זכויות – אינטרס לא רק של העובדים

צמד המילים ועד עובדים נשמע מאוד ארכאי. משהו ששייך לדור המבוגר, בין בית ההבראה לפנקס האדום. עבור חלק גדול מהמשק, גם מילים כמו קביעות, ביטחון תעסוקתי ועבודה מאורגנת עברו חלפו מזמן. "מה לנו בעולם ההיי-טקיסטי של היום ולזה?", עלול הקורא לחשוב. "המושגים האלה שייכים לעבר, לימי בן גוריון, כשהמשק היה מאוד ריכוזי וההסתדרות הייתה מלכת המדינה".

ובכן, אותו קורא שוגה. ועד עובדים, זכויות עובדים ואיגודים מקצועיים הם צמדי מילים שבעולם הכלכלי של היום אמורים להיות רלוונטיים. בימים של מצב פיננסי לא פשוט כפי שאנחנו חווים, כשהפערים בישראל עצומים, במקום הראשון בעולם המערבי, ויותר ממחצית העובדים משתכרים פחות מ-6,000 שקלים, המושגים האלה צריכים להיות על סדר היום.

בסך הכול, השכר של עובדי ההיי-טק טוב יותר מאשר בענפים אחרים במשק. כשמסתכלים בתלוש של עובד ההיי-טק הממוצע רואים מספר לא נמוך במיוחד שנכנס לבנק. אלא שלא רק על זה צריך להסתכל ובכלל, יש לראות את המספר הזה ביחס לכל מה שמסביב.

עובד היי-טק ישראלי פעיל הרבה מאוד זמן, ביום ובלילה, לעתים בשעות לא שעות. הוא מצטרף לעובדים אחרים במשק, שביחס לעמיתיהם באירופה, למשל, עובדים הרבה יותר ומקבלים הרבה פחות. בצרפת, שבוע עבודה במשרה מלאה, כולל בענף ההיי-טק, הוא 35 שעות והשכר גבוה מאשר בארץ. רק באחרונה פורסם שאוסרים שם על עובדים לקרוא אי-מיילים בענייני עבודה אחרי 18:00. כאן, משרה מלאה עומדת על 43 שעות שבועיות, וכולנו יודעים שהרבה פעמים, המילים "משרה מלאה" הן בגדר המלצה בלבד. יש עובדים שבשבילם 18:00 זה אמצע היום. השכר, לעומת זאת, נמוך מאשר באירופה, לעתים בהרבה.

ומה עם התנאים הסוציאליים? גם הם לא משהו: התנאים הקבועים בחוק לא מן המשופרים, ימי החופשה והמחלה יחסית מעטים, הפנסיה החובה נמוכה ועל מושגים "מתקדמים" יותר בתחום אין מה לדבר. מספר ההנהלות שמוכנות לתת לעובדים תנאים מעבר למה שהן חייבות בחוק לא מאוד גדול. הן חוסכות מהעובדים וחוסכות לעצמן.

ואמנם, יש לא מעט עובדים בענפי ההיי-טק, התקשורת ואלה הקשורים שמבינים זאת, וחלקם אף עושים מעשה ומתאגדים באיגודים המקצועיים השונים. די אם אזכיר את עובדי נס, שהקימו להם ועד לפני כחודש וחצי, עובדי HOT, שהחברה שלהם ניסתה להילחם בהתאגדות, וגם מועסקים בענף שעד לאחרונה לא ידע מה זה התארגנות עובדים: הסלולר. בפלאפון יש ועד עובדים, גם בסלקום יש התארגנות ונראה שעוד לא נאמרה המילה האחרונה בעניין.

חלק מההנהלות מנסות להילחם במגמה. הן נעולות בקונספציה שעובדים מאורגנים ידרשו יותר כסף ותנאים, הסכמים קיבוציים ועוד כל מיני מילים שגורמות להן להתחלחל, ובכך יקטינו את שורת הרווח ואת המשכורות היפות שם למעלה בכמה שקלים. בגלל זה, רבים מהקובעים במשק טרחו בעשרות השנים האחרונות, וימשיכו לטרוח, להבאיש על הציבור את ריחן של מילים כמו זכויות עובדים, עבודה מאורגנת ואפילו, הס מלהזכיר, סוציאליזם. הם טפטפו ומטפטפים לכולנו שאם העובדים ירימו קצת את הראש וישתכרו שכר נורמלי, החברה בה הם מועסקים תתמוטט, המשק יקרוס והם יפוטרו. לא, חלילה, בגלל התנהלות קלוקלת של ההנהלות או מדיניות כלכלית לא נכונה של האוצר – רק בגלל העובדים ה-"רגילים".

אלא שאותם קובעי מדיניות ואותן הנהלות שוכחים שעובדים שיש להם תנאים טובים ושכר מכובד הם עובדים טובים יותר, יצרניים יותר וכאלה שיכולים לתרום יותר להכנסות ולביצועים. עובד שמרוויח טוב בא בבוקר שמח לעבודה, מרגיש שרוצים אותו ואוהבים אותו – והוא מחזיר אהבה. בסופו של דבר, זה יכול להתבטא גם בשורת הרווח של החברה ולהביא לה עוד מזומנים. במקומות רבים נטען ש-"מקום העבודה הוא כמו משפחה". ובכן, תנאים טובים בהחלט יסייעו לחזק את תחושת המשפחתיות הזאת.

היום ה-1 במאי. עוד צמד מילים שדאגו להשכיח, מועד שיש רבים שהיו רוצים שייעלם בתהומות הנשייה, אבל יש בארץ כמה (אלפי) "משוגעים לדבר" שעוד מציינים אותו. הם קומוניסטים, עלול הקורא להגיד. נכון, רבים מבאי ההפגנות הקטנות של ה-1 במאי (הן מתקיימות אבל "משום מה" לא ממש מסוקרות בתקשורת) הם אנשי חד"ש, הגלגול הנוכחי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. אבל זכויות עובדים וכל יתר מה שמסמל התאריך הזה הם לא ולא צריכים להיות רק של נושאי הדגלים האדומים. ה-1 במאי הוא חג רלוונטי לכולנו, כי כולנו רוצים שקט תעסוקתי, שכר טוב ולבוא לעבודה בכל בוקר עם חיוך. ומאחר שזה עוזר גם למקום העבודה ויכול להביא טוב גם לחברה – כולם צריכים להיות מרוצים.