החינוך הטכנולוגי יוצא מהחצר האחורית של המערכת

השבוע האחרון היה השבוע של נפתלי בנט. שר החינוך החדש פתח את שנת הלימודים ונראה מעל כל מסך אפשרי. אחד הנושאים הבולטים שהוא העלה על סדר היום עם פתיחת שנת הלימודים הוא החינוך הטכנולוגי-מדעי והרפורמה המתוכננת בלימודי מתמטיקה חמש יחידות.

בניגוד לפוליטיקאים רבים, בנט הוביל מיד עם כניסתו לתפקיד יוזמות לתוכניות שהפירות שלהן יבואו לידי ביטוי, אם בכלל, בעוד 3-4 שנים – זמן נצח בפוליטיקה שלנו. פועל יוצא מכך, בהתחשב בשינויים הפוליטיים התכופים במדינה, הוא שיכול להיות שבנט לא יספיק לגזור את הסרטים של הצלחות תוכניותיו. אבל לפחות בדבר אחד הוא הצליח בגדול: להכניס לתודעה של הציבור שלימודי מתמטיקה ומדעים בכלל, והשאיפה להיות מהנדסים, הם צורך לאומי דחוף ביותר – לא פחות מהצורך להפיק גז טבעי, לסלול מסילות לרכבת הקלה או להילחם בתוכנית הגרעין האיראנית.

בנט לא המציא שום דבר. הוא הגיע למשרד עם אג'נדה ברורה, לפיה ישראל מאבדת את היתרון האנושי שלה בכל מה שקשור לטכנולוגיה. השר החדש לא למד את זה ב-100 הימים הראשונים שלו במשרד החינוך, אלא בתקופה שלפני כניסתו לפוליטיקה, בהיותו איש היי-טק מצליח.

מנכ"לית משרדו, מיכל כהן, אמרה במסיבת העיתונאים שהתקיימה ביום א' כי כשהשר החדש נכנס למשרד, לקח לעובדים מעט זמן להבין מה הוא רוצה. "הוא הכניס אותנו לתזזית, חבל על הזמן", אמרה כהן בחיוך. אולם, על פי התוצאות שהוצגו במסיבת העיתונאים, נראה שבנט הצליח להדביק את העובדים בחשיבות המשימה, ובתוך פחות מחודשיים הצליחו להציג תוכנית אמיתית, מפורטת ומורכבת מאוד.

אלא שכאמור, ההישג הראשון של התוכנית החדשה הוא תודעתי: בחודשים האחרונים, השיח הציבורי סביב לימודי המדעים והמתמטיקה השתנה לחלוטין. פתאום ללכת למסלול טכנולוגי או למגמה ריאלית זה כבר לא משהו חריג, שוב מדברים על אומת הסטארט-אפ וההיי-טק, שצריכה לגדל את הדור הבא של ההיי-טקיסטים. השיח הזה היה עד נחלתה של התעשייה אולם כעת, נוצר הרושם שהחינוך הטכנולוגי יצא סוף סוף מהחצר האחורית של מערכת החינוך, שם היה תקוע במשך זמן רב.

אלה שלא שותפו ואלה שמתנגדים

כמו כל תוכנית גדולה, שמערבת גורמים רבים, מבחן הביצוע של הרפורמה של בנט יהיה בפרטים הקטנים וביכולת להעביר את המסרים והמשימות לדרגי השטח. יש כבר כאלה שטוענים שהם לא ידעו על התוכנית. כך, למשל, אבי קמינסקי, יו"ר איגוד מנהלי המחלקות בשלטון המקומי. בשיחה עם אנשים ומחשבים הוא בירך על התוכנית, אבל אמר שלמיטב ידיעתו, האיגוד והשלטון המקומי לא היו שותפים לתכנונה. הוא הדגיש את פליאתו מכך, מאחר שבמרבית הרשויות, הבעלים של בתי הספר העל יסודיים הוא הרשות עצמה. לכן, לדבריו, מן הראוי שהם היו יודעים על כך.

