השבוע שהיה

קריית גת שוב על המפה

ביום ב' הקרוב עומד להתרחש מעמד מרגש לתעשייה, ובפרט למקסין פסברג: מנכ"לית אינטל (Intel) בישראל תעמוד בשעות הערב, בתפר שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, על הבימה ליד קברו של חוזה המדינה ותדליק משואה. פסברג היא אחת מ-14 נשים שנבחרו השנה להדליק את 12 המשואות בטקס המסורתי, שיעמוד השנה, כמו יום העצמאות כולו, בסימן "זמן נשים".

הרגע הזה מקבל משנה תוקף לאור העובדה שאתמול (ד') העניקו ראשי אינטל מתנה נאה למדינת ישראל, לכבוד יום הולדתה ה-66: החברה החליטה לשדרג את המפעל שלה בקריית גת, על מנת לייצר בו את הדור החדש של השבבים. היקף ההשקעה לא פורסם אבל הוא  מוערך בחמישה מיליארד דולר. יוצא למעשה שפסברג תהיה מדליקת המשואה היחידה שמעניקה למדינה מתנה סמוך ליום העצמאות.

ההודעה של אינטל הגיעה כשבועיים אחרי הודעה פחות סימפטית שלה: העברת 60 עובדים עם משפחותיהם מישראל לאירלנד, כדי לבנות שם מפעל שלה. החברה הביעה התעניינות בבניית המפעל הזה בישראל, אולם החליטה לבסוף לבנות אותו באירלנד מאחר שממשלתנו לא הסכימה לתנאים שלה.

שלא תהיינה אי הבנות: גם את ההשקעה עליה הכריזה אינטל אתמול היא יכולה הייתה לנתב לכל מקום אחר בעולם. ישראל אינה המדינה היחידה בעולם שמעניקה הטבות ומשתתפת במימון מפעלים חדשים כדי לקדם את הכלכלה שלה. יש מדינות שבהן תקבל אינטל תנאים טובים יותר, עד כדי 0% מס.

אלא שאינטל בחרה בחירה אסטרטגית. היא ביצעה אותה לא רק בגלל הכסף שהממשלה משקיעה במהלך, אלא מפני שבקריית גת ובמקומות אחרים בישראל נמצאים המוחות המבריקים בענף, שאחראיים לחלק לא מבוטל של הפיתוחים של ענקית השבבים. ישראל היא מותג בפני עצמו עבור הנהלת אינטל, ולא במקרה במשך שנים יש והיה לישראלים ייצוג נכבד בהנהלת החברה העולמית.

ההשקעה הזו היא בראש וראשונה בשורה טובה לתעסוקה ולכלכלה בקריית גת בפרט ובדרום בכלל. הקמת המפעל של החברה בקריית גת הייתה חלק מחזון של ראשי המדינה דאז להפוך את העיר מבירת הטקסטיל לבירת ייצור ההיי-טק. חזון זה עוד רחוק מלהתגשם, אבל השינוי בעיר ובכלל באזור הדרום מורגש היטב מזה זמן רב.

מעבר לכך, ההודעה של אינטל מחזקת את כל תעשיית ההיי-טק הישראלית. היא נותנת גושפנקא לדברים של בכירים כמו אמיר חייק, מנכ"ל התאחדות התעשיינים, ואלישע ינאי, יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, שאומרים שהעתיד של ההיי-טק הישראלי הוא בייצור, במפעלים כמו של אינטל, ולא רק באקזיטים של חברות שמעסיקות מעט מאוד עובדים ולרוב לא נשארות לאחר המכירה בישראל.

