מכרז בצרות

אף אחד לא יצא מרוצה אתמול (ב') מישיבת ועדת הכספים של הכנסת, שדנה במכרז בתי התוכנה. לכאורה, נציגי איגוד התעשיינים היו צריכים לצאת מהישיבה מחויכים. במשך יומיים רצופים הם לכאורה נחלו ניצחון במאבק הציבורי שלקחו על עצמם, במסגרתו טענו שהמכרז של החשב הכללי עלול לגרום נזק רב יותר מאשר תועלת. שלשום שלחה השופטת מוסיה ארד את הצדדים לפשרה, תוך שהיא שולחת רמיזות עבות לנציגי המדינה שעליהם להתעשת, שאם לא כן – היא עלולה לפסוק באופן שהם לא יהיו מרוצים ממנו. הרמז של השופטת נקלט והובן, ומאז שלשום מחליפים עורכי הדין של הצדדים – המדינה, איגוד בתי התוכנה ומטריקס – פקסים ומיילים שדנים בניסוחים השונים, כך שבסופו של דבר יימצא נוסח המוסכם על כל הצדדים. בישיבת ועדת הכספים אתמול, שוב מצאו עצמם אנשי החשב הכללי תחת אש. הפעם המטווחים היו חברי הכנסת שלי יחימוביץ' (עבודה) ואורי אורבך (הבית היהודי).

המכרז הזה, אם וכאשר ייצא לפועל ויתגבר על כל המכשולים והמהמורות שבדרך, יביא ליצירת שני מעמדות שונים באותו מקום עבודה, בממשלה. מעמד אחד מורכב מעובדים של בתי תוכנה שעושים פרויקטים עבור הממשלה. עובדים אלו לכאורה "מוגנים", כיוון שהם עובדי חברות גדולות, כגון מטריקס, נס טכנולוגיות, טלדור ואחרות. לצד אלו, ייווצר מעמד שני, נחות: עובדים, שהיום הם עובדי קוסט פלוס, שמעבר לשכר שהם מקבלים מהמדינה, היא זו הדואגת לכל התנאים הנלווים שלהם, מה שקרוי "תנאים סוציאליים".

כאשר יסתיים המכרז, ואם אכן כפי שהתעשיינים טוענים – מספרם של העובדים המועסקים מטעם חברות כוח האדם במכרז יהיה גדול יותר – תהיה בעיה קשה לעובדים אלו. בנוסף, תהיה בעיה קשה לא פחות למעסיק הלא רשמי שלהם, המדינה. במקרים רבים יורעו רטרואקטיבית תנאיהם של עובדי קוסט פלוס, שיצטרכו לדון עם המעסיקים החדשים על תנאי השכר שלהם ו/או על תנאי הפרישה שלהם. כאן עלולה המדינה להיקלע לגל של תביעות מצדם. יש לציין כי המכרז מאפשר תקופת מעבר, המתוחמת בזמן – עד סוף 2010, כדי לאפשר לעובדים אלו להסתגל למציאות החדשה.

אבל גם אם יגיעו נציגי המדינה לפשרה עם בתי התוכנה, עדיין עלולות לצוץ צרות גדולות. שכן אין זה סוד שהענף אינו אחיד בהתייחסות שלו למכרז, למרות שכולם מותחים עליו ביקורת. כל החברות החדשות, שמכונות "חברות כוח אדם" וחברות IT אחרות שהודיעו מראש שהן "עולות על הרכבת", מעוניינות מאד שלא יבוצע כל שינוי בתנאי המכרז. והיה ואכן ייעשו שינויים כאלה, ועל פי מה שנראה כעת לא יהיה מנוס מכך, הן תהיינה רשאיות למצות את כל ההליכים המשפטיים שעומדים לרשותם כדי לעצור את השינויים.

אין מי שמקנא כיום בצוות החשב הכללי במשרד האוצר שערך את המכרז. מסיבות שלא זה הזמן לנתחן, הם נקלעו למבוי סתום, שיהיה קשה מאוד לצאת ממנו, מבלי להרוס את הכל, כלומר לצאת למכרז חדש. מסקנה אחת כבר עולה מניתוח העניינים עד כה, והיא שילוב של דברי השופטת ארד וחבר הכנסת אמנון כהן מש"ס: על הממשלה וחברות המחשבים לעבוד ביחד. לממשלה יש כוח וסמכות לעשות ככל העולה על רוחה. הממשלה רשאית לתקן עיוותים בשוק שמגלגל מיליוני שקלים. היא ריבונית בהחלטתה שלא לאפשר לחברות להתעשר על חשבונה. הכל טוב ויפה. אבל כדי לעשות זאת, היא צריכה  להידבר עם כולם, לשמוע מה יש להם לומר, מה מציק להם, ולאחר מכן להחליט ככל העולה על רוחה.

תהליך הכנת המכרז, הדם הרע שיצא ממנו עוד בטרם הסתיים ובוודאי שלאחר מכן, נותן את אותותיו. אין המדובר בסיפור של "טובים ורעים". לעורכי המכרז היו ויש כוונות טובות בעת שהכינו אותו, וכך גם לחברות ה-IT: הן חפצות לתת את השירות הטוב ביותר לממשלה. על הדרך, מותר להן גם להרוויח. רבים מבין העומדים בראש ספקיות ה-IT היו מוכנים אפילו להרוויח קצת פחות, אילו רק היו מדברים איתם קצת אחרת.

כי בסופו של דבר, כולנו ניפגע. איך אמר שלמה וקס, מנכ:ל  איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה? "זה רע למדינה, זה רע לענף, זה רע לעובדים, בקיצור – זה רע". וכל מה שנותר כעת לעשות, הוא להמתין.