מתמטיקה או ספרות?

אחד הפולמוסים הוותיקים בעולם האקדמי הוא היחס שצריך להתקיים במוסדות אקדמיים – בעידוד או שלא בעידוד הממשלה – בין לימודי מדעים (מתמטיקה, טכנולוגיה והנדסה) לבין "שאר" המקצועות שקשורים למדעי הרוח והחברה. האם יש להעדיף לימודים "ריאליים" כדי לייצר יותר מדענים או שמא יש לדאוג שאלו שלומדים את המקצועות הריאליים ילמדו גם היסטוריה, אומנות ופילוסופיה.

הנושא הזה משמש כר לויכוחים סוערים בימים אלו בארצות הברית, על רקע המיתון החריף שהותיר אלפי מהנדסים ובוגרי חינוך טכנולוגי ללא עבודה. תעשיית ההיי-טק בארצות הברית ניצבת כיום בפני אחד המשברים החמורים בתולדותיה, ובאופן טבעי רבים שואלים מה יקרה איתה בעתיד, כאשר המיתון יסתיים. האם יצמחו דורות חדשים של תלמידי מתמטיקה ומדעים או שהם יברחו למקצועות אחרים?

השאלה היא הרבה יותר קרדינאלית מאשר השלכותיה על העולם האקדמי. לימודי מקצועות ריאליים אלו הם סף כניסה בסיסי לעולם ההיי-טק והטכנולוגיה ואם מספרם של הסטודנטים הלומדים את המקצועות הללו יפחת, מסיבה כלשהי, עלול הדבר להשפיע על כל עולם המדע בעתיד.

בעבר, לימודי מתמטיקה היוו סף כניסה לעולם הפיננסים – ביטוח, השקעות וכדומה. אבל למשחק הזה נכנס פקטור נוסף שלא נלקח בחשבון: השווקים הוצפו באלפי בוגרים שפלטו המכללות האקדמיות והאוניברסיטאות בסין והודו. אלו החל לעבוד במקום המהנדסים היקרים, בוגרי הארוורד, הציפו את השוק וכעת יש בארצות הברית לא מעט אנשים שחושבים בקול רם: אם זה המצב כיום – והוא לא עומד להשתנות בעתיד הקרוב – אז למה להשקיע כל כך הרבה בלימודי מדעים, ולא להפנות את המשאבים לתחומי אחרים. העיתון USA Today פרסם מאמר חריף בנושא הזה שבו צוטטו פרופסורים ומנהלי מכללות בכירים באומרם, כי "אתם רוצים יותר פיסיקאים? למדו את הילדים שלכם אומנות".

הכוונה מאחורי האמירה הזו – שיש לה תומכים רבים ברחבי העולם, ולמרבה הצער גם בישראל – מאוד פשוטה: בתי הספר העל יסודיים והמוסדות האקדמיים לא צריכים ללמד מקצוע לחיים. ב-16 השנים בהם הצעירים שוהים במסגרות החינוך השונות, מבית הספר ועד לסיום התואר הראשון, הם צריכים ללמוד הכל מהכל, קצת מכל דבר, מבלי שמישהו יכתיב להם את המינון: מדעים על חשבון מדעי הרוח, מתמטיקה במקום פילוסופיה וכדומה.

הנחת היסוד התומכים בתיאוריה זו היא שאם לצעיר בן 18 יש נטיה ללמוד מדעים, והוא רוצה להיות מהנדס, הוא יעשה זאת ממילא וימצא לעצמו את הדרכים לשם, אבל בארגז הכלים הרוחני שלו יהיו גם אותם מקצועות "שלא נחשבים" (המקצועות ההומניים). מן הסתם, לתפיסה זו יש תיזה הפוכה של אלו המצדדים בעידוד החינוך המדעי, כאשר הסיבה המרכזית לכך היא שלימודי פיסיקה ומתמטיקה אינם הכשרה מקצועית. לימודי מדעים מכשירים את האדם הבוגר לחשוב. הם מפקידים בידיו כלים שבעזרתם הוא אחר כך יכול לתכנן, לייצר ועוד.

לדעה הזו שותף גם בוב אוונס, סגן נשיא ועורך בפועל של InformationWeek האמריקני. במאמר שפרסם כתב אוונס, כי לימודי פיסיקה והנדסה אינם מכשירים מומחי ג'אווה או ארכיטקטים של DBA אלא הם מעטפת בסיסית שתשמש את הלומדים בשורה של מקצועות בעתיד. ומה אצלנו? האמת היא שממשלת ישראל נמצאת במקום אחר בכל הקשור לחינוך הטכנולוגי. לצערנו אנחנו עדיין לא יכולים לנהל את הויכוח הזה כי בישראל הרשמית, הלימודים ההומניים הם הסטנדרט ואילו לימודי מדעים הם המיוחדים. מעניקים להם מסגרות מיוחדות, מקצים להם שעות (אבל גם ממהרים לקחת אותן), מארגנים אותם בקבוצות מיוחדות ושומרים מכל משמר שהבוגרים לא ישקעו חלילה רק בהנדסה אלא ילמדו "קצת תרבות". בקיצור, אין זו בושה לומר, כי החינוך הטכנולוגי בישראל הוא עדיין בן חורג. אמנם במשך השנים ההורים שלו למדו לקבל אותו כחלק מהמשפחה, אבל הוא עדיין לא הבן האהוב.

המיתון הנוכחי החל כשענף ההיי-טק היה מצוי במחסור תמידי של מהנדסים ואנשי מקצוע מובחרים. הסיבה קשורה במערכת החינוך שלא מייצרת מספיק בוגרים ריאליים. ראשי התעשיה כבר הזהירו בעבר שכאשר יסתיים המיתון ורוב האנשים יחזרו למסלול התעסוקה, שוב תעמוד מדינת ישראל בפני המחסור התמידי באותם בוגרים מוכשרים של מקצועות המדע. בישראל, כמו בארצות הברית, חייבים להפנים כי העתיד המדעי-טכנולוגי של החברה לא נוצר מעצמו, ואם לא ישקיעו היום הרבה יותר בחינוך מדעי – בעוד 30 שנה יעמוד העולם כולו בפני שוקת שבורה. חומר למחשבה.