על חיפוש עבודה, הגשמה עצמית בקריירה וחוב למשפחה

אני בן 57, קצת עתיק, אבל החושים שלי עדיין חדים דיים כדי להביס כל ילד עקשן ובועט, וחדים מספיק כדי להעריך כל ילד חריף. גרוע מכך, אני בעל ניסיון של כ-10,000 מועמדים וראיונות לעבודה או ללימודים – בני 21, בני 35, בני 40, בני 50, בני 60.

נתקלתי בכל סוגי הטיפוסים, כנראה: ילדים בועטים, משקיענים או במקום טוב באמצע, מבוגרים מתוסכלים, מוכשרים, עצלים, מובטלים, מועסקים משפרי מיצוב תעסוקתי… הכול.

אני בענף המחשבים מאז 1985, כשתים מחשבים הסכימה לקבל טירון מושתן כמוני. רעייתי לשעבר, שתבדל לחיים ארוכים, כנראה הדביקה אותי בחיידק החינוך ובעוונותיי, הקמתי ב- 2002 את מכללת See Security לאבטחת מידע וללוחמת מידע. ב-2007 אף הצטרפתי עם חברים משובחים לפורום הישראלי לאבטחת מידע – מהדורה מוקדמת והתנדבותית של המטה הקיברנטי הלאומי, שקדמה אפילו למטה הסייבר שהקים נשיא ארצות הברית, ברק אובמה.

עם כל הצניעות, אני חושב שהניסיון הזה מאפשר לי לחלוק אתכם, מתוך הניסיון שצברתי, כמה תובנות על עולמות התעסוקה והלימודים, ואת זה אעשה בטור הזה ובבאים אחריו.

יש בתחומים הללו אגדות אורבניות בכמות עצומה. מספרם של ה-"מומחים לתעסוקה" אדיר והעולמות הללו רוויים אינטרסים, פחדים ושטויות. כל מי שנכווה בזרת שנטבלה בכוס תה, מסיק מסקנות על רגישותו של כל הגוף בכל מקור מים.

"…אל תפחד להתקדם באיטיות, פחד רק מעמידה במקום…"

שלֹושת הנכסים של מחפש העבודה

תחילה, אני רוצה להתעכב קצת על שלושת הנכסים שעל אדם להצטייד בהם כשהוא מחפש עבודה: אישיות, ידע וניסיון.

אישיות: המעסיק והמראיין יודעים שיהיה עליהם לראות את פרצופו של "הנבחר" בכל בוקר. לכן, חיוך, חיוביות וסימפטיה משפיעים מאוד על בחירתם. לדאבון הלב, רבים מאיתנו סימפטיים, רציניים ומועילים, אבל לא מסוגלים לעבור ראיון בהצלחה. מי שלוקה ביכולתו לעבור ראיונות, מוטב שישקול ברצינות רבה להתייעץ בתשלום עם מומחים ולהתאמן לפני שייגש לראיון נוסף. שישאל אותם איך להתלבש לראיון, באיזו שפת גוף להשתמש, שיעבוד על כושר הביטוי שלו ועל דברים נוספים שראויים לשיפור.

חשוב להבין שהיכולת לעבור ראיון בהצלחה היא מיומנות נרכשת. "ציון המעבר" יכול להשתפר דרמטית – ב- 30%. שאר האחוזים שייכים לגנטיקה העיקשת.

ידע: ידע צוברים בלימודים. אלא שאיכות בתי הספר התיכוניים בישראל איננה דבר להתפאר בו. רבים מאוד מהצעירים "רכשו" במסגרת התיכון "תיעוב רפלקטיבי" לכל מוסד לימודי. הם לא מאמינים עוד בלימודים בכיתה. אותם תלמידים יטענו בשצף-קצף כי תואר אקדמי "לא נותן כלום", לימודי תעודה הם "גניבה ועושק מסחרי" והמרצים מטומטמים, או תיאורטיקנים, או ש-"לא אכפת להם". על עצמם הם יטענו שהם סובלים מבעיית קשב וריכוז או שהלימודים לא נותנים להם ניסיון – והמעסיק רוצה ניסיון. ייתכן אף שהם יטענו את כל הטענות הללו גם יחד, בבחינת "כל התשובות נכונות".

לא דובים ולא יער. על נושא ה-"ניסיון" אענה בסעיף הבא. על שאר הטיעונים אומר רק זאת: אלה גיבובי התחמקויות שנובעות מהאכזבה האישית. נכון, המאוכזבים "חטפו" תיכון גרוע או הורים ל -דוחפים, והם לא אשמים בלעדית בכך שהם מתעבים את הלימודים, אבל יש להם אחריות אישית לכך שהם נמנעים מכל לימוד, עצה ותבונה.

