כן להסללה, לא לאפליה

ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת דנה אתמול (ב'), בפעם המי יודע כמה, במצבו החמור של החינוך הטכנולוגי בישראל. היא הציבה כרטיס אדום לממשלה והזהירה את הקברניטים מפני פגיעה מתמשכת במסלול חינוך זה, שמהווה אחד המקורות להזרמת כוח אדם איכותי לצבא ולתעשייה.

למרבה הצער, אף אחד מהדוברים לא הצליח לחדש משהו – לא בגלל בעיות אישיות שלו, אלא בעיקר בגלל העובדה העצובה שהחינוך המקצועי-טכנולוגי בישראל היה ונשאר החצר האחורית של מערכת החינוך. הגורמים שהופיעו בוועדה העלו את זעקתם, אבל כולם ידעו שזה דומה לקריאה במדבר, שהסיכוי שמישהו ישמע אותה קלוש.

מה בכל זאת התחדש? לדיון האינסופי על הדרכים להגביר את המודעות של הצעירים ללכת ללמוד מקצועות טכנולוגיים נכנס מושג חדש: הסללה. הכוונה היא לטענה שכדי שתלמידי תיכון ילמדו יותר מקצועות ריאליים ברמות של 4-5 יחידות, צריך לכוון אותם כבר בגיל צעיר יחסית, בסוף כיתה ו'. ההכוונה הזו נעשית באמצעות יועצים ומדריכי תקשוב, בשיתוף עם ההורים והתלמידים. זו מלאכה לא קלה. גם ההורים וגם הילדים מתלבטים, כי מדובר בכניסה למסלול די סגור עבור הילד, הרבה לפני שהוא "מתחיל את החיים". בעולם הפדגוגי-מקצועי קוראים לזה הכוונה ויעוץ.

הסללה לכיוון הלא נכון

באחרונה קמו דוברים המייצגים ארגונים שעיסוקם בפן החברתי, צמצום הפערים ומאבק בפער הדיגיטלי. טענתם היא שהמהלך שעושים בתי הספר עם התלמידים וההורים ערב ההרשמה לחטיבות הביניים אינו הכוונה אלא הסללה, במובן השלילי. לטענתם, לקחת נער בן 13 ולהחליט עבורו מה הוא יעשה 8-10 שנים לאחר מכן, אחרי שישתחרר מצה"ל, ומה ילמד זה מעשה לא נכון.

אותם פעילים מתכוונים בעיקר למסלולים בחינוך המקצועי-טכנולוגי שמכוונים את התלמידים למקצועות כמו רתכים, טכנאים, עובדי תעשייה וחשמל. מדוע זה לא טוב?
ח"כ עמיר פרץ, שהתפטר לא מכבר מתפקיד השר להגנת הסביבה, התייחס לנושא בוועידה השנתית של התאחדות התעשיינים. לטענתו, הכוונת ילדים צעירים לחינוך מקצועי מטילה עליהם סטיגמה לכל החיים. אם הנער מופנה ללימודי מקצוע שנחשב לתעשייה מסורתית, הסיכוי שמה שהוא ילמד זה גם מה שהוא יעשה אחר כך גבוה. כלומר, הוא לא יוכל לפרוץ את תקרת הזכוכית וללמוד או לעבוד בתחומים אחרים, כמו מחשבים, מדעי הרוח, חברה, רפואה או משפטים.

יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, מחזיק בדעה דומה. גם לדעתו, ההסללה מנציחה את הפערים בחברה הישראלית. לחגיגה הזו מצטרף גם הזרם החרדי, וח"כ אליעזר מוזס מיהדות התורה היה אף בין היוזמים של הדיון אתמול בכנסת. גם החרדים מתנגדים להכוונה מראש של הילדים ולהחלטה בשבילם מה ילמדו, אם כי מפן אחר: הם רוצים שההסללה, לפחות במגזר שלהם, תהיה ללימודי תורה בלבד.

גם שוללי ההסללה מודעים למחסור החמור בכוח אדם מקצועי בכל התעשייה, לרבות ההיי-טק. אלא שטענתם היא שאת ההכשרה המקצועית יש לעשות אחרי שהתלמיד מסיים תיכון, בשירות הצבאי או אחריו. זו גם דרישת התאחדות התעשיינים מהממשלה בדיון המתמשך על תקציב המדינה, שכר המינימום ועובדי הקבלן. הם אומרים לממשלה: "תנו לנו לייצר את הדרישות לכוח אדם לפי צרכי התעשייה ואתם תכשירו את האנשים בהתאם לכך".

אי אפשר לשלול לגמרי את טענותיהם של המקטרגים על ההסללה. בישראל, תעשייה יצרנית, מכל תחום שהוא, נחשבת לדבר נחות. לעומת זאת, היי-טק, סטארט-אפים ואקזיטים הם הדברים החמים. לשם רוצים צעירים רבים ללכת. חששם של אנשי ההסללה הוא שיש תלמידים שהם יזמים בנשמתם, אבל יישלחו ללמוד מקצוע. יתרה מזאת, הם חוששים שההסללה תנציח את האפליה החברתית והעדתית שלהם. הדברים מבעבעים מתחת לשולחן, הם חלק מהשסעים של החברה הישראלית ולכן צריך לדון בהם בזהירות ולעשות מעט סדר.

יכול להיות שיש בהכוונה לא מקצועית של ילדים צעירים למקצועות תעשייתיים שהתדמית שלהם פחותה יותר משום הטעייה ואולי גרימת נזק לילד. אבל לא כך הם פני הדברים כאשר מדברים על ילדים שיכולים ורוצים להיות מהנדסים כשיהיו גדולים. הם מוכנים ללמוד קשה יותר על מנת להצליח בהמשך הדרך. לגבי ילדים אלה, ההכוונה היא תנאי בסיסי, כי באופן טבעי – גם הם וגם הוריהם לא יודעים מה מצפה להם בעתיד. זה לא סותר את ההסללה, אלא להיפך: משרדי הממשלה השונים, ובעיקר משרד החינוך, צריכים להגביר מאוד את ההכוונות של ילדים בוגרי בתי ספר יסודיים, ללכת דווקא לאותם אזורי פריפריה וערי פיתוח, ששם נעשית הסלללה במובן השלילי של המילה. תהיה זו הסללה חיובית, נדרשת באופן מיידי, שלא רק שתנציח את הפערים החברתיים אלא תגלה את הדור הבא של המוחות המבריקים שיובילו את הקטר של המשק.