רילוקיישן – הסוכרייה והעוקץ

עובדי היי-טק נוטים לראות קבלת עבודה בחו"ל כהצלחה אישית ואף כדרך לעשות "יותר כסף". אלא שבדרך כלל הם לא מודעים לכך שגם כשהם עובדים בחו"ל, הם חייבים לשלם מסים בישראל.

תשלום מס בעולם ובישראל נקבע לפי קריטריונים שונים, שאחד מהם הוא קריטריון התושבות. בשפה פשוטה, אם אתה לא תושב ישראל – לא תשלם מסים בישראל. אלא שזוגות ומשפחות שעוברות לצרכי עבודה בחו"ל לא מודעות לכך שהמעבר שלהן לא בהכרח מנתקת את קשר התושבות ומשכך, חובת המס בישראל ממשיכה לחול (או לחו"ל) גם על ההכנסות שנוצרות בחו"ל.

הגדרת "תושב ישראל" על פי פקודת מס הכנסה אינה פשוטה וחד משמעית, ובפסיקה יש מספר מבחנים כדי לאפיין מהי. המבחנים העיקריים לצורך העניין הם טכניים וניתנים לסתירה:

הראשון הוא מבחן מרכז חייו של הנישום. התנאי הראשון לכך הוא שבאותה שנת מס, האדם ישהה מחוץ לישראל יותר ממחצית הזמן, כלומר: יותר מ-180 יום. כדי להמחיש, נניח שתצאו לעבודה בחו"ל ב-1 בספטמבר 2014. עם תום השנה ניתן יהיה לומר שאת רובה עשיתם בישראל, ומשכך תיחשבו בשנת 2014 כתושבי ישראל וכחייבים במס בישראל.

המבחן השני הוא מבחן מהותי, שכולל בדיקה פרטנית של מספר פרמטרים אודות הנישום, כגון איפה הוא גר, איפה משפחתו גרה, האם המגורים קבועים או ארעיים, האם יש לו נכסים בישראל, מהו מקום העיסוק שלו ושל בני משפחתו, היכן פיזית יש לו אינטרסים כלכליים ועוד סעיפים.

סעיף קריטי הוא סעיף 100א לפקודת מס הכנסה, שמטיל מס יציאה על נכסיו של תושב ישראל שחדל מכך. כלשונו של הסעיף, "נכס של אדם תושב ישראל שחדל להיות תושב ישראל ייחשב כנמכר ביום שלפני היום שבו חדל להיות תושב ישראל".

סעיף 100א(א) קובע כי בהתאם לכך, אדם שחדל להיות תושב ישראל חייב במס רווח הון בגין נכסים שהיו לו במועד ניתוק התושבות שלו מהמדינה. זהו סעיף שבא למנוע תכנוני מס ושקובע שנוצרת חבות במס על רווחי הון לאדם שיש לו נכסים בישראל והוא לא מכר אותם, אולם חדל להיות תושב המדינה.

מכיוון שרואים את נכסיו של האדם כנכסים שנמכרו, הוא חייב במס רווחי הון שנצמח או שהופק לו בישראל או מחוצה לה בגין נכסיו, בהתאם להוראותיו של סעיף 89 לפקודת מס הכנסה.

סעיף 100א(ב) לפקודה מעניק לנישום אפשרות לדחות את מועד תשלום המס למועד מימוש הנכס בפועל. כלומר, רואים נישום שלא שילם את מס רווחי ההון ביום שלפני זה שבו שחדל להיות תושב ישראל כנישום שביקש לדחות את מועד התשלום למועד מכירת הנכס בפועל. יש להדגיש כי לא מדובר על דחיית אירוע המס, אלא רק על דחיית מועד תשלום המס.

המשמעות האפקטיבית של סעיף זה היא, למשל, שאדם שרכש דירה בשנה האחרונה יצטרך לשלם מס שבח גם אם הוא מכר אותה פחות משנה וחצי לאחר שקנה אותה, ביקש לוותר על התושבות שלו ועבר לחו"ל. הוא יחויב במס בגין ההפרש בין מחיר קניית הדירה להערכת שווי של דירתו ביום בו יוותר על תושבותו. גם אם הוא ימכור את הדירה במועד מאוחר יותר, בו הוא זכאי לפטור, הוא לא יוכל לקבל אותו.

לסיכום, משפחות, יחידים וזוגות רבים ממהרים "לקפוץ" על הצעות לרילוקיישן וחותמים על הסכמי העסקה מבלי לשים לב להשלכות המס הכרוכות בקבלתם הסכמי אלה, וכיצד הם ישליכו עליהם ועל נכסים שבבעלותם. התוצאה היא חיוב במס גם בישראל על כל ההכנסות שנוצרו או נצמחו להם בחו"ל. מומלץ להם לבדוק היטב את השלכות המס הכרוכות במעבר לפני שהם חותמים על הסכם ההעסקה ועוזבים את המדינה. באמצעות פנייה ליעוץ מתאים ניתן להקטין או למנוע חיובי מס עתידיים, ולעתים אף סיכונים פליליים אליהם נחשפים העוברים מארץ לארץ, לפעמים אף ללא ידיעתם.

הכתוב לא מהווה תחליף לייעוץ משפטי או כלכלי.