ובכן, מה הבעיה? הרי אוטו-דידקטיקה (למידה עצמית) היא נפלאה בעיניי ומבורכת לא פחות. אז זהו, שלא תמיד. ראשית, חלק מנציגי מחלקת משאבי האנוש בארגון הם תוצר של מוסדות לימוד רלוונטיים, ולכן מאמינים פחות מאיתנו באוטו-דידקטיקה. שנית, אוטו-דידקטיקה מחייבת משמעת עצמית מעולה והשקעת זמן לימוד ארוכה יותר, עקב ענייני עיקר וטפל שהלומד לבד נתקל בהם. לכן, אם את/ה חסר/ת משמעת עצמית משובחת, "אל תבלבל/י לנו את המוח!" אין לך ברירה אחרת זולת מוסד לימודי מסודר. לא תתקבל/י לעבודה רק על סמך אישיותך, ללא ידע וניסיון, או קרוב משפחה…

הכרתי תותחים בעלי היסטוריה של למידה עצמית והכרתי תותחים בוגרי אוניברסיטה או מכון טכנולוגי. אני ממליץ לכל אדם המתלבט בין הדרכים להתאים עצמו לאופי (למשל, משמעת עצמית), לאפשרויות הכלכליות ולנסיבות המשפחתיות.

"…גם הזמן מלמד המון. הבעיה איתו, שהוא גם הורג, באיטיותו, חלק מן התלמידים…"

בעיה נוספת שכרוכה בלמידה עצמית הינה ה-"הוכחה הקופצת לעין". ראוי לזכור שבתהליך קליטה בעבודה קיים שלב מקדים: שלב קורות החיים. בשלב זה, לא אתה הוא הנבחן, או את היא הנבחנת, אלא הטופס שלך, עושרו, מידת המקצועיות שלו, התמציתיות מחד והעומק מאידך, ומילות המפתח שמייחדות אותך אל מול הטפסים האחרים בהם מעיין מקבל ההחלטות בארגון. מרביתם מעוניינים בשילוש הקדוש: ידע, ניסיון ולימודים. מועמד שהטופס שלו לוקה בסעיף האחרון חשוד בעיני הבוחן כמי שלא מסוגל לתפקד במסגרות מוגדרות, כמי שלא מעריך לימודים רשמיים או כמי שלא "מתחדש". עליך למלא את סעיף הלימודים בתוכן, שאם לא כן – לא תוזמן לראיון.

"… 'אבסורד התעודה': תעודה מוכיחה שהיית בכיתה ועמדת בדרישות הלימוד, אך אינה מעידה שאתה תותח. העדר תעודה, יכול שתוכל לפצות על חסרונה על ידי הוכחת ידע בראיון האישי, אך לעתים, לא תגיע אל שלב הראיון כי אין לך תעודה…"

ניסיון: להלן אגדה אורבנית נפוצה וחסרת שחר – "המעסיק מחפש רק בעלי ניסיון". שטויות ואיוולת. כל תלמיד שנה א' באקדמיה הרלוונטית יודע שלכל מחלקה בארגון בכל תחום עיסוק יש מבנה של פירמידה: אחד מנהל, עוד 3 עד 5 ותיקים ומנוסים, ועוד 5 עד 10 מתחילים או מתחילים יחסית. מדוע? כי לוותיקים משלמים הרבה ולמתחילים משלמים מעט, ואם המעסיק יעסיק רק בעלי ניסיון רב, הוא יפשוט רגל.

בבתי החולים לא קיימת מחלקת לידה של "תינוקות בעלי ניסיון". כולנו התחלנו כחסרי ניסיון. ובכן, מדוע בכל זאת אחדים סבורים כך? כי מנהל משאבי האנוש או איש הקשר שנדרש לבשר לך על דחייה מעדיף לטעון ש-"נכשלת רק מפני שאין לך ניסיון". כך נעים יותר לדחות אותך: "זה לא אתה, זה הניסיון, אינך אשם". אתרגם עבורכם את תשובתו: "מצאנו בין המועמדים מישהו/י בעל/ת יותר ידע, או יותר זול/ה יחסית לידע, או יותר חיובי/ת, או עם יותר ממליצים רציניים, או יותר קרוב/ת משפחה, או יותר משהו אחר". צר לי על הבוטות. אם העזת לקרוא, תיאלץ/צי לקבל את הבשורה הזו.

סיכום ביניים

המעסיק מבקש אישיות, ידע וניסיון. עליך להגיע לפחות עם שניים מהם, וגם זאת – במקרה שיש לו משרה פנויה בשכבה של המתחילים. מספיק קשה גם כך, ולכן – צבור/צברי יותר ידע מהאחרים.

"…שני חברים משוטטים ביער ולפתע מופיע אריה. האחד מתחיל להימלט בריצה והשני – נועל נעלי ספורט. צועק עליו הנמלט: 'מדוע אתה נועל נעלי ספורט עכשיו? האריה ירוץ מהר ממך גם עם נעליים…'. עונה הנועל: 'אני לא צריך לרוץ מהר יותר מהאריה. אני צריך לרוץ קצת יותר מהר ממך…'"