גולשים, צנזרו את עצמכם!

חרושת השמועות ששטפה אתמול (א') ושוטפת היום את המדיה החברתית אודות מה שקורה ברצועת עזה העלתה שוב לסדר היום את נושא הצנזורה החברתית ברשת, שמבוססת על אסדרה עצמית, כלומר – איפוק והתחשבות של הגולשים והמצייצים.

אין זו הפעם הראשונה שווטסאפ (WhatsApp), פייסבוק (Facebook) ושאר המדיה החברתית שימשו תשתית להפצת אינפורמציה לא מדויקת ומידע רגיש, למשל, במקרה של אתמול, על מספר החללים והכי חמור – רמזים על זהותם. יניב הלפרין טוען בטור שפרסם היום שאין מה לעשות, אי אפשר לעצור את התופעה ועל הרשויות להתאים את עצמן אליה. בטור הזה תובא טענה אחרת.

בועז דולב, מומחה לאבטחה ולשעבר מנהל ממשל זמין בממשלה, כתב אתמול על הקיר שלו בפייסבוק כי "בבוקר, בשש, קיבלתי הודעות על אירועי הלילה משלושה מקורות שונים: מקור ראשון היה ציוץ של הזרוע הצבאית של החמאס, כולל תמונות… מקור שני – קבוצת חברים בווטסאפ, ומקור שלישי – רמזים בפורום הסקופים של רוטר ובפורומים אחרים. לאורך כל שעות היום התרוצצו לרוב שמועות ורסיסי שמועות על מה שקרה. לכל אחד היה חבר שדיבר לפני רגע עם הרמטכ"ל".

דולב מציע בהמשך הפוסט שלו שהצבא ישנה את נהלי הפרסום, כלומר יזרז אותם, והצנזורה לא תעכב את הידיעה 10 שעות. בנוסף, הוא מציע לאתר את המקור שממנו נשלחו הציוצים והמסרים בווטסאפ שאחדים מהם פרסמו את שמות החללים עוד בטרם פורסמו רשמית, על ידי דובר צה"ל.

נדרש לטפל בתופעה מיד לאחר תום המבצע, כחלק ממערך הפקת לקחים שכולנו צריכים לערוך. כיום אין צנזורה על פרסום תקריות ושמות חיילים שנהרגו בהן. כלי התקשורת הגדולים מקבלים על עצמם כללי "צנזורה עצמית". הווה אומר, הם לא מפרסמים מידע על האסון, כולל שמות חללים, עד שהצבא מאשר זאת. והוא לא מאשר לפני שהמשפחות יודעות. מסירת ההודעה למשפחות, שנעשית על ידי אנשים שמיומנים לכך, היא דבר קשה, מורכב מאוד ורגיש. להודיע ל-13 משפחות על הנורא מכל שקרה ליקיריהן, ובכך להחריב את עולמן, הוא דבר שלא עושים בווטסאפ, בטוויטר (Twitter) או בטלפון. זה תהליך שלוקח זמן. לצייץ את השמות עוד לפני הצבא זו חוכמה קטנה מאוד, שלא לומר על גבול הנבזות וחוסר ההתחשבות. היד הקלה על המקלדת והיכולת לשדר כל דבר מייד מעבירים חלק מהגולשים על דעתם ובדרך הם גורמים לנזקים עצומים, לא רק למשפחות.

בנוסף, עולה המסקנה שצה"ל נכנס לצוק איתן כשהוא עדיין לא השלים את תהליכי ההיערכות וההתאמות לעידן החדש, של המדיה החברתית. מדובר בשינוי של תהליכים ארגוניים ושל אנשים, ובעיקר בהרבה מאוד הסברה וחינוך.

צה"ל לא מסוגל ולא יכול להתחרות במדיה חברתית מיידית. הוא לא יכול להתמודד עם כל גולש שיש לו מקלדת או טלפון נייד, בדיוק כמו שהמשטרה לא יכולה להעמיד שוטר ליד כל צומת שכוח אל, או ליד כל אזרח.

הפתרון: צנזורה חברתית
הנקודה המרכזית היא מה אנחנו, הגולשים, צריכים לעשות. אנחנו חייבים לגבש כללים של צנזורה חברתית. זו אינה צנזורה במובן הצבאי או הפוליטי, אלא כזו שמגיעה מ-"חוכמת ההמונים". גולשים אחראיים, שמודעים היטב להשפעה של כל מילה שהם מצייצים או כותבים, ומגבילים את עצמם. לא עושים זאת על ידי רגולציה ולא על ידי כפייה, אלא על ידי חינוך, הסברה וגיבוש כללים שמובנים לכולם.

היישום של זה הוא קל, והוא צריך להיות דרך המדיה החברתית עצמה. נדרש להקים קהילות ולמצוא בעלי עניין שייקחו על עצמם את הנושא. לא מדובר רק במקרים קיצוניים, של פרסום שמות חללים, אלא בכלל, בכל הקשור לתרבות הדיבור והשיח ברשת.

גם זה תהליך ארוך, שצריך להתחיל בו מיד אחרי המבצע הנוכחי, ובאופן טבעי הוא יחלחל גם לצבא ולגורמים אחרים.

לסיום, אם נחזור למצייצים שפרסמו את שמות החללים, ראוי לצטט את דבריו של ד"ר טל פבל, מומחה לאיומים מקוונים במזרח התיכון, שהגיב לדבריו של דולב: "אם קרוב משפחה מתבשר על הנורא מכל מהרשתות החברתיות ומווטסאפ, הרי שזה כישלון ערכי וגם אחד מחולייה של המדיה החדשה".