורסם אתמול (ד'), לא תלה את האחריות למחדלי החשמל וההצפות על מערכות המידע של הגופים המבוקרים. עם זאת, בין השורות אפשר היה לקרוא הערות שמצביעות על ליקויי ניהול ובקרה שאילו היו נעזרים במערכות מידע חכמות, שקיימות בשוק שנים, ייתכן שהיו נמנעים חלק מהסיפורים הקפקאיים שחווינו השבוע. ניהול תשתיות לקוי הוא חלק מהעדר בקרה נאותה.

כך, למשל, כותב המבקר שבחברת החשמל לא התקיימו נהלי בקרה נכונים, מכיוון שאין כלי דיווח ובקרה שזורמים בין ההנהלה לדירקטוריון. כלומר, אילו חברת החשמל הייתה מקצה יותר משאבים לפיתוח וליישום כלי בקרה ממוחשבים, יכול להיות שהתמונה הייתה שונה. כך הדבר גם ברשויות המקומיות שנפגעו השבוע ממזג האוויר.
התקציבים המוגבלים של הרשויות, סדרי העדיפויות והרגולציה מונעים מראשיהן להסתער בכל הכוח על ניהול התשתיות הפיזיות בעזרת מערכות מידע חכמות, שיכולות לסייע בניהול האירועים טוב יותר ומהר יותר – ואולי גם להתריע עוד בטרם הם קורים.

הבעיה אינה רק ברשויות המקומיות אלא גם ביכולות החיזוי של מזג האוויר. אם חשבנו שאנחנו מדינה מהמתקדמות בעולם מבחינת חיזוי מזג האוויר, הרי שאתמול סיפר החזאי בחדשות בטלוויזיה שבאזור השרון, למשל, אין לשירות המטאורולוגי כלי מדידה שמודדים את כמויות הגשם ויכולים לצפות מצבי קיצון. פשוט לא קיימים. מישהו צריך לקום ולהסביר למה. השירות המטאורולוגי הוא שלוחה של משרד התחבורה, יש לו תקציבים לא מעטים למחשוב ולמערכות מידע. ייתכן שהשקעה במערכות פיזיות למדידת גשמים עם מערכות בקרה חכמות הייתה מקלה מעט את הסבל של התושבים.

כשלא יודעים, קשה להיערך, קשה לתת מענה והתוצאה היא כל התמונות והסרטים שמילאו את הרשתות החברתיות ואת אמצעי התקשורת המסורתיים בשבוע האחרון. בהעדר חשמל ובמעט זמן סוללה שנותר למנותקים בביתם, הם השקיעו את זמנם בכתיבת פוסטים וביקורות נגד כל הרשויות הרלוונטיות ומי שעומדים בראשן. זה הדבר היחיד שהם יכולים היו לעשות, כי אם הם ניסו לצלצל למוקד 103, שזכה לא פעם בפרסים על השקעות בטכנולוגיה, הם קיבלו מענה שעליהם לצלצל בפעם אחרת כי המוקד עמוס. הקריסה לא נבעה רק מצמצום מספר העובדים, כפי שוועד העובדים טען, אלא גם מהעדר התחדשות טכנולוגית, שנבע מהעדר משאבים מתאימים.

האם האינטרנט של הדברים יציל משיטפונות?

בשבוע הבא ייערכו הוועידה והתערוכה המרכזיות בנושא ערים חכמות, במסגרת הכנס השנתי של מערכות התקשוב בשלטון המקומי, בהפקת אנשים ומחשבים.

אחד המרכיבים המרכזיים של עיר חכמה הוא האינטרנט של הדברים. חיישנים שיוטמעו על גבי מערכות תשתית וידווחו למוקדים בזמן אמת על תקלות ועל אסונות. הטמעת החיישנים הללו היא החלק הפחות בעייתי בסיפור הזה. האתגר הוא התאמתם וחיבורם למערכות הליבה של הרשויות – מערכות שברובן הוטמעו לפני עשור או יותר, והסיכוי שהן ידברו עם החיישנים החכמים קלוש ביותר. ראשי הרשויות מתקשים למצוא סעיפים תקציביים שיצדיקו את ההשקעות האדירות. החברות הספקיות עדיין לא מצאו את הנוסחה המנצחת שתאפשר לרשויות להתחבר לעולם האינטרנט של הדברים ולמנוע אסונות עתידיים.