ככלל, ההחלטה מגיעה בעיתוי מצוין לכלכלה הישראלית, שמדשדשת בין קיפאון למיתון ומתמודדת עם אתגרים חברתיים וכלכליים, כדי להבטיח את עתיד הצעירים ומעמד הביניים. צריך לקוות שהברכות החמות ששיגרו השרים נפתלי בנט ויאיר לפיד לאינטל מסמלים שינוי פאזה בהתייחסותה של הממשלה, מרמזים על כך שסוף סוף נפל שם האסימון: תעשייה שאחראית לחצי מהייצוא הישראלית ראויה להתייחסות הרבה יותר ממוקדת ורצינית. מן הראוי שהממשלה תפנה משאבים לעידוד צעירים שילכו ללמוד את מקצועות ההיי-טק. הממשלה לא צריכה לשאול מה יוצא לאינטל מההחלטה להשקיע אלא מה יוצא לנו – כחברה, כמשק וכאזרחים – שעיר כמו קריית גת תעלה שוב, ובגדול, על מפת ההיי-טק.

מחאה בחאקי: האם צה"ל מוכן?

הרשת גועשת בימים האחרונים סביב סיפורו של דוד הנחלאווי, שעמד בחברון מול קבוצה של צעירים פלסטינים מתגרים וכיוון לעברם את הרובה. רבים מגנים את המעשה, אך רבים עוד יותר מביעים בו תמיכה וטוענים שאין לחיילי צה"ל מספיק כלים כדי להגיב נגד התגרויות כמו אלה.

מדובר בדרמה תקשורתית מעט מוגזמת, שכנראה מונעת על ידי גורמים אינטרסנטיים. היא כה רחבה – עמוד הפייסבוק (Facebook) שמצדד בחייל זכה לעשרות אלפי לייקים וחיילים רבים העלו פוסטים נגד מדיניות צה"ל בנושא. היו מי שהגדירו את זה "המרד הדיגיטלי נגד צה"ל".

כדאי להפריד בין מה שאירע בשטח לבין מחאה בתוך הצבא וכיצד עליו להתמודד איתה. המפקדים צריכים להחליט איך להגיב על מה שהחייל עשה, האם לזכות אותו או להענישו. הסוגיה השנייה, המורכבת יותר, היא האם צה"ל, כגוף ייחודי, ערוך להתמודד עם פעילות של חיילים ברשתות החברתיות.

דומה כי עוצמת המחאה תפסה את צה"ל לא מוכן, אולם הנושא כבר עלה על סדר יומם של הגורמים המתאימים. אל"מ יעל הס, שהייתה עד לפני חודשיים מפקדת יחידת המורות החיילות, התייחסה לנושא זה בכנס החורף של עמותת אשנ"ב, שנערך בשיתוף גוגל (Google) וצה"ל. לדבריה, הצבא מגבש בימים אלה תוכנית אסטרטגית, שמיועדת לכל דרגי הצבא ועוסקת בין היתר בדרכים להתמודד עם תופעת הרשתות החברתיות.

היא ציינה כי צה"ל מבקש לנסח כללים איך על אנשי צבא לפעול נכון ברשת, ובמסגרת זו להתייחס גם לנושאים של כבוד האדם, האתגר הפיקודי ופעילות ברשת שעלולה לפגוע בדימוי צה"ל ומפקדיו. התמונה שהעלו החיילים, עם הנשק המכוון, היא מסוג החומרים שאויבי ישראל משתמשים בה כדי להשחיר את שמנו ולפגוע בתדמיתנו בעולם – תדמית שמזה שנים מצויה בשפל.

הדבר האחרון שצריך צה"ל לעשות כעת הוא לאתר את החיילים שכתבו את הפוסטים או עשו לייק ולהעמידם לדין. במקום זאת, עליו לסיים במהירות את הכנת התוכנית המתייחסת לרשתות החברתיות ולהעביר אותה לידיעתם של אנשיו, מראשון המפקדים ועד אחרון הטירונים. זוהי משימה לאומית חשובה, שתיידע את אנשי הצבא מה מותר ומה אסור, איפה הגבולות והכי חשוב, איך להביע מחאה או כעס בצורה מתורבתת.

מפקדי צה"ל צריכים להודות לאלה שהציתו את האש הווירטואלית הזאת, כי ייתכן שבזכותה ייכנס נושא המדיה החברתית בדלת הראשית של צה"ל והדור הבא של החיילים והמפקדים ידע בדיוק מה לעשות ואיך לעשותו.