מי יכשיר את לוחמי הסייבר?

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר אמש (א') בכנס הסייבר של סדנת יובל נאמן באוניברסיטת תל אביב כי איומי הסייבר על מדינת ישראל הם חלק בלתי נפרד מהמערכה נגד איראן הגרעינית. לטענת נתניהו, איראן היא זו שעומדת מאחורי כל מתקפות הסייבר שהיו על ישראל באחרונה.

שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, אמר שעל המדינה להשקיע הרבה יותר בתחום הסייבר.

מולי אדן, נשיא אינטל (Intel) ישראל, התייחס להיבט האזרחי של הסייבר ואמר כי מתקפה רצינית אחת על תשתיות החשמל של ישראל יכולה לגרום נזקים בלתי הפיכים.

כולם מסכימים איפוא שהסייבר נכנס באופן רשמי למפת האיומים שמדינת ישראל חשופה אליה בכלל ומאז הקיץ האחרון בפרט. טילים מעזה, עשרות אלפי רקטות מלבנון, ג'בהת אל נוסרה בצפון ודאעש בדרך. אמנם, המלחמה האחרונה בעזה לא כללה מתקפות סייבר רציניות על ישראל כפי שציפו רבים, אבל היא היוותה ניסוי כלים חשוב הן לעורף והן למערכות הביטחוניות.

על מנת לתת מענה לסייבר זקוקה המדינה לא רק למשאבים כספיים אלא גם ובעיקר לאנשים. ואנשים צריך להכשיר מגיל צעיר, כבר מגיל בית הספר היסודי, כדי שיהיו מספיק לוחמי סייבר ביחידות המתאימות בצה"ל ואחר כך הסקטור האזרחי.

כאן מגיעה נקודת התורפה שלנו. על אף היותה של ישראל אומת סטארט-אפ וחרף העובדה שנציגים ממדינות רבות בעולם מגיעים אלינו כדי לראות את הפלא של הסייבר הישראלי, בכל מה שקשור לחינוך לסייבר והכשרת כוח אדם עתידי אנחנו מפגרים בהרבה אחרי העולם.

זו הייתה המסקנה העיקרית שעלתה מרב שיח שערכנו באנשים ומחשבים בשבוע שבעבר בשיתוף עם המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). השתתפו ברב שיח נציגים בכירים של מערכת החינוך, על זרועותיה: משרד החינוך, רשת אורט, רשת עמל ונציגי האקדמיה. היו בו גם נציגים מהיחידות הרלבנטיות בצה"ל.

אבי וייסמן, מנכ"ל שיא סקיוריטי, שעוסק בהדרכה והכשרת כוח אדם לסייבר ולאבטחה בכלל,  אל"מ (מיל') גבי סיבוני, ראש התוכנית ללימודי סייבר במכון INSS, ואופיר זילביגר, מנכ"ל SECOZ, היו תמימי דעים שהמצב רחוק מאוד מלהיות משביע רצון.

הם שמעו על העשייה הקיימת במערכת החינוך והסכימו כי הכשרת לוחמי סייבר היא משימה מורכבת הרבה יותר מאשר הכשרת כוח אדם טכנולוגי הן לסקטור הצבאי והן לסקטור האזרחי – משאב שהוא בעצמו במחסור. בין משתתפי הדיון התפתח ויכוח נוקב האם בכלל מערכת החינוך או האקדמיה הם המקום הנכון להכשרת מקצועני סייבר אמיתיים. הוויכוח הזה גלש לתחום שהוא רחב הרבה יותר: מה מקומה של האקדמיה בכלל ומערכת החינוך בפרט בהכשרת אנשים שיוכלו להשתלב במעגל התעסוקה. עד כמה התארים שמוענקים כיום רלבנטים למציאות הקיימת ולמקצועות שנדרשים בשוק.

היטיב להגדיר זאת וייסמן שאמר כי במקרים רבים אין הלימה בין המצב בעולם ה-IT לבין מה שנלמד באותם תחומים באקדמיה. זאת ועוד, יש עדיין נטייה לחבר את הסייבר עם אבטחת מידע – עובדה שגם היא שנויה במחלוקת. אבל גם כאן, הסטטיסטיקה אומרת שרק 15% מאנשי אבטחת המידע הם בוגרי אקדמיה. חלק מהם נחשבים למומחים בינלאומיים.

ההשפעה של הרגולטור

כמו בכל דיון על חינוך ואקדמיה, מיד עולה שמו של הרגולטור. במקרה הזה זו המועצה להשכלה גבוהה. על פי ההנחיות שלה, במרבית מוסדות הלימוד לא מאפשרים לשלב מרצים שאינם בוגרי אקדמיה, למרות הידע והניסיון הרבים שלהם. המצב חמור יותר בבתי הספר. הכשרת "פרחי סייבר" מחייבת גיוס מורים ומדריכים מעולים, שמכירים את התחום. כך נוצר אבסורד לפיו מצד אחד קיים מחסור קריטי במורים ומדריכים לתחומי הסייבר ומצד שני מסתובבים עשרות מומחים, בעלי ידע ואפילו רצון לתרום ולהתנדב כדי להכשיר את הדור הבא, אבל המדינה אינה מאפשרת זאת. אז נכון, כל אחת ממערכות החינוך מצאה לעצמה פתרונות, ישירים או עקיפים, אבל למשתתפי הפאנל ברור שעם זה לא ננצח במלחמת הסייבר, שכבר מתרחשת סביבנו, יום יום ושעה שעה, והיא עלולה להחריף באופן בלתי צפוי.

המפתחות, כרגיל, הם בידי הממשלה, שצריכה להכיר סוף סוף בחינוך הטכנולוגי כילד שווה זכויות במשפחת החינוך הישראלית, להזרים לו משאבים ולתת פתרונות רוחביים – ולא ברמת הסיסמאות.

מתעניינים בסייבר? הירשמו לכנס C5Israel של אנשים ומחשבים.