לעומתו, רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל יסודיים, לא ממש התלהב מהתוכנית. בעיצומם של האיומים להשבית את הלימודים ביום הראשון אמר ארז כי המורים לא אוהבים, בלשון המעטה, את הרעיון של בנט לשלב מהנדסי מחשבים לכיתות כדי לתגבר את לימודי המתמטיקה. הסיבות להתנגדות של ארז מובנות, אבל אפשר להניח שיצליחו להתגבר גם על מכשול זה.

עטיפת הספר "המוח המשותף" מאת ליאור צורף

השורה התחתונה: מהשולחן העגול שפתח בנט בתחילת השבוע, שבו ישבו זה לצד זה נציגי מערכת החינוך, התעשייה ויזמים שונים, עלה צליל אופטימי בסוגיות הקשות של המחסור במהנדסים ועתיד התעשייה הטכנולוגית בישראל.

חוכמת ההמונים כמדע

בימים אלה יצא לשוק ספר חדש של ליאור צורף בשם "המוח המשותף", שעוסק בשדרוג החיים בעזרת חוכמת ההמונים. זהו ספרו הראשון של המחבר והוא מבוסס על עבודת הדוקטורט שעשה.

צורף מוכר בענף מתקופת עבודתו במיקרוסופט (Microsoft), שם מילא תפקידי ניהול בכירים ונחשב לאחד העובדים המוערכים ביותר. לולא היה עושה את הצעד הדרמטי ועוזב את החברה אחרי 14 שנים, סביר שהיה כיום בעמדת מפתח בה.

את חוכמת ההמונים הוא גילה זמן קצר לאחר שעזב את הענקית מרדמונד. צורף היה מודע לה כפעיל בעיקר בפייסבוק (Facebook), כמו גם ברשתות חברתיות אחרות ובבלוגים. הוא הבין שהחברים הרבים שהצטברו לו ברשת החברתית הם לא סתם אנשים, אלא כאלה שהמוחות שלהם יכולים לסייע להרבה אנשים אחרים בתחומים שונים.

אירוע השיא ששכנע את צורף שהוא חוקר את הנושא הנכון התרחש כשהוא הוזמן להופיע בכנס TED היוקרתי ולהציג במשך 14 דקות את נושא המוח המשותף. צורף, שתמיד ניחן ברעיונות מקוריים ו-ויזואליים, ביקש לבצע עם הקהל תרגיל מחשבתי: לנחש את המשקל של שור שהוא העלה על הבמה. הוא היה משוכנע שלאחר שיקראו את הרעיון המטורף שלו, מארגני הכנס ישלחו אותו למקום אחר, אבל הם פתחו בפניו את השערים, והוא אמנם ביצע את התרגיל בלייב, בכנס עצמו.

הסרטון מהכנס הועלה ליו-טיוב (YouTube) וזכה לצפיות רבות מאוד. המתח של צורף האם הקהל יצליח לפתור את חידת משקלו של השור היה רב מאוד, שכן פספוס כה ויראלי פירושו סיום הקריירה שלו בתחום חוכמת ההמונים. אבל ההמון לא אכזב והצליח במשימתו.

מכאן נולד הרעיון לספר, שבו מבקש צורף לשתף את התובנות שלו על חוכמת ההמונים והמוח המשותף על ידי הצגת טכניקה של שיתוף החשיבה. לדבריו, הטכניקה הזו יכולה לשפר את איכות חיינו, לסייע לנו לתכנן טיולים ולמנוע מאיתנו לקבל החלטות פזיזות.

"המוח המשותף" כתוב בצורה קלילה ופשוטה, עם פרקים שמכילים עצות כגון ניהול מערכות יחסים באינטרנט, איך לאסוף את המידע מההמון, על כסף חכם ואפילו רומנטיקה בשיתוף ההמונים.

הספר מסתיים בפרק שנושאו: יחד אנחנו חכמים יותר. על פי מחברו, בעוד כמה עשורים, חיפושים שנבצע במנועי חיפוש יכילו את התשובות של ההמונים אחרי שעברו עיבוד וסינון. בכלל, לדבריו, כדי לדעת משהו לא יהיה צריך לכתוב אותו, אלא רק להתבסס על שיתוף שעשו אחרים.