הפסיקה נגד גוגל מהזווית הלא משפטית

הפסיקה הדרמטית של בית הדין האירופי המורה לגוגל (Google) להסיר משרתיה מידע רגיש על גולשים כל אימת שהם מבקשים ממנה לעשות כך היא, ללא ספק, אחת הפסיקות היותר מורכבות ובעייתיות שניתנו מאז שמנועי החיפוש באו לעולם. מעבר לסוגיות המשפטיות, אותן ניתחו וינתחו מן הסתם מומחים למשפט, היא מעלה שאלות הקשורות למהות הפעילות של האינטרנט, לאתיקה, למסחר ולכלכלה.

לפני הכול, מדובר בפסק דין שהוא במידה רבה פוליטי. הפסיקה מבטאת את החשש הרב שיש לאזרחי העולם מפני העוצמה הבלתי ניתנת כמעט לעצירה של המידע הזורם כיום ברשת, הזמין כמעט בכל פלטפורמה. יותר מזאת, הוא מאפיין את חוסר הפרגון שקיים באירופה בכלל, ובאיחוד האירופי בפרט, לכל מה שמזוהה עם הצלחה אמריקנית, וגוגל היא אחד הסמלים הבולטים להצלחה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. האירופים רק מחכים להזדמנות כדי לנעוץ מסמר בבועה הענקית הזו ששמה גוגל, והטיעון בדבר מידע שגורם נזק הוא טיעון מעולה, שמן הסתם יכול להיות משותף ללא מעט אזרחים – לא רק באירופה, אלא בכל העולם.

מנועי החיפוש עובדים בשיטה די דומה ופשוטה יחסית: כאשר אנחנו מקליקים מונח או שם כלשהו על מנת לחפש מידע עליו ברשת, אנחנו לא מחפשים באמת במרחב הענקי הזה ששמו אינטרנט. החיפוש מתאפשר באדיבותה של גוגל או חברה אחרת, שמשקיעה משאבי ענק כדי לסרוק, לאנדקס ולקטלג כמויות אינסופיות של מידע. למעשה, גוגל ומתחרותיה הן קטלוגים ענקיים ומסודרים של נושאים ושמות, מעין מחסנים ענקיים של פריטים שנאספו מהמרחב הקיברנטי. הן לא יוזמות התכנים שהן סורקות ולכן אינן הכתובת לטענות כמו שהיו בתיק בו פסק בית המשפט האירופי. כמובן שזו טענה לא קבילה, כי מנועי החיפוש מעצימים את התכנים וגורמים לגולשים לנסות למחוק את מה שכתבו עליהם.

כל אזכור של אדם מהשורה שהיה מעורב במשפט, אפילו כזה שעסק בעבירת תנועה לא משמעותית, עלול להכתים אותו לכל החיים. ואם אותו אדם מתפרנס ממקצוע שחשובים בו האמינות והשם הטוב, זה עלול לגרום לו נזק. אלא שיש לו לאותו המטבע צד שני: הפעילות במנועי החיפוש והמידע שהם מציפים הם חלק מעקרון השקיפות, חופש המידע שאיש לא שולט בו ולא מנווט בו והוא גלוי וחשוף לעיני כולם. נניח שחברה מחפשת בגוגל מידע על מועמד לעבודה ומגלה שהוא היה מעורב לא בעבירת תנועה קלה אלא בעבירה פלילית חמורה, הרי שענקית הרשת עשתה לאותו מנהל משאבי אנוש שירות חשוב מאוד ואולי מנעה מאותה החברה נזק חמור שיכול היה להיגרם לה. על פי הפסיקה החדשה יכול אותו  אדם לפנות לגוגל או לכל חברה אחרת שמפעילה מנוע חיפוש ולדרוש להסיר פרטים מסוימים אודותיו משרתי החברה. אם זו תיענה לבקשתו, היא תעשה שירות טוב לגולש אחד אבל עלולה לגרום עוול ונזק לגולש אחר, בעצם ליותר מאחד. אפשר לקחת את האנלוגיה הזו למחוזות הרבה יותר רחוקים, בתחומים גדולים ורחבים יותר.

הפסיקה מהווה נזק גם לכלכלת האינטרנט
עוד תחום עליו יכולה להשפיע הפסיקה המדוברת הוא כלכלת האינטרנט. כלכלה זו מבוססת ברובה על מודיעין עסקי שהתשתית שלו הוא המידע שקיים ברשת, אותו מידע שמנועי החיפוש מסייעים לקבל אותו. זה קשור בין היתר לכוח הגדול שיש כעת לצרכנים, ללקוחות בעלי הגישה לרשת. אם חברה מסחרית תצליח למחוק מהאינטרנט מידע לא מחמיא, ציבור הגולשים יאבד את האמון במנועי החיפוש והתוצאות עלולות להיות הרסניות.

ברמה הפרקטית, יש פתרונות למזעור נזקים מחשיפת מידע על ידי גוגל ומנועי חיפוש אחרים. כל בונה אתר או איש שיווק מתחיל מכיר, ואם לא אז לומד, טריקים לקידום או שינוי המיקום של חברה או אדם בגוגל. לרוב, התוצאה הרצויה היא  "להיות ראשון בגוגל" ויש תעשייה שלימה שיודעת איך לגרום לכך – ומהצד השני להעלמת מידע לא נוח למישהו ממנועי החיפוש.

נכון שלכל כלל יש יוצאים מן הכלל ובקשות להסרת מידע הן לא תמיד דבר שלילי. לא מעטים המקרים בהם מנועי חיפוש נדרשו להוריד פרסומים פוגעניים ומסיתים. גוגל עושה זאת בדרך כלל מיד. אולם, מכאן ועד למציאות הזויה שבה כל גולש שלא ירצה שמידע עליו יישאר ברשת יוכל לפנות לגוגל ולקבל את מבוקשו בלי שיקול בכלל הדרך עוד ארוכה.

כעת ניתנת רשות הדיבור למשפטנים, שבוודאי ימצאו דרך לחלץ את האירופים מהמלכודת שטמנו לעצמם, רק בגלל השנאה לדוד סם.