חופש הביטוי מול מניעת השיסוי

פרשת מותו של אריאל רוניס, הבכיר ברשות האוכלוסין שהתאבד בעקבות פוסטים בפייסבוק (Facebook), העסיקה השבוע את הגורמים השונים בארץ, ביניהם התקשורת.

בישיבת הממשלה שנערכה בתחילת השבוע אמר סילבן שלום, שר הפנים החדש, כי תופעת השיימינג (ביוש) היא מזעזעת ופוגעת ברבים, ויש לחשוב על נקיטת צעדים למניעת אירועים דומים.

באופן די צפוי, השיח בנושא הלך לכיוון החקיקה: החל מהצעות לחוקק חוקים שיטילו על חברות כמו פייסבוק עונשים כספיים ועד החמרת העונשים על אלה שיפגעו ללא סיבה בגולשים אחרים – ברשת בכלל וברשתות החברתיות בפרט.

לכאורה, קיימת הצדקה לצפות מהרשתות החברתיות לפקח על התכנים שמועלים לאתרים שלהן, וזאת בשל הנזקים הבלתי הפיכים שהפרסום עלול לגרום. בניגוד לכל כלי תקשורת, שיש לו אחריות ישירה לכל פרסום שהוא בגדר הוצאת דיבה, הרי שהרשתות החברתיות הנפוצות כל כך, עם רייטינג גבוה מזה של כל כלי תקשורת בעולם, הן מחוץ למשחק.

אמנם, נכון הוא כי באותן חברות קיימים מנגנונים שפוסלים חומר שאינו ראוי – וגולשים יכולים אף לפנות ולבקש את הסרתם של תכנים. חברי כנסת ומומחי משפט מנסים כעת למצוא דרכים שיחייבו את החברות האלה לפקוח עין בקפידה יתירה.

מדינת ישראל, שגם ככה נמצאת במצב מדיני קשה מאוד, לא תרצה להצטייר בעולם כמי שמנסה לפגוע בחופש הביטוי – אבל היא רוצה להצטייר כמי שמחפשת פתרונות למניעת חופש השיסוי והשמצות הסרק.

דעות – כן, השמצות – לא

ד"ר נועם למלשטריך מבית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה העלה השבוע רעיון מעניין, כזה שמגשר בין השמירה הקנאית על חופש הביטוי והאנונימיות ברשת למניעת השתלחות והשמצות העלולות להביא לאובדן חיי אדם. לדעתו, חייב להיות מנגנון שמבוסס גם על טכנולוגיה – וגם על חקיקה. על המנגנון להגדיר במדויק את כללי המשחק: כן לחופש הבעת דעה על כל דבר ועל כל אחד, אולם לא לפגיעה אישית, להטחת האשמות נגד גולש או קבוצה. פגיעה שכזו תיחסם מיד ומנגנון מתוחכם יאפשר לאתר את הגולש הבריון בתוך זמן קצר ולהעביר את העניין לטיפול הרשויות. במקביל, יוסר מיד הפוסט – בטרם יישטף בגל העכור של הוויראליות. זהו רעיון שכדאי למחוקקים כמו ח"כ יריב לוין או ח"כ מיכל רוזין, שדורשים חקיקה וענישה, לקחת לתשומת ליבם.

לבסוף, מגיעה מילה טובה לאיילת שקד, שרת המשפטים החדשה. דווקא ממנה, שהיה מצופה שתתייחס לנושא המשפטי בסוגיה, קיבלנו הודעה לפיה היא עומדת בראש קמפיין שירוץ במערכת החינוך. מטרת הקמפיין, כך דווח, היא מניעת הפצת תכנים פוגעניים ברשת. השרה הודיעה שהיא תעביר את השיעור הראשון. זהו מהלך נכון, כי בסופו של דבר, את האלימות ברשת צריכים לעצור אלה שגורמים לה – הגולשים עצמם. נדרשים חינוך לסובלנות לצד שיח תרבותי – ואלה צריכים להתקיים לא רק ברשת, כי אם גם בחיים האמיתיים.

זהו תפקידה של מערכת החינוך ומותר לצפות מנפתלי בנט, שר החינוך, כי יצטרף ליוזמה של חברתו למפלגה ויגביר את היקף השיעורים בהסברה למניעת אלימות ברשת. זה חשוב לא פחות מכל מקצוע אחר.

מה לא יתרגלו בתרגיל פיקוד העורף?

אחת לשנה עורך פיקוד העורף תרגיל ארצי לבדיקת מוכנות התושבים בשעת חירום. התרגול כולל ירידה למקלטים, הליכה למרחבים מוגנים ועוד. התרגול הזה חשוב וכבר הוכח בצוק איתן שהוא מציל חיים. אבל גם השנה בתרגיל לא יתרגלו אלמנט בסיסי, שקשור ליכולת של העורף להמשיך בחיי שיגרה סבירים: מה שצריך להיבדק הוא מוכנות התשתיות הטכנולוגיות שעליהן נשענים מגזרים שלמים במשק, תשתיות שכל פגיעה בהן – ולו הקלה ביותר – עלולה לשתק את כל המדינה ולגרום סבל רב לתושבים. הדבר לא פחות חמור מנזק פיזי שנגרם בשל נפילת טיל, חס וחלילה. במערכות ה-IT של חלק מהמגזרים, כמו השלטון המקומי או המגזר הפיננסי, יש מידע רגיש וקריטי ביותר, שנוגע לאנשים רבים. פגיעה במאגרי מידע אלה עלולה להוביל לתוצאות הרות אסון.

בחודש האחרון דובר רבות על מתקפות הסייבר, שהן רק פן אחד במרכיבי אבטחת המידע וההמשכיות העסקית. הנושא נדון בשורה של כנסים ופרסומים, כולל InfoSec 2015 של אנשים ומחשבים. המסר שעלה מהם הוא שאין כיום גוף רשמי כלשהו, או חצי רשמי, שיכול לקחת על עצמו את האחריות לשמירה על התשתיות הטכנולוגיות. למעט אותם גופים שנמצאים תחת פיקוח רגולטורי הדוק במגזרי הביטחון והתשתיות הלאומיות, הרי שמרבית העורף העסקי-אזרחי אינו מפוקח ונושאי היערכות החירום שלו אינם מנוהלים.

אין שום סיבה למחדל זה: הממשלה הקימה את המטה הקיברנטי ויש לה רשויות אזרחיות, שיכולות לקבל סמכות ולוודא שמנהלי ארגונים וחברי דירקטורים לא השליכו את יהבם על ביטוחי אחריות למיניהם.

ההגנה על המידע ועל התשתיות במגזרים רבים היא באחריות המדינה. לא יעלה על הדעת שהשיקול האם להפקיר את אותן תשתיות יהיה בלבדי של העומדים בראש אותם ארגונים.