הממשל לא זמין

ככל שחולפות השנים גוברת ההכרה בחשיבות הגדולה של שירותי ממשל מקוונים, שבארץ נקראים ממשל זמין. האו"ם, כמו גם גופים בינלאומיים רבים אחרים, מכירים בקשר שבין רמת השירותים הממוחשבים הזמינים מרחוק לכל אזרח למידת התפתחותן של המדינה ושל החברה המתגוררת בה. בחודש החולף התכנס בברן שבשוויץ פורום רחב של ה-OECD, שעסק בסוגיות בתחום האמור. ארגון זה מעצים כל העת את התייחסותו לשירותים מסוג זה.

על רקע זה חשוב לבחון את ממצאי דו"ח חדש של הארגון. על פי מאמר שהתפרסם השבוע ב-TheMarker, ישראל מזדנבת בתחתית רשימת החברות ב-OECD בכל הקשור לשימוש בשירותי ממשל מקוונים. בעוד שרים ואנשי ממשלה נוספים מרעיפים על עצמם שבחים בגלל הקדמה הטכנולוגית אליה הגענו, המציאות גם בתחום זה טופחת על פנינו. מתוך 30 מדינות, אנחנו מדורגים במקום ה-27 הכל כך לא מחמיא, מה שמבליט את העובדה שמדובר במילים גבוהות מול ממצאים נמוכים.

הנתונים מראים שרק 30% מאזרחי ישראל עשו שימוש בשירותי ממשל מקוונים בשנת 2012. באיסלנד, המובילה, מדובר ב-86% ובשבדיה – ב-78%. הממוצע של כל מדינות הארגון, שכולל מדינות שלא נחשבות למעצמות טכנולוגיות, הוא 50%, הרחק גבוה מעלינו.

אפשר להצטער על כך, אולם אין שום סיבה להיות מופתעים. שוב ושוב אני טוען כאן, במדור, שבעוד שאנחנו בארץ טובים בפריצות דרך חדשניות בתחום טכנולוגיות המידע, הרי שהיישום המעשי פה נמוך עד כדי מבוכה. הסיפור של השבוע הוא רק הוכחה נוספת לכך.

האזרחים לא משתמשים באופציות המקוונות בקשר עם הרשויות בשל צירוף של סיבות: תשתיות המיחשוב לא טובות, הארגונים הממשלתיים לא משקיעים בתחום, הרמה של אתרי האינטרנט לא מספקת, החינוך לא מכין כראוי את האזרח להתמודדות עם אתגרי העתיד, האמון במשרדי הממשל נמוך ויש אזרחים שפשוט לא מכירים את השירותים המקוונים. אלה רק חלק מהסיבות.

אני מאמין באמונה שלמה כי שימוש מעשי ברמה גבוהה בטכנולוגיית המידע בחברה הוא המפתח להצעדת המדינה להישגים כלכליים מרשימים. במשק העתיד, שליטה בשווקים ובהכנסות תהיה יותר ויותר תוצאה של יכולות המשק המקומי בסחר האלקטרוני. גם בחזית זו אנחנו הולכים מדחי אל דחי. יותר ויותר מדינות עוקפות אותנו בזריזות ואנחנו עלולים להפוך למדינה מליגה תחתית. תמיד מועלית כאן השאלה היכן המפתח לשינוי. האם הבעיה נעוצה באזרחים, שאינם רוצים לקבל מוצרים ושירותים באינטרנט, או אולי הספקים הם שאחראים למחדל. דוגמה קלאסית של דילמת הביצה והתרנגולת.

לי התשובה ברורה כשמש: המפתח נמצא בידי הממשלה. היא חייבת לפתח שירותי ממשל מקוון ברמה הגבוהה ביותר שרק ניתן להעלות על הדעת. כחלק מזאת, עליה לחנך את האזרחים, ובעיקר את הצעירים, לשימוש במערכות שכאלה. הסקטור הממשלתי יהווה אות ומופת, בסיס לחיקוי גם על ידי הסקטורים האחרים. תנופה שכזו תיטיב עם כל אזרח במדינה, אך גם עם החברות המקומיות, ותהיה לה השפעה אף על המשק כולו. מה הסיכוי לכך?