מי ישמור על הלהב"ה?

צמצום הפער הדיגיטלי נמצא על סדר היום כמעט 20 שנה. קיימת בשיח הציבורי תובנה שהולכת ותופסת לה מקום לפיה המלחמה בעוני חייבת לעבור דרך צמצום הפער הדיגיטלי. מחקרים לא מעטים בארץ ובעולם הראו קשר ישיר בין רמת החיים של אוכלוסיות לבין הנגישות שלהן לאינטרנט ולטכנולוגיה, שמהווה את שער הכניסה ליותר ויותר תחומים בחיים.

אלא שבדיוק כמו במאבק לצמצום העוני, יוקר המחייה והדיור, גם בנוגע לצמצום הפער הדיגיטלי יש הרבה דיבורים והצעות לשיפור הושקעו לא מעט כספים, אבל אין אחד שיכול לקום ולומר: הצלחתי. הפער הדיגיטלי בישראל הוא עדיין בין הגבוהים יחסית למדינות מתפתחות אליהן אנחנו רוצים להידמות.

כך גם לגבי פרויקט להב"ה, שהוקם ב-2001 ביוזמתו של ח"כ והשר לשעבר מיכאל איתן, שנושאי הנגישות והטכנולוגיה היו קרובים לליבו במשך שנות פעילותו בכנסת ובממשלה. הרעיון היה להפעיל מרכזי תקשוב בפריפריה, שיהיו פתוחים כל היום ויעניקו שירותי הדרכה ונגישות לילדים, נוער ומבוגרים, בדיוק כמו ילדים ממרכז הארץ.

הבעיה העיקרית של הפרויקט, לדעת אנשי מקצוע, היא הניהול והמשילות. עד מרץ 2012 נוהל הפרויקט על ידי אגף החשב הכללי. אז הועברה האחריות עליו למטה התקשוב הממשלתי.

בשטח עובדים אנשים מסורים, שרוח השליחות והרצון לצמצם את הפער הדיגיטלי פועמים בקרבם. התגמול הכספי שתקציבי המדינה מעניקים לעובדים בפרויקט זה נמוך יחסית ולרבים מהם יש אלטרנטיבות טובות יותר. המנהלים והמדריכים בפרויקט להב"ה מועסקים בשלוש שיטות העסקה שיוצרות ביניהם פערים בתנאים. אולם, למרות זאת, הם בוחרים להישאר שם.

אלא שרצון טוב איננו מספיק. החיבור לאוכלוסיות החלשות, הכוח שמאפשר להשפיע על אנשים לשפר את תנאי חייהם, במיוחד של הילדים, הביא לכך שפוליטיקאים שונים, ממפלגות שונות, שהיו מעורבים בפרויקט הזה ניצלו אותו כעוד מקום לחלוקת ג'ובים לחברי מרכז ולפעילים.

בעקבות חשיפה עיתונאית מ-2004 כתב מבקר המדינה דו"ח חמור על הפרויקט, שהצביע על "בזבוזים ושיקולים תמוהים". הדו"ח הביא את שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, להחליט על שורה של שינויים בפרויקט ולמנות ועדה בראשות החשב הכללי לתיקון הליקויים שנמצאו בדו"ח. הוועדה החליטה לפזר את מנהלת להב"ה ולמנות הנהלה חדשה. בפברואר 2011 פרסם החשב הכללי מכרז נוסף למתן שירותי הדרכה וניהול ל-17 מרכזי להב"ה.

אולם, כרגיל במקומותינו, שום דבר לא תוקן. כך לפחות על פי דו"ח נוסף של המבקר, שפורסם השנה. "שלל ליקויים שהתגלו במהלך השנים בפרויקט להקטנת הפערים הדיגיטליים בחברה הישראלית (להב"ה) לא תוקנו", קבע המבקר, השופט בדימוס יוסף שפירא.

המטרה: יעדים מדידים

בשנים 2002 ו-2003 הוקמו 15 מרכזי להב"ה וכעבור זמן מה, שניים מהם נסגרו. בינואר 2010 החליט שר האוצר דאז, ד"ר יובל שטייניץ, להקים 13 מרכזים חדשים. בהמשך הוחלט כי מספר המרכזים החדשים שיוקמו יעמוד על 17. במועד סיום המעקב, יולי 2013, פעלו 31 מרכזים. התקציב שהועמד לפרויקט להב"ה בשנים 2012 ו-2013 היה 24.9 מיליון ו-24 מיליון שקלים, בהתאמה.

עתה החליטה הממשלה להעביר את הפרויקט לאחריותו של משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, ולהביא לתיאום בינו לבין מיזם ישראל דיגיטלית. המהלכים הללו נועדו בין היתר להכניס את להב"ה למסגרת של יעדים מדידים, על פי הכלל הידוע שמה שלא מדיד לא מנוהל. זהו האתגר החשוב שיופקד בידי משרד המדע, הקטן יחסית. מנכ"ל המשרד והצוות שלו יצטרכו להגדיר טוב יותר את קהלי היעד של משתמשי להב"ה, בהינתן שהשירות הוא ברובו חינמי. מטה ישראל דיגיטלית, יחד עם משרד המדע, יצטרכו לבחון את דרכי הפעילות, להגביר את האכיפה ואת המשילות על פעילות המרכזים, וייתכן שבהמשך גם לבחון מחדש את מודל ההפרטה והכנסת יעדים חדשים. ספק אם היעדים הללו יתאמו לשיקולים הכלכליים שמנחים את הזכיינים כיום – וזה טבעי לחלוטין.

השורה התחתונה: המעבר של להב"ה ממשרד האוצר למשרד המדע מבטא יותר מכל את הכשלים המתמשכים שקיימים בישראל בכל מה שקשור לצמצום הפער הדיגיטלי – כשלים שלא החלו בממשלה הזו. יש לקוות כי משרד המדע יהיה התחנה הסופית והקבועה של מיזם חשוב זה וששם יימצאו האנשים הנכונים שידעו לשמור על הלהב"ה.