הרב עובדיה יציל?

סביר להניח שאילו העיתוי היה חודש מאוחר יותר, מזג האוויר היה קצת יותר ידידותי ולמארגנים היה קצת יותר זמן – אולם ההרצאות המרכזי במרכז הבינתחומי בהרצליה היה צר מלהכיל את מאות האנשים שהיו נוהרים לשם, כדי להביע את דעתם (השלילית, כמובן) על חוק הביומטריה – ובעיקר על הסעיף השנוי במחלוקת של הקמת מאגר מידע ביומטרי מרכזי. אבל גם כך, בהתחשב בנסיבות, הרעיון שהגו בפורום הישראלי לאבטחת מידע בתחילת השבוע להפקת כנס חירום בנושא, נשא פרי. זו מלאכה לא קלה בכלל לקבץ בלו"ז קצר כל כך שני שרים, חבר כנסת, פרופסור ושני מומחים.

ההצלחה נבעה מעצם הנושא. דומה שהוויכוח על המאגר הביומטרי כבר חרג מזמן מגבולותיו של עוד ויכוח על עוד חוק – מה גם שהחוק טרם אושר בכלל. הוויכוח גלש לשמירה על זכויות האזרח, על היכולת שלו לשמור לעצמו מידע פרטי ועל היכולת שלו לישון בשקט בלילה, גם כשחלק מהמידע האישי שלו מצוי אצל אחרים. כנסים בנושא שכזה במדינות אחרות היו ודאי ממלאים 100 כיכרות רבין, אבל לא אצלנו.

מרבית המשתתפים בכנס אתמול (ד'), שנערך בשיתוף עם בית הספר אפי ארזי למדעי המחשב במרכז הבינתחומי, השתייכו למחנה שמתנגד להקמת המאגר הביומטרי. השר מיכאל איתן היה יקיר הקהל וזכה למחיאות כפיים סוערות. איתן לא הסתיר את מורת רוחו. בתחילת דבריו אמר, כי הפשרה שהשר נאמן כפה עליו, קרי פיצול המאגרים, היתה יותר כניעה מאשר פשרה. "זה בערך כמו שנידון למוות יקבל בקשה אחרונה כדי להמתיק את הגלולה המרה", אמר איתן.

נכון לעכשיו, גלגל ההצלה האמיתי של מתנגדי החוק הוא שר הפנים, אלי ישי. באופן שמאוד לא מתאים לפוליטיקאים, ולשרים במיוחד, הוא ישב בשולחן הפאנל במשך למעלה משעתיים – שמע, למד ורשם כמו תלמיד את כל ההערות בעד – ובעיקר נגד – החוק. הוא שמע את דברי הפתיחה של פרופסור שמעון שוקן, שהטיח בשטרית דברים קשים על אופן ניהול הדיונים בוועדה, וטען שלא התייעץ עם אף אחד מאנשי האקדמיה.

ישי גם שמע את דבריה של ד"ר קרין נהון ברזילי, שערכה סקר מהיר כדי לבדוק באילו מדינות בעולם קיימים מאגרים ביומטריים, וגילתה להפתעתה שבאף מדינה חופשית במערב אין מאגר שכזה. "נכון", אמרה ד"ר ברזילי, "יש בהרבה מדינות מאגרים רבים – כמו גם בישראל – אבל זה עדיין לא מאגרים שמכסים את כלל האוכלוסיה ונדרשים על פי חוק".

את הביקורת החדה והבלתי מתפשרת ביותר השמיע פרופסור אלי ביהם, דיקן הפקולטה למדעי המחשב בטכניון. הוא העיד על עצמו, כי השמירה על המידע וצנעת הפרט האישית שלו, היא מוחלטת וקיצונית. הוא מסרב בתוקף למסור כל פרט מזהה לכל גוף, אלא אם כן זה לצורך הצלת נפש או מקרה חירום אחר. הוא אפילו מסרב לבוא בשערי ארצות הברית של אמריקה, כי הם דוגמים תביעות אצבע בכניסה. הוא בכלל לא מבין איך הגיעו למסקנה, כי דווקא טביעת אצבע או צילום פנים הם הפתרון לכל הבעיות שהחוק אמור לטפל בהן. לדעתו, תעודות זהות חכמות, שהיו כבר מזמן צריכות להיות בישראל, הן מענה מספק לזיהוי חד-חד ערכי ולמניעת זיופים.

והיה גם חבר הכנסת מאיר שטרית, שנותר כמעט בודד במערכה. שטרית הסתער על כל המתנגדים לחוק, ואמר שחלק מהם כלל לא קראו אותו. הוא השיב מנה אחת אפיים לכל אלו שטענו, כי לא התייעץ עם האקדמיה: "איפה הייתם במשך כל הדיונים? למה לא באתם? החוק מתגלגל שלוש שנים, מדוע לא אמרתם מילה?".

"יש בארץ מאות מאגרים עם מידע על מיליוני אזרחי ישראל. למה אף אחד לא זעק נגד הקמתם?", שאל שטרית בזעם. "אתם מתיימרים לדבר בשם הציבור, אבל מי שלח אתכם? מי בחר בכם? אתם מפחידים את הציבור – גורמים להיסטריה מיותרת. יש גופים רבים שמחייבים היום זיהוי ביומטרי, כמו קופות חולים, מקומות עבודה או שדות תעופה. ראיתם פעם מישהו שלא טס לחו"ל בגלל זה?".

אחרון עלה על הבמה השר ישי. הוא דיבר בנחת ובנועם – ניסה להרגיע את הרוחות. לכל המומחים, אמר השר, "אתם אומרים שלא התייעצו איתכם? בבקשה. אני מוכן לשמוע. בואו אלי עם רעיונות והציעו הצעות. אני פתוח להכל, ומצפה מכם שתהיו גמישים".

עכשיו הכדור נמצא בידי המתנגדים. עכשיו תהיה להם הזדמנות, אולי אחרונה, לשכנע את השר ישי לשנות את החוק על ידי תקנות שונות, כך שהוא לא יהיה דומה לחוק שהובא בפני הכנסת. על אותם המתנגדים להתפלל שהרב עובדיה יוסף יאשר לישי לתקן סעיפים כאלו או אחרים. זאת, במיוחד לאחר שבחוק תוקנו הסעיפים המתייחסים לנשים חרדיות שתבאנה להזדהות הביומטרית הראשונה ולא תצטרכנה להוריד את הצעיף מעל פניהן, מאחר ונמצאה דרך לצלמן גם מבלי לפגוע בכבודן.