מצב החינוך הטכנולוגי – אין סיבה לחייך

ההודעה של משרד החינוך נפתחה באופטימיות: "בסיכום עשור של מבחני פיזה, הישגי ישראל משתפרים". אבל פסקה אחת לאחר מכן הגיעה הבשורה המעציבה: "בכל תחומי האוריינות, הן במבחנים המודפסים והן במבחנים הממוחשבים, הציון הממוצע של ישראל נמוך מזה של מדינות ה-OCED".

מבחני פיזה הם המקיפים והחשובים ביותר שנערכים בתחומי החינוך. ה-OECD מקיים אותם אחת לשלוש שנים בכל המדינות החברות בו. בישראל נטלו בהם חלק 5,500 תלמידי כיתה י' מ-172 בתי ספר. בפעם הראשונה נבחנו התלמידים שלנו במתמטיקה במחשב ובקריאה דיגיטלית.

הדו"ח של ה-OECD מציין אמנם שיש שיפור הדרגתי במצבה של ישראל, באופן יחסי, אבל הציון הכללי רחוק מלהשביע רצון. כך, למשל, במתמטיקה ובמדעים מדויקים עלינו, אבל רק במקום אחד – מ-41 ל-40. אנחנו אמנם מקדימים את רומניה ותאילנד, אולם משתרכים הרבה אחרי ליטא, סלובקיה וסלובניה.

מכאן שקצת קשה להתחבר למסקנות של משרד החינוך לפיהן למרות הממצאים, "ישראל נמצאת במקום טוב". לראשי מערכת החינוך אין שום סיבה לחייך, וגם לא לראשי התעשייה, שכן המשמעות של הנתונים האלה היא שעתידה המדעי של ישראל לוט בערפל. התלמידים שנבחנו בבחינות הנוכחיות הם אלה שבעוד 10 שנים אמורים לאייש משרות בתחומי ההנדסה וההיי-טק, ותפקידים משמעותיים במשק בכלל.

הציונים הללו לא עוזרים בכלל לתדמית שלנו בעולם ומחלישים את התדמית שלנו כאומת הסטארט-אפים. התדמית הזאת מבוססת אמנם על הצלחות רבות, אולם היזמים שהגיעו אליהן הם תוצר של מערכת החינוך של לפני 10 ו-20 שנים, שהייתה שונה מזו הנוכחית.

הזעקות על המצב יימשכו עוד שנים
התוצאות העגומות מובילות לכלל מסקנה שהזעקות של התעשיינים, ראשי מערכת הביטחון וגורמים אחרים על ירידה ברמת התלמידים יימשכו עוד הרבה שנים.

רק אתמול (ב') הזהירו ראשי מערכת החינוך הטכנולוגי בכנס Edutech 2013 של אנשים ומחשבים מפני סטגנציה בכל מה שקשור לחינוך המדעי-טכנולוגי. הדוברים אמרו במפורש כי העיסוק בטכנולוגיה ובגאדג'טים הוא נפלא ומתחייב, אבל אסור לשכוח שבסופו של יום, אלה שמתמודדים עם התלמידים הם המורים. אי אפשר לראות את מה שקורה בין כתלי הכיתה, החל מהרגע בו המורה סוגר את הדלת, רק במונחים של עולם הדיגיטל. התוצאות של מבחני פיזה מחייבות השקעה קודם כל במורים, בתנאי ההוראה שלהם, בכלי העבודה שלהם. צריך לתת להם את הכלים להתמודד עם המציאות החדשה: העולם הולך ונעשה גלובלי, הידע שהתלמיד הישראלי צובר בבית הספר עומד למבחן בינלאומי והמחקר המדעי, המו"פ בחברות הטכנולוגיות הרב לאומיות ועולם ההיי-טק בכלל חוצים מדינות וטריטוריות. בעולם הידע של המאה ה-21 ישרדו אלה שממוקמים במקומות הגבוהים במבחני ה-OCED.

כמו כל מבחן, גם פיזה הוא ברומטר שמראה על מציאות מסוימת, מצביע על בעיה שנדרש לטפל בה. קשה שלא להתרשם מכך שראשי מערכת החינוך בישראל, כולל השר הנוכחי, הרב שי פירון, והשר הקודם, גדעון סער, הרבו ומרבים לעסוק בחזון ובדיבורים על חשיבות החינוך הטכנולוגי. אולם, הקצאת המשאבים לתחום איטית, יש אומרים איטית ביותר, והיא לא מצליחה להדביק את ההתקדמות והחידושים.

למרבה הצער, עד היום לא הועלתה תוכנית מעשית לטיפול בבעיה. כל ילד שמקבל ציון לא טוב מבין שהמטרה במבחנים היא להראות לו היכן הכשלים, כדי שיתקן אותם. כך אמור להיות, בהקשר של מבחני פיזה, גם לגבי מערכת החינוך בכללותה. אלא שנראה שבארץ לא עשו מי שצריכים היו לעשות מספיק עבודה ולא הביאו לשיפור המצב.

מסקנה אחרת, עצובה לא פחות, שעולה מתוצאות המבחנים היא הפער החברתי והדיגיטלי ההולך ונפער בחברה הישראלית בין דוברי העברית לאלה שדוברים שפות אחרות. הקטגוריה הזו היא, במידה רבה, מכבסת מילים שנועדה להסתיר חלוקה בין דוברי עברית לדוברי ערבית. ידוע מאיזו רמה סוציו-אקונומית מגיעים בדרך כלל הערבים ובפני אילו בעיות הם צריכים להתמודד. 77% מהתלמידים דוברי הערבית מוגדרים כמתקשים בקריאה מתוך מחשב לעומת 18% בלבד מהתלמידים דוברי העברית. אם נוסיף לזה את תנאי הלימודים בחינוך הערבי לעומת החינוך העברי, את רמת המורים ואת מצב הכיתות, נקבל פצצת זמן חברתית נוספת, שתתפוצץ לנו בפרצוף ללא שום התרעה מראש.

ועוד משהו לסיום: היחס למבחנים שנועדו לתת תמונת מצב על מערכת החינוך – פיזה, מיצ"ב ואחרים – קיבל שדרוג גדול מאוד. בתי הספר עושים הכול כדי לשלוח למבחנים את הילדים בעלי הסיכויים הגבוהים ביותר להצליח ואת החלשים הם "משחררים", מסיבות כאלה ואחרות. אם בכל זאת התוצאות הן כאלה, הרי שמצבנו חמור הרבה יותר.

השורה התחתונה: הצלחה היא עניין של השקעה. אם ראשי מערכת החינוך רוצים להוציא ממנה כמה שיותר יזמים מצליחים, אנשי היי-טק טובים ובכלל, תלמידים מצטיינים, עליהם להשקיע יותר בחינוך הטכנולוגי.