גבולות האחריות של הרשתות החברתיות לאלימות אונליין

הכנסת תקיים מחר (ג') יום דיונים מיוחד שיעסוק במיגור השיח האלים והבריוני ברשת. הנושא יידון במליאת הכנסת ובשלוש ועדות: ועדת המדע והטכנולוגיה, ועדת חוק חוקה ומשפט והוועדה לביקורת המדינה, שביקשה מהמבקר חוות דעת על הדרכים להתמודדות עם האלימות אונליין ולבדוק האם הממשלה עושה מספיק בנושא.

הדיונים יעסקו בסוגיה עקרונית: עד כמה החברות שמספקות פלטפורמה לפעילות ברשתות החברתיות אחראיות למה שנכתב שם, ועד כמה הן צריכות להתערב ולמנוע אלימות, הסתה, שיימינג ושאר הצרות המוכרות. שתי החברות הגדולות שמספקות את הפלטפורמה למרחב הציבורי החדש הן טוויטר (Twitter) ופייסבוק (Facebook), עם דגש על פייסבוק, שם מתחוללת האלימות במלוא עוזה.

החברות המפעילות את הרשתות החברתיות יגידו שהן מחויבות לשיח תרבותי ברשת, לצד שמירה על עקרון חופש הביטוי, וימסרו שהן עוקבות אחרי ביטויים פוגעניים ואלימים. אולם, יש שורה ארוכה של דוגמאות וסיפורים מצד גולשים שנפגעו לא פעם מהאלימות ברשת, ניסו לפנות לחברות הללו ולא קיבלו שום מענה או מזור.

בדיונים שיתקיימו מחר יטענו חלק מהמשתתפים כי אסור להשאיר את שיקול הדעת לגבי אופי השיח ברשת רק בידיהם של מנהלי החברות האלה, שהן חברות עסקיות לכל דבר.

מעבר לזאת, מדובר בחברות גלובליות, ותרבות, שפה ואלימות הן במידה רבה עניינים ערכיים, ששונים מאזור לאזור וממדינה למדינה. הסיכוי שמישהו אי שם מעבר לים יכול להבין את הדקויות בשפה העברית, אלה שעושות את ההבדל בין דעה לגיטימית לבין הסתה, הוא קלוש.

הבעיה הזו צפה בדיון קודם שנערך לא מכבר בוועדת המדע והטכנולוגיה, בהשתתפות בכירים מפייסבוק העולמית. נציגי החברה אמרו כי הם ידאגו לכך שנציג דובר עברית ישב באחד ממרכזי התמיכה שלהם בעולם, אבל סירבו להתחייב שיוקם מרכז כזה בישראל.

האמת היא שגם מציעי ההצעות להסדיר את הנושא בחקיקה מבינים שהסיכוי למהלך כזה קלוש. עימות עם ענקיות כמו פייסבוק וטוויטר הוא הדבר האחרון שחסר לנו כיום, בגלל מעמדנו הבינלאומי וגם על רקע האירועים האחרונים. ניסיונות חקיקה שונים שמחייבים ספקים לסינון אתרים או מסרים נכשלו בעבר – ולא יצליחו גם בעתיד.

הפתרון: מועצה ציבורית – וחינוך

בנייר עמדה שתגיש מחר עמותת אשנ"ב (ר"ת אנשים למען שימוש נבון ברשת) מעלה יו"ר העמותה, ד"ר שגית יעקובוביץ’-זילברג, הצעה מעניינת. היא כותבת כי יש "לייצר מנגנון קהילתי ולפעול למען הקמת גוף חיצוני ניטראלי, המונה מספר בעלי תפקידים בתחומי עניין שונים, כגון חינוך, משפט ופסיכולוגיה, שאליו יגיעו פניות בנושא סינון, פסילה או דיון באמירות שעלולות להיתפס כלא ראויות".

אין הכוונה להקים חלילה מנגנון צנזורה, אלא להציף סוגים מסוימים של אלימות והסתה, שחלקם יובאו לעיון הציבור באתר המיועד לכך וחלק מהם אף יגיע לאמצעי המדיה המסורתיים.

למעשה, מציעה אשנ"ב לנהל דיאלוג עם המסיתים ואולי אף לשכנע אותם לא לעשות זאת יותר. יש לכך דוגמאות בתחומי הצרכנות והשירות: חברות שמותקפות ברשת על ידי גולשים פונות אליהם ומנסות לקיים איתם דיאלוג כדי למזער את הנזק.

הרעיון הוא לעשות זאת באמצעות מועצה ציבורית, שתפעל בשקיפות מלאה, גם מול החברות שמספקות את הפלטפורמה לרשתות החברתיות. במועצה ישבו אנשי תקשורת שיכוונו את הפעילות למדיות המתאימות.

הדרך השנייה לטיפול באלימות היא חינוך. בנייר העמדה של אשנ"ב תהיה הצעה לסדר שהוועדה בראשות ח"כ רויטל סווייד תקרא לשר החינוך, נפתלי בנט, לשלב מיד את סוגיות ההסברה והחינוך למניעת אלימות ברשת בתוכניות הלימודים של מערכת החינוך, מבית הספר היסודי ועד לתיכון. הנושא צריך להיות משולב בשיעורים שונים, בשיחות עם תלמידים ובפעילות מעשית, שתמחיש להם את הסכנה שבהסתה ברשת.

"על כל תלמיד שמסיים את כיתה י"ב להיות בעל כישורי חיים והתנהלות ברשת. זוהי אבן יסוד חשובה", לדברי ד"ר יעקובוביץ'-זילברג.

יום הדיונים בנושא השיח האלים במרחב הווירטואלי אמנם נקבע מזמן, אבל דומה שהוא מאוד אקטואלי גם לאירועי הימים האחרונים. האלימות הווירטואלית בה נוקטים הגורמים העוינים ממדינות ערב ומהרשות הפלסטינית מכילה גם הסתה לרצח, והשיח הפנים ישראלי ברשת רווי גם הוא באלימות. לרשתות החברתיות יש אחריות מסוימת למנוע אלימות כזו, אבל גם שם הפתרון אינו בחקיקה – אלא בחינוך ובהידברות, כדי למזער את השיח האלים.