זאת בכלל לא הבעיה

בשבועיים האחרונים אנו עדים להרבה המולה סביב מכרז בתי התוכנה הממשלתי החדש. שני דיונים בבית המשפט המחוזי בירושלים טרם הביאו להכרעה בנושא. כזכור, איגוד בתי התוכנה עתר נגד אותו מכרז, עליו הגנו בחירוף נפש אנשי החשב הכללי במשרד האוצר. המשך ההתגוששות המשפטית צפוי בשבועות הקרובים. ועדת הכספים של הכנסת נדרשה השבוע לעניין והפעילה לחץ על החשכ"ל. כל אלה יזינו, ללא כל ספק, עוד טורים רבים בעיתונות הכללית והמקצועית. אני סבור שעם כל הכבוד לצדדים המתדיינים, הפלפול המתנהל איננו נוגע כלל בליבת הבעיה.

על הפרק עומדת העסקתם של כ-2,000 עובדי מיחשוב בשירות הציבורי, כשהם מופעלים באמצעות חברות בענף, או עסקי כח אדם. בוויכוח שניסוב כעת, טענות מעניינות לשני הצדדים. נציגי החשב הכללי גורסים, כי הדעת איננה נותנת שהחברות המגייסות, יעסיקו עובדים בעלי נתונים נחותים ו/או כאלה שמנוצלים, וישלשלו לכיסן עד כדי שליש מן ההכנסה. כל בר דעת יסכים כי הממשלה צריכה להיות אות ומופת בכיבוד זכויותיהם של הפועלים במסגרתה, גם אם הם עובדי קבלן.

מן העבר השני טוענות חברות המיחשוב, כי דרישת המכרז החדש להסתפק במרווח של שמינית מההכנסה, איננה הוגנת. שיעור שכזה לדבריהם, אין בו די בכדי לכסות על התקורות הרבות ועל הסיכונים שיש בהעסקת עובדים. גם בצד זה אני מוכן לתמוך, אם כי לא בשל הנימוקים שהועלו. יותר מפעם אחת הבעתי דעתי המפורשת כנגד גישת החשב הכללי, הגורסת הורדת המחירים המשולמים לקבלנים. הוזלת ההוצאות כמעט הפכה למטרה עצמה. מחירים נמוכים הנם ערובה, למוצרים ושירותים ברמה נחותה. צריך לשלם יותר ולדרוש יותר.

משני צידי המתרס צודקים אם כך, עורכי המכרז כמו גם ספקיות השירותים. אין כלל טעם להיכנס לסוגיה מי צודק יותר, שהרי כאמור, זאת בעצם בכלל איננה הבעיה המרכזית. בעיני, העסקתם של עובדי קבלן בהיקף גדול, ביחידות המחשוב של הסקטור הציבורי, הנה רעה חולה שיש להפטר ממנה בהקדם. בלהט ההאבקות נשכחה העובדה החשובה, כי מדובר במסגרת העסקת עובדים, שכלל איננה רצויה.

על מה ולמה יש בכלל צורך בעובדי קבלן? משרד שנזקק לעובדי מחשב, יעסיקם בדיוק כפי שהוא מעסיק מנהלי חשבונות, פקידי כח אדם או לבלרים אחרים. הכל החל מתפתח כאשר התקנים הממשלתיים לא אפשרו העסקת עובדי מחשב, יקרים יחסית, בשכר הולם. כיום התנאים השתנו, אולם השיטה מצאה חן בעיני מנהלים במגזר הממשלתי. טוב ונוח להם להעסיק עובדים מן הסוג הזמני והכנוע. אין להם יותר בעיות עם תקנים, וותק, וועד עובדים, הפסקת עבודה, קידום, תנאים סוציאליים, חופשות, תכנון לטווח ארוך וכדומה.

כך, אנו מוצאים כיום יותר ויותר יחידות מיחשוב בסקטור הציבורי שהתרוקנו כמעט כליל מעובדיהם המקצועיים הקבועים. עובדי הקבלן נושאים בעול ורואים בעיניים כלות כיצד הם מקופחים לעומת עמיתיהם שמקבלים שכר ותנאים ממשלתיים ראויים. עולם הפוך בו עובדי קבלן המשתייכים לסקטור הפרטי מקנאים במועסקי הממשלה. עובדי ההשמה הללו, לפחות הטובים שבהם, אינם יציבים. הם מוצאים מקומות עבודה ישירים ועוברים אליהם בהזדמנות הראשונה. הכישרוניים שבהם מקבלים הצעות טובות יותר, לעיתים אף ממעסיקיהם הקבלניים ועוברים לפרויקטים בהם שכרם הולם יותר. כך אובד הידע ונעלמת הרציפות.

הפתרון נעוץ במעבר למיקור חוץ מלא ואמיתי. במקום להשכיר גולגולות-וזה מה שהן עושות כיום, חברות המיחשוב יבצעו פרויקטים ויתחזקו אותם לטווח ארוך. כך יצאו כולם נשכרים. חברות טכנולוגיית המידע יקבלו משימות ארוכות טווח שיחייבו אותן למקצוענות ולניהול נכון, אבל יזכו אותם בתמורה הולמת. העובדים ימצאו מקום עבודה בו יוכלו לבנות קריירה ארוכת טווח מרופדת בתנאים סוציאליים נאותים. משרדי הממשל יוכלו לבחור בין ביצוע עצמי של מטלות המחשוב, לבין יישום באמצעות חברות חיצוניות, לטווח ארוך וברמה גבוהה.

על החשב הכללי לדאוג שהמסחר בגולגולות יהפוך לתופעה שולית. הזדקקות לכח אדם מסוג זה, סביר שתתרחש במקרים מעטים ולטווח קצר. עיקר המשאבים יש להפנות בראייה ארוכת טווח, לפרויקטים בביצוע ישיר של עובדי המשרדים או בידי חברות חיצוניות הנושאות במלוא נטל המחויבות. תפישה שכזאת מייתרת את הוויכוח של הימים האחרונים.