זמן הצקצקנים

אירועי פייסבוק (Facebook) הם כמו תופעה קיצונית של מזג אוויר חורפי: הסערה מגיעה, גורמת לנזקים משמעותיים וחולפת כעבור כמה ימים.

התיאור הזה נכון גם לאירועים הווירטואליים, בין אם זה לינצ'טרנט בענת וקסמן כי אמרה משהו שלא מוצא חן בעיני מישהו (יותר נכון מישהם, הרבה מישהם) ובין אם זה לינצ'טרנט באריאל רוניס, אותו מנהל בלשכת האוכלוסין שהתאבד בסוף השבוע הארוך שעברנו ופירט אודות השיימינג שעשו נגדו ברשת. זאת, לאחר שאישה שחומת עור שהגיעה ללשכה באחד מן הימים קיבלה ממנו ומעמיתיו, לטענתה, טיפול לא נאות מלווה במידה רבה של גזענות.

אלא שבניגוד למזג האוויר, מיד אחרי שאירועים כמו המקרה המצער של רוניס קורים, קמה לה עדת צקצקנים, שמתגוללת על אותם גולשים שהפיצו את הפוסט, חלקם בליווי הערה עוקצנית או אפילו קללה. הם לא רק מצקצקים אלא גם דרושים דרישות לא ריאליות: "תבדקו לפני שאתם מפרסמים", זו האמירה הנפוצה החדשה, שבאה לצד האמירות הרגילות במקרים מעין אלה – בעיקר תלונות על תרבות הפייסבוק הקלוקלת, על כך שהתבהמנו ועד כמה הולך ופוחת הדור. נגיד.

לא, הטור הזה לא בא לסנגר על אלה שפותחים את הג'ורה שלהם על כל אחד שלא בא להם טוב או ממטירים "ברכות" במקרים שנדמה שהם ראויים לגנאי (אבל לא לאותן "ברכות"). לאלה מגיעים כל הגינוי והסלידה ממעשיהם. אלא שהצקצקנות שמגיעה מיד לאחריה צודקת בטיעוניה במידה מאוד חלקית. במקרים רבים היא צבועה ובמקרה של הדרישה לבדוק לפני שכותבים משהו על אירוע מסוים או לוחצים על Share מעידה על אי הבנה בסיסית של עולם הרשת. איזה גולש ממוצע ילך ויבדוק האם המנהל אמנם סרח והתגזען לפני שהוא מפרסם את דעותיו, או "דעותיו?" אילו כלים בדיוק יש לו כדי לעשות זאת? והאם אותם צקצקנים לא מבינים שאנשים רוצים לפרסם את דעותיהם על אירועים אקטואליים, כולל זה, ורוצים לפרסם אותן כמה שיותר מהר? או, במילים אחרות: איפה אתם חיים?

אחד הסממנים הבולטים בעידן של המדיה החברתית הוא המיידיות. לפרסם דברים כאן ועכשיו. אם מדובר בעיתונאים, שחלה עליהם החובה לבדוק האם מה שהם כותבים נכון לפני שהם מפרסמים – הייתי מקבל את הטענות. אבל מאחר שלא מדובר בעיתונאים אלא בגולש הממוצע, הטענות האלה מופרכות.

לכך מתווספת, אצל חלק מהצקצקנים, מידת הצביעות. מדוע? מפני שרבים מהם, כמו רבים מהגולשים באופן כללי, חטאו בכתיבת פוסט משתלח, תגובה לעגנית או אולי אפילו קללה. האם אותם צקצקנים אף פעם לא הביעו משהו שהוא מעבר להתנגדות לדעותיו של כותב אחר בוויכוח פוליטי בפייסבוק? לא השתלחו בשוטרים, עובדי ציבור או פוליטיקאים? לא ייתכן. כולנו חוטאים בכך, או יותר מחוטאים. ואם אדם כותב מדי פעם דעות כאלה ומצד שני מצקצק למה אחרים עושים את זה – הרי מדובר בצביעות.

לאלה אני כותב: טלו קורה מבין עיניכם. אתם מצקצקים על אחרים מדוע הם משתלחים מבלי לבדוק ברוניס ומשתפים 6,000 פעמים את הפוסט של האישה שטוענת נגדו? אל תעשו דברים דומים בעצמכם, אף פעם. שפרו את מידותיכם ואחר כך, או לפחות במקביל, תטיפו לאחרים.

מרבית טורי הדעה שמתפרסמים ויתפרסמו בתקשורת על הנושא יצקצקו בעצמם על האלימות ברשת, עד כמה היא נוראה וצריך למגר אותה – באמצעות חינוך, אכיפה או כל דבר אחר. הכול נכון. אלא שלצד זה, כדאי למגר גם את הצקצוק.