רעידת האדמה של גוגל

הרשת גועשת ורועשת נוכח פסק הדין של בית המשפט האירופי, שבהחלטה תקדימית שכונתה רעידת אדמה העמיד את גוגל (ומנועי חיפוש נוספים – מי שמכיר כאלה) בעידן חדש. לא פחות.

מדובר בעידן בו חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת אינם עוד ערך עליון. עידן בו נקבע באופן חד משמעי כי הזכות לפרטיות, על פי הדרקטיבה האירופית, כוללת בתוכה גם את הזכות להישכח, כלומר – את הזכות שמידע לא רלבנטי ומיושן יוסר מתוצאות החיפוש של מנוע החיפוש הגדול בעולם.

אך מה זה אומר מהבחינה הפרקטית והאם זה טוב (ליהודים ובכלל)?

כולנו יודעים שהרשת כיום היא מקור בלתי נדלה של מידע. מזה יותר משני עשורים שמומחי העולם הבינו כי הבעיה איננה זרימת המידע ברשת או ההימצאות שלו בה, אלא אופן היכולת לחפש את המידע ולקטלג אותו. כאן נכנסה גוגל ושינתה את הדרך בה אנחנו צורכים מידע. הלכה למעשה, גוגל היא כיום השולטת בדרך שבה הוא מאותר בעולם.

יחד עם זאת, כולנו גם יודעים שהמידע ברשת הוא לא בהכרח אובייקטיבי, בדוק, אמיתי ונכון. כל אחד יכול לפרסם מה שהוא רוצה – אמת או שקרוב לאמת, אולם עם פרסומו נשאר אותו מידע במרחבי הרשת לעולמי עד.

עד כאן אין ממש בעיה, כי ללא גוגל ומנוע החיפוש שלה לא ניתן היה לאתר משהו ספציפי בים המידע הנמצא ברשת.

אולם, פסק הדין של בית המשפט האירופי משנה את כללי המשחק וקובע שכל אחד מאיתנו (יותר נכון, מתושבי האיחוד) רשאי לפנות לגוגל או לכל גוף אחר האוגר מידע ומציג אותו ברשת כתוצאת חיפוש ולדרוש את הסרתו בגלל מגוון סיבות, בהן חוסר רלוונטיות או התיישנות. עם פנייה שכזו ייאלצו אותם הגופים להסיר את הגישה אליו, כלומר – להסיר את תוצאת החיפוש שתנגיש את המחפש לאותו מידע.

חשוב להבין שהמידע יישאר ברשת אולם הנגישות אליו תעמוד על כמעט 0% כך שבפועל, כמעט שלא ניתן יהיה למצוא אותו.

יתירה מזאת, בית המשפט קבע כי לא משנה אם המידע המדובר נכון או לא – בכל מקרה מוקנית לאזרח זכות לדרוש את הסרתו, בכפוף כמובן לאינטרסים נוגדים. גם אם מדובר באמת לאמיתה.

הסכנה: מדרון חלקלק
אחת הבעיות העיקריות בפסק הדין היא העובדה שגוגל לא תוכל להיות "הבורר" בעניין זה, שכן אין לה את היכולת, הסמכות וממילא הרצון להעמיד עצמה כגוף מעין שיפוטי שיחליט האם המידע הוא רלבנטי או לא והאם הוא התיישן אם לאו.

התוצאה תהיה שגוגל פשוט תמחק כל מידע שבגינו תגיע בקשת הסרה. אז, עלול המדרון להיות חלקלק ביותר, שכן ידוע כי הציבור נוהג לעשות שימוש לרעה בזכויות מסוג זה וגוגל עומדת בפני צונאמי של בקשות להסרת מידע. לכן, ומכיוון שעל גוגל חלה חובה למחוק מידע כאמור, היא תעדיף לעשות זאת מבלי לחשוף עצמה לתביעות של אותם אנשים שביקשו הסרה אך היא סירבה להם.

נראה כי נכון יותר היה על בית המשפט להפנות את הנושא לאיחוד, לתיקון דרקטיבה 95/46/EC, שתסדיר באופן ברור מתי יש להיענות לבקשת מחיקה ומתי לא, מתי המידע התיישן ומתי הוא לא רלבנטי. אז ניתן היה לאזן באופן ראוי בין זכות הציבור לדעת לזכות לפרטיות, וגם הציבור וגם גוגל היו יודעים באיזה משטר חוקי הם נמצאים.

הסיטואציה העכשווית עלולה לגרום לאנרכיה בתחום שמירת המידע, שכן אין אף גוף שיפקח על דרישות הציבור מחד ויאזן דרישות אלה מאידך.

נקווה שהמציאות לא תטפח על פניו של בית המשפט האירופי ושהציבור ביבשת ישתמש בכלי החדש שניתן לו במשורה ובאופן סביר.

הכותב עוסק מזה כ-14 שנים בתחום המשפט והטכנולוגיה, והוא מומחה בדיני אינטרנט, דיני מחשבים וקניין רוחני.

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי והוא בבחינת מידע כללי בלבד. כל המסתמך על האמור לעיל, מבלי לקבל חוות דעת משפטית על בסיס כל העובדות הרלוונטיות, עושה זאת על אחריותו בלבד.