מהם האיומים הגדולים הבאים על הרשת?

אם ישאלו אתכם היום מהן לדעתכם הסכנות המיידיות על רשת האינטרנט, מן הסתם הייתם משיבים כי מדובר בסייבר, האקינג ופשיעה קיברנטית. חלק מכם יגידו שזה מה שיאיים עלינו גם בעתיד.

לא כך סבורים 1,400 אנשי אקדמיה, אנשי מקצוע ומשתמשים, שהשתתפו בסקר שערך מכון מחקר בארצות הברית ופורסם בסוף השבוע בכלי התקשורת השונים בארצות הברית. לדעת משתתפי הסקר, האיומים הממשיים על הרשת, שיגיע לשיאו עד 2025, הוא אובדן הניטרליות והעצמאות שלה, וגידול מסיבי ודורסני של רגולציות, הגבלות ומגבלות מצד ממשלות, גופי ביטחון וגם גופים עסקיים ומסחריים. שליטה מרחוק וקונסולידציה של חוקים ותקנות הם האיום הראשי על עתיד הרשת, קובע מכון המחקר. הסיבה העיקרית היא שאחד היסודות להקמתה של אוטוסטראדת המידע על רשת האינטרנט הוא החופש לעשות כמעט כל מה שעולה על דעתך באלמוניות.

המשתתפים מבססים את ההערכות על תהליכים שקורים כבר כעת: אירועי ביטחון, שינויים במשטרים באזורים שונים, האביב הערבי ודומיו יצרו בראשונה אפשרות לבעלי גישה לשאלטר של הרשת לחסום אותה. זה קורה במדינות ערב והאסלאם, בעולם השלישי וגם במעצמות כמו סין, שם גוגל (Google) ופייסבוק (Facebook) מסוננים. מה שמדאיג עוד יותר הוא שחלק מהחברות הרב לאומיות הגדולות משתפות פעולה עם השלטונות הלא דמוקרטיים, משיקולים עסקיים טהורים. העננים מעל עצמאות הרשת הולכים ומתקדרים ואין מי שייצא להילחם נגד התופעה הזו.

משתתפי הסקר לא מתעלמים מתופעות שליליות שנלוו לפעילות ברשת בעשור האחרון – תופעת שאילצו ממשלות, מחוקקים וספקים לחסום אתרים, למנוע מילדים גישה לחומרים פורנוגרפיים ועוד. אלה דברים שהביאו לתופעות שליליות כמו פדופיליה, בריונות ואלימות ככלל. אין ספק שצריך להלחם נגד תופעות אלה, אבל שאלת מיליון הדולר היא איפה עובר קו האיזון. דווקא במדינות חופשיות כמו ארצות הברית נחשפנו ללא מעט רגולציות שמגבירות את נוכחות האח הגדול מאחורי הרשת. גם במקרים אלה הנימוקים הם ביטחוניים, ברמה שאיש לא יכול להתווכח איתם, אבל בפועל הם מצמצמים מאוד את החופש המאפיין את הרשת.

לגיטימציה להחמרת הפיקוח על הרשת

תופעות כמו ההדלפות של אדוארד סנואודן הכניסו מוטיבציה לסינון ופיקוח על הרשת מצד גופים אזרחיים, עסקיים ומסחריים. הפחד שהנכס הכי חשוב שלהם, המידע, ידלוף החוצה הוא הסיוט של כל מנהל אבטחה או מנכ"ל, ולא משנה אם המידע הוא פוליטי או עסקי.

כל אלה נותנים לכאורה לגיטימציה להחמרת הפיקוח על הרשת ויש כאלה שמנסים לעדן את זה במושגים כמו אסדרה, פיקוח עצמי ותרבות גלישה מתונה יותר. מי שיסבלו במיוחד עם אנשי ה-ISP אלה שמספקים את שירותי הגישה לרשת. החוקים ההולכים ומתגברים, היד הקלה של שופטים לתת צווי חיפוש וחשיפת גולשים, מעמידים את הספקים האלה בפני דילמות חמורות והיכולת שלהם להגן על לקוחותיהם הולכת ונעשית קטנה.

הנחמה היחידה שאותם חוקרים מנחמים בה את עצמם היא שאם בוחנים באמת את מה שקרה ברשת האינטרנט מאז הקמתה, הרי שמעולם היא לא הייתה ניטרלית, חופשית לגמרי ונטולת חוקים. בסופו של דבר, מאחורי השרתים הווירטואליים עומדים ממשלות, גופים עם תקציבים וארגונים בעלי אינטרסים שלא מנסים אפילו להסתיר את חוסר האובייקטיביות שלהם. מה שהשתנה זה המינון והמוזיקה שמלווה את הדברים, ולזה נצטרך כנראה להתרגל יותר ויותר בשנים הבאות.