כאילו לא הייתה פרשת הולילנד

רוצים לדעת לאן הולכת הארנונה שלכם? כמה אתם משלמים עבור ניקיון, פיתוח או קהילה? ניסיתם באחרונה לברר מה מידת זיהום האוויר ביישוב בו אתם גרים? אנחנו נמצאים כיום בעידן שבו כדי לקבל את המידע הזה, או לשלם תשלומים לרשויות, לא צריך ללכת פיזית למשרדים או להתקשר – אפשר להיכנס לאינטרנט. אז זהו שלא. לא תמיד.

המדד השנתי של עמותת שקיפות בינלאומית ישראל חושף תמונה עגומה מאוד: אין כמעט רשות מקומית בארץ שחושפת נתונים על מידת זיהום הקרקע בתחומה או מפרסמת פרוטוקולים. מתוך 48 רשויות שנבדקו, רק שלוש (!) פרסמו פרוטוקולים של ועדות מכרזים ורק ב-19% מהן נמצאו עדויות לתוצאות של מכרזים. בעמותה משתמשים במונח "נמצאה עדות" משום שהמידע כמעט לא נגיש.

וזה הולך וממשיך: רוב גדול של הרשויות – 84% – כלל לא העלו לאינטרנט את התקציב שלהן. אזרח שרוצה לבחון האם הכסף שלו הולך למקומות הנכונים – לא יכול לעשות זאת, או שזה קשה מאוד. רק תושבים של אחד מכל 10 ישובים במדינה יכולים לדעת כמה מרוויחים חמשת מקבלי השכר הגבוה ביותר במקומות מגוריהם.

מדובר בנתונים מבישים בכל קנה מידה, במיוחד בהתחשב בעובדה שהטכנולוגיה מאפשרת למידע להיות זמין ושקוף. בהינף אצבע, באמצעות המחשבים השולחניים, הטאבלטים והטלפונים הניידים, אנחנו יכולים להיכנס לאינטרנט ולמצוא דברים שעד לא מזמן איש לא היה מעלה על דעתו שניתן להשיג אותם בלי להתאמץ. נכלל בזה גם מידע על העיריות: רובן המכריע מפעילות אתר בו ניתן להתרשם מפעילויות שונות של העירייה וכמובן לקרוא את דבר ראש העיר, ולחלקן הגדול יש דף פייסבוק (Facebook). כך שהבעיה היא לא טכנולוגית. כנראה שיש מידע, או יותר נכון מידעים, שרוצים בעיריות להסתיר.

הסתרה היא דבר רע. היא מאפשרת למי שהמידע מצוי בידיו "לשחק" איתו ולעשות כל מיני דברים לא כשרים. אילו הייתה יותר שקיפות, סביר להניח שהייתה פחות שחיתות וייתכן שהיו נמנעות פרשות כמו אלה שנדונו באחרונה בבתי משפט שונים, ובראשן פרשת הולילנד. מי יודע, ייתכן ששקיפות רבה יותר הייתה מונעת מאהוד אולמרט לבצע את העבירות שביצע ולעמוד על סף כניסה לכלא. קצת מרחיק לכת, אבל בהחלט ייתכן.

אלא שברשויות לא למדו. אולי צריכים בשלטון המקומי עוד כמה פרשות כדי להבין ששחיתות אסורה ושחלק מהמאמצים להפחתת השחיתות הוא הגברת השקיפות – בעיקר באמצעות הטכנולוגיה.

העיריות צריכות לשתף את כל המידע עם הציבור, ודאי את מה שהן מחויבות על פי חוק, אבל גם מעבר. אלא שלדרוש את זה מהן זה לכתוב את המובן מאליו (לנו, לפחות), שלא בטוח שייפול על אוזניים קשובות, אם להיות עדין. ייתכן מאוד שהדו"ח הזה, כמו קודמיו, ייערם גבוה בארכיוני העיריות. מי שצריכים לפעול אלה אנחנו, הציבור: לקרוא לרשויות ולראשיהן לפרסם את הנתונים המלאים, להיות שקופות אתנו. המיחשוב מאפשר לנו לעשות את זה בקלי קלות. ואם הרשויות לא משתמשות בו לצרכים הנכונים, אנחנו יכולים לעשות זאת.