יש לקוות שבעקבות אירועי הימים האחרונים יקימו משרדי הפנים והתשתיות יוזמה לאומית שתאפשר לרשויות להתקדם מהר יותר אל עבר העיר החכמה – לא רק כדי שתעלה את ערך הנדל"ן ביישוב אלא כדי שאולי תציל נפשות בשיטפון הבא, שאיש לא יודע מתי יבוא. ראשי ערי השרון, שנפגעו בסופה האחרונה, הם בעלי תודעה גבוהה יחסית לטכנולוגיה והשקעות במערכות מחשוב. במסגרת הפקת הלקחים, הם יטילו על מנמ"רי הרשויות לספק להם פתרונות לחיבור בין התשתיות הפיזיות לתשתיות החכמות-הממוחשבות.

מי ידאג לקהילת הסטארט-אפים?

אחד מדפוסי הפעילות של חברי הכנסת הוא הקמת שדולות. זהו פורמט מבורך, שמאפשר למי שמקים אותו להתמקד בנושאים שמעניינים אותו ולשרת את קהל הבוחרים שלו. אל השדולות שכבר קיימות בכנסת הצטרפה השבוע אחת חדשה: שדולת הסטארט-אפים, שקיימה את ישיבתה הראשונה שלשום. המקימים שלה הם הח"כים יואב קיש (הליכוד) ויואל חסון (המחנה הציוני).

בישיבה הראשונה הציג היזם גל קלקשטיין, מנכ"ל השדולה, סקר שממנו ניתן ללמוד על צרכי קהילת הסטארט-אפים. הממצאים הם למעשה תוכנית העבודה של השדולה ומעלים רשימה ארוכה של מטלות שיש לטפל בהן.

הציבור הישראלי מכיר את הסטארט-אפים בעיקר אם וכאשר הן מגיעות לרגע שרבים חולמים עליו – לאקזיט, או חלילה כשהם נאלצים לסגור ולפטר עובדים. אבל בין שני הקצוות האלה יש מרחב ענק של פעילות, חברות, עובדים ואתגרים שרבים מהם כלל לא מוצאים מענה במסגרות השלטוניות הקיימות. לכן, אחת המסקנות הלא מפתיעות היא שבישראל אין מדיניות ממשלתית סדירה ומגובשת לגבי חברות צעירות, שרובן מעסיקות עד 10 עובדים ובניגוד לעסקים אחרים אינן יכולות ליהנות מהלוואות, תקציבים ומשאבים נוספים מהמדינה.

אחת הסיבות המוכרות לכך, הגם שהיא לא מופיעה בסקר, היא שהיחס לסטארט-אפים בישראל הוא אמביוולנטי. מצד אחד, כולם שמחים על החדשנות והמוחות הצעירים שממציאים לנו פטנטים חדשות לבקרים, אבל מצד שני, יש חסם אצל פקידי משרדי האוצר והכלכלה שגורס שאם הם יסייעו לחברות האלה יותר מדי – זה ידחוף אותן לאקזיט מהר מדי. ואקזיט מעביר פעמים רבות פעילות ומוחות מישראל לחו"ל, כאשר מדיניות הממשלה היא לעודד את התעשייה המקומית ולהקים חברות היי-טק כאן ולא באירלנד, למשל.

מאידך, ברור לכל שבעולם גלובלי כמו שלנו אי אפשר למנוע את תופעת האקזיטים. לכן, המדינה צריכה להתייחס לסטארט-אפים קודם כל כאל עסקים לכל דבר. את עניין האקזיט, שהוא שולי מאוד ביחס למספר החברות שפועלות בארץ ונחשבות סטארט-אפים, כדאי להשאיר למסגרות אחרות.

המבחן של השדולה הוא, כמובן, בעשייה. ח"כים יודעים לחוקק חוקים, להתקין תקנות או לשנות חוקים ותקנות קיימים. יש לקוות שהח"כים שהקימו את השדולה, יחד עם שר המדע והטכנולוגיה, אופיר אקוניס, שהשתתף בישיבה הראשונה, יצליחו להזיז דברים. יש לקוות שהשדולה תסייע לסטארט-אפים הקיימים ואולי אף תביא להקמתם של עוד כמה, אחרי שהיזמים יבינו שיש בירושלים מי שדואג להם.