הצעד של אורנג' – נורת אזהרה

מנכ"ל אורנג' (Orange) העולמית לא אוהב אותנו. לפחות את מה שממשלת ישראל וצה"ל עושים בשטחים. יתרה מזאת, הוא היה רוצה לנתק את הקשרים אתנו "כבר מחר", כמו שהוא אמר אתמול (ד'). כן, הוא רוצה לנתק את הקשרים -אתנו- ולא עם חברת פרטנר – אתנו, אזרחי ישראל, אלה שמכספנו משלמת לו פרטנר סכומים יפים. ואמנם, אורנג' העולמית הודיעה היום אחר הצהרים כי היא פועלת לניתוק הקשרים.

האמת היא שהצעד הזה והודעתו של המנכ"ל, סטפן רישאר, לא צריכה להפתיע אותנו. אמנם, החרמות על ישראל הגיעו עד עכשיו בעיקר מאומנים ומהאקדמיה, אולם ניתן היה לצפות שהם יגיעו, במאוחר או, סביר להניח, במוקדם גם לעולם העסקי, ובתוכו לעסקי ההיי-טק והסלולר.

השאלה היא האם בתעשייה ובממשלה ראו את זה. האם הכינו תוכניות מסודרות למקרה שחברות ירצו לנתק את הקשרים עם הענף בישראל, ועם ישראל בכלל – לנסות לשכנע אותן שלא לעשות זאת, ולמקרה שהן אמנם ינתקו – מה עושים? איך מוצאים חברות אחרות שישקיעו כאן במקום אלה שחלילה יצאו? האם אפשר יהיה להחזיר אותן בעתיד?

בממשלה, לשם שינוי, דווקא נראה שנעשה משהו: השר נפתלי בנט, בהיותו שר הכלכלה בממשלה שלא מזמן כילתה את ימיה, המדען הראשי, אבי חסון, ושאר אנשי המשרד כיוונו את "חיציהם" למזרח הרחוק. הם עשו בתבונה – המזרח הרחוק הוא שוק מתפתח בחלקו ומפותח בחלקו האחר, עם תעשיות היי-טק פורחות בחלק מהמדינות, ויכול להוות חלופה טובה לחברות מערביות, בהינתן הצורך.

למרות ההודעה של אורנג' העולמית, לא ברור מתי היא תצא מישראל. החברות חידשו את החוזה ביניהן רק לפני חודשיים והסיבוכים המשפטיים מחכים לה בפינה. יתרה מזאת, בדבריו האחרונים הסביר המנכ"ל, או תירץ, שבניגוד למה שהוא היה רוצה, החברה לא יוצאת מישראל "כבר מחר" בגלל התדיינויות משפטיות וסיבוכים משפטיים אפשריים, שעלולים לאיים על החברה ולעלות לה בקנסות של מאות מיליוני יורו. ודאי הוא לקח בחשבון את ההשלכות שיכולות להיות לכך, אבל ראשית, מדובר בפרטנר ולא בחברה שלו, ושנית, השוק הערבי הרבה יותר גדול מזה שלנו.

בכל מקרה, האמירה שלו עושה את הנזק שלה ויכולה להוות ראשיתו של דומינו ש-"יפיל" עוד חברות שבראשן עומדים אנשים בעלי אידיאולוגיה מסוימת, או כאלה שהשוק הערבי יותר חשוב להן מהשוק הישראלי, בגלל הגודל שלו לעומת זה שלנו. ולכך צריך להתכונן היטב. הראש אומר שצריך להכין תוכניות מסודרות, לכנס ישיבות, לטקס עצות ולהיות מוכנים ליום פקודה – או, יותר נכון, ימי פקודה – הלב אומר שייתכן מאוד שלא עשו זאת. כך או כך, האמירה של רישאר צריכה להוות נורת אזהרה לתעשייה ולממשלה, כדי שלא ניתפס עם המכנסיים למטה.