פופוליזם על חשבון ההיי-טק

ועדת הכספים של הכנסת אישרה אתמול (ג') מענק על סך של יותר ממיליארד שקלים למפעל אינטל (Intel) בקריית גת, במסגרת החוק לעידוד השקעות הון.

בכל פעם שהממשלה חותמת על הסכם עם אינטל או עם מפעל אחר בדרום, שבמסגרתו מקבלת החברה שבונה את המפעל מענק תמורת השקעה של כמה עשרות מיליארדי שקלים, נשמעים הקולות של הצדקנים למיניהם שטוענים ש-"זה הרבה כסף" ושבכסף הזה אפשר היה להציל מפעלים אחרים, או כל דבר אחר.

הפעם היה זה תורו של מפעל מגבות ערד. את המשפט הזה אמר לא אחר מאשר ח"כ משה גפני, בעברו יו"ר ועדת הכספים ומי שבין הכובעים הרבים שלו משמש כיום כיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. מתוקף התואר הזה הוא אמור להבין דבר או שניים במשמעות של הקמת מפעל טכנולוגי כמו זה של אינטל בקריית גת ושאין קשר בין זה לבין הסיפור העצוב של מגבות ערד.

למשל, ח"כ גפני היה אמור לדעת שכסף הוא לא הבעיה היחידה של מפעל המגבות. דווקא היו לו משקיעים שהשקיעו בו לא מעט, אבל הגיע שלב שהם הרגישו שהם לא יכולים יותר. הבעיה של מגבות ערד ושל העיר הדרומית כולה היא שממשלות ישראל לדורותיהן לא בנו עוד מפעלים כמותו, בכלל זה ממשלות שמפלגתו של גפני הייתה חברה בהן. כולנו זוכרים לאן הלך אז הכסף…

זועקת נוספת אתמול בוועדה הייתה ח"כ סתיו שפיר, פופוליסטית אחרת, שמצטיירת כנאורה יותר, מראשי המחאה החברתית של קיץ 2011. היא הפגינה את ידיעותיה בחשבון: "אם נחלק את הסכום ב-10, עשרה מפעלים ישראלים היו יכולים לקבל אותו ולהעסיק יותר עובדים", אמרה.

המפעל של אינטל שהוקם בקריית גת מעסיק כבר כיום כמה אלפי עובדים ותמורת הכסף שיקבל יעסיק עוד. בכל העולם חברות ענק כמו אינטל מקימות מפעלים בשיטת המאצ'ינג: החברה משקיעה סכום מסוים ובתמורה מקבלת מענק. בשנים קודמות, הוויכוחים על גובה הסכום היו מתנהלים על ידי פקידים בממשלה שמינו את עצמם לשומרי הסף של הקופה הציבורית. באחת הפעמים הם אפילו "הצליחו": אינטל ויתרה על הקמת מפעל בישראל ואלה שנהנים מכך כיום הם פועלי אירלנד.

הכסף חוזר אלינו

כניסתו של השר נפתלי בנט למשרד הכלכלה עשתה לפחות משהו טוב: המוזיקה השתנתה. הפקידים הבינו פתאום שהכסף (הרבה כסף, באמת) שאנחנו נותנים (המילה מענק מעוותת את המציאות – זו לא מתנה, אלא חלק מהסכם עסקי לכל דבר) חוזר למשק הישראלי בכללותו. יותר עובדים, יותר כוח קנייה כלכלי, שמרוויחים ממנו קודם כל העסקים בקריית גת, ואחר כך בשאר הארץ.

כבר נכתב פה יותר מפעם אחת שכל מפעל כזה מפרנס עוד עסקים רבים אחרים במסגרת האקו-סיסטם. כבר הוכח שחברות ההיי-טק בקריית גת ובשאר הדרום, כמו אינטל, HP, נור וסטרטאסיס – שהמפעל שלה נחנך לא מכבר – הן מקור פרנסה לאלפי עובדים ומפרנסות אלפי משפחות, מענפים שונים במשק. למשל, ענפי ההובלות והמסעדנות.

אבל כל אלה לא מעניינים את הח"כים שפיר וגפני. בגפני לפחות אני לא חושד שהוא לא יודע את הנתונים האלה. לגבי שפיר, אפשר להניח שהיא פשוט לא עשתה שיעורי בית ואימצה עמדה דומה ומעצבנת של ח"כ שלי יחימוביץ'.

המוטו שלהן הוא הגנה על העובדים והחלשים. ומי עובד באינטל? צעירים שסיימו את לימודיהם בתחום ההנדסה, בעלי מקצוע וגם עובדים מהשורה, מקריית גת ומהסביבה. האם הם לא נמנים על מעמד הפועלים ששפיר ויחימוביץ' מבקשות להגן עליו?

אילו ח"כ שפיר הייתה מתעמקת יותר, היא הייתה מגלה שבעשור האחרון, מספר החברות הרב לאומיות שפתחו פה קווי ייצור או מרכזי פיתוח שואף לאפס. להיפך, המגמה היא החוצה. חברות מצמצמות את פעילותן, בעיקר במרכזי פיתוח, מעבירות עובדים לחו"ל ועל הקמת קווי ייצור אין מה לדבר.

במקום לחבק את מעט החברות האלה, שתורמות לייצוא של ההיי-טק, המהווה 25% מכלל הייצוא של ישראל, נוצר ספורט חדש: להתנפל על משקיעים זרים, שעדיין מאמינים בהון האנושי הישראלי ומוכנים לסבול את השטויות שמדברים פקידים ופוליטיקאים.

בניגוד למה שח"כים כמו שפיר וגפני חושבים, אותם משקיעים לא מתרגשים מהסכומים שהממשלה נותנת להם. במדינות רבות אחרות הם יכולים לקבל הרבה יותר.

יש לנו במקרה הזה עוד מזל: עסקינן עם בעלים של חברת ענק, עם תרבות עסקית אמריקנית, שמדברים רק ביזנס. פוליטיקה לא מעניינת אותם ולא מפחידה אותם, ולמרות כל הבוץ שהם סופגים בכל פעם שהם מבקשים לקבל את מה שמגיע להם במסגרת הסכם עסקי חוקי לחלוטין עם ממשלת ישראל, הם ממשיכים לעשות את מה שהם צריכים לעשות, כאשר המטרה שלהם היא להרוויח. "סליחה" על המילה הגסה הזאת.

תופעה חוזרת זו מייצגת באג חמור במדיניות הכלכלית-חברתית של ישראל, על כל ממשלותיה. המדיניות הזו מבריחה מפה לא מעט משקיעים שאפילו לא חושבים להתחיל במסע הייסורים הזה. התוצאה תהיה שבעוד 10-15 שנים, המושג "מדינת היי-טק", שהוצמד לישראל, יהיה חלק מאפיזודה חולפת. אנחנו נישאר עם הגפנים והשפיריות, שימשיכו לרכב על גלי הפופוליזם רק כדי לדאוג לעצמם למקום עבודה גם אחרי הבחירות הבאות.