השאלות שנותרו בעקבות מכירת החברה לאוטומציה

ההודעה על מכירת השליטה בחברה לאוטומציה ל-One1 תמורת 12 מיליון שקלים משקפת מחיר ריאלי של כ-24 מיליון – כמעט חצי מ-51 מיליון השקלים שהממשלה העריכה שהיא שווה כשמכרה אותה למרכז השלטון המקומי. אלא שבפועל, שווי השוק של החברה גבוה הרבה יותר וסביב המכירה יש כמה שאלות לא פתורות. הן ב-One1 והן במרכז השלטון המקומי מעדיפים שלא לדבר, והם כנראה יודעים למה.

השאלה המרכזית היא מדוע מרכז השלטון המקומי מיהר לסגור את העסקה עם One1 במחיר נמוך לכל הדעות? השאלה הנובעת מכך היא האם הוצגו בפני One1 כל הנתונים והמידע האמיתי והמלא על מצבה של החברה לאוטומציה, בעיקר בכל הנוגע לחובות שחבות לה רשויות מקומיות חלשות? האם ב-One1 מודעים לכך שיש לחברה לאוטומציה חובות לא קטנים לעובדים בגין תשלומי פנסיה ותשלומים סוציאליים שונים?

שאלות אחרות הן כיצד One1, שלא נחשבה לשחקנית מרכזית בשוק זה, מתכוונת למנף את הפעילות הזו ולהשביח את ערך החברה לערכים הריאליים שלה? וכיצד הפעילות של החברה לאוטומציה תשתלב בפעילותה של One1, שהיא חברת שירותים ומוצרים?

כמובן, יש את עניין העובדים. על פי הודעות לא רשמיות של נציגי העובדים, במשא ומתן ש-One1 קיימה איתם לפני הרכישה, הם הסכימו לוויתור על 5% משכרם

שאלה מהותית וחשובה נוספת היא: כיצד תשפיע המכירה על הרשויות המקומיות ככלל ועל פעילות המיחשוב שלהן בפרט? השוק הזה סובל במשך שנים מסטגנציה, היעדר תחרות, מה שמשפיע על רמת המחירים שהרשויות נאלצות לשלם. מי שמממנים את זה אלה אנחנו, באמצעות המיסים שאנחנו משלמים, או מענקים שמשרד הפנים מעביר לרשויות – גם כאן מכספי משלם המיסים. כלומר, מכירת החברה לאוטומציה אינה רק עניין עסקי בין שני גופים אלא תהליך שאמור להשפיע על מגזר שלם, מגזר מוניציפאלי שיש לו מגע עם כל אזרח, מיום הולדתו ועד מותו. אין זה סוד שהממשלה מקפחת את השלטון המקומי, במיוחד בתחום המיחשוב. מזה שנים זועקות הרשויות לקבל משאבים דומים לאלה שהממשלה מעניקה לממשל זמין. שרי אוצר באו והלכו, מנהלי ממשל זמין נבחרו והתפטרו, ועדות כנסת דנו, אבל שום דבר לא השתנה.

יש עוד שאלה מסקרנת: איך One1, שכאמור – היא חברה ציבורית, ומשכך היא חייבת דין וחשבון לבעלי המניות שלה, תוכל להתמודד במגזר בעייתי כל כך?

רקע
החברה לאוטומציה במרכז השלטון המקומי היא חברה לשירותי מיחשוב שנוסדה ב-1967 על ידי הממשלה, במטרה לתת מענה לאתגרי המיחשוב של הרשויות המקומיות. הבסיס להקמתה היה שבמקום שכל רשות תפתח לעצמה פתרונות מיחשוב, החברה לאוטומציה תהיה לשכת השירות שלהן, ובכך הן יוזילו עלויות. עד 2011 החזיקה הממשלה 40% ממניות החברה, ואז היא מכרה אותן למרכז השלטון המקומי.

החברה מעסיקה כ-500 עובדים ומאז 2003 מוביל אותה היו"ר, משה אלקסלסי, לשעבר ראש מועצת גן יבנה. במהלך תקופת כהונתו התחלפו לא פחות מ-10 מנכ"לים, לאחר שלא ראו עין בעין את ניהול החברה. לפי הערכות, אלקסלסי הודיע כי יסיים את תפקידו מיד עם מכירת החברה והצהיר כי הוא לא יכשיל את העסקה.

במהלך השנים ספגה החברה ביקורת רבה מגופים שונים. ב-2004 חשף דו"ח מבקר המדינה חריגות בשכרו של המנכ"ל (שכרו היה אז 828 אלף שקלים בשנה) וארבע שנים לאחר מכן פורסם דו"ח חריף על התנהלות החברה. ב-2005 הגיש הממונה על ההגבלים העסקיים המלצה לבדוק הסדרים כובלים בין החברה לאוטומציה לחילן. יצוין כי חילן הייתה בין החברות שבחנו את המכרז הנוכחי למכירתה של החברה לאוטומציה.

במהלך השנים ידעה החברה סכסוכי עבודה רבים ועימותים עם ועד העובדים. החברה משרתת את מרבית הרשויות בארץ, ולא מעט מהן לא שילמו לה חובות. רשויות גדולות כמו תל אביב וירושלים צמצמו את התלות באוטומציה, במיוחד לאחר שמשרד הפנים חייב את הרשויות לצאת למכרזים גם בבחירת ספקי מיחשוב.

ביוני אשתקד דרש משרד האוצר שמכירת החברה לאוטומציה תיעשה במכרז ולא בהליך של היתחרות פנימית. אז הוערך שווי החברה ב-51 מיליון שקלים. המכרז עצמו היה בתנאים קשוחים מאוד, מה שפסל שורה ארוכה של גורמים מלהתמודד בו, בעיקר כאלה שהיה להם קשר עם החברה לאוטומציה. לעומת זאת, התנאים האלה הובילו לכך שהחברות שהיו במשחק הן חברות אינטרגציה גדולות ומבוססות. בין היתר, הוזכרו שמותיהן של יבמ (IBM), קבוצת אמן וכמובן – One1. בסופו של דבר, היא זו שנותרה אחרונה במרוץ ולאחר משא ומתן ארוך ועיקש הגיעה התוצאה עליה קראנו היום.

האתגר הראשון של שי אוזון, מנכ"ל One1, הוא למצוא במהירות דרך להידבר עם מנמ"רי הרשויות. יש להם איגוד בעל משקל ומעמד בשלטון המקומי, שמנהל משא ומתן גם עם הממשלה. הגוף הזה מייצג את הלקוחות העתידיים של One1, שיקבעו האם היא קנתה מוצר טוב במחיר מציאה או שקיבלה לידיה מוצר חדש עם בעיות ישנות, שלא הגיעו לפתרונן מאז קום המדינה.