איזון עדין

כמו בתרחיש ידוע מראש, עולה לו אחת לכמה חודשים גל של זעם גולשים נגד אחד משחקני המפתח בעולם האינטרנט. השבוע זה קרה לגוגל (Google). החברה החליטה להתנות את יכולת התגובה ביו-טיוב (YouTube), המצויה בבעלותה, בחברות בגוגל פלוס (+Google).

מרבית הגולשים בעולם אוהבים להשתמש ביו-טיוב אך לעומת זאת, הרשת החברתית המועדפת עליהם איננה דווקא זאת של גוגל – אלא פייסבוק (Facebook). הקשר הכפוי עורר רבים מהם להגיב בשלילה, חלקם בבוטות קשה אפילו למי שמורגל בתרבות השוררת במרחב הקיברנטי.

הסברי גוגל למהלך מדברים על רצון להקנות למעלי הסרטונים ביו-טיוב שליטה טובה יותר על התגובות ויכולת בקרה מוקדמת על התכנים שלהן. עוד טוענת החברה כי המהלך יביא לצופים חוויית משתמש טובה יותר, כולל שליטה במעגלים שייחשפו לתגובות המסוימות. הגולשים המתנגדים למהלך מדברים, לעומת זאת, על כיפוף ידיים של הרשת, שמאלצת אותם להירשם לרשת החברתית המקרטעת יחסית שלה. הם מוחים על הגברת יכולת האבחון של הגולש ומאפייניו לצורך הניצול שלהם למטרות המסחריות של הפרסום בזירות בהן פעילה החברה. הם גם קובלים על חדירת יתר לצנעת הפרט – ומה לא.

כוחות העל בענף: גוגל, כמו גם פייסבוק או אפל (Apple), הם מטרות אופייניות לזעם גולשים עונתי. אולם במחשבה צלולה, נראה שהטענות, לפחות בחלקן, לא הוגנות. יש לזכור כי חברה כמו גוגל מעניקה לאוכלוסיית הגולשים בכל רחבי כדור הארץ שירותים מופלאים ללא כל תמורה כספית ישירה. היא מוציאה מיליארדים על שירות החיפוש שלה. כל גולש, בכל פינה בעולם, יכול בכל שעה משעות היממה לחפש ואף למצוא כל פריט מידע הזוי או נדיר ככל שיהיה – ובחינם. גוגל גם מעמידה לרשות כל מי שמצלם סרטונים בכל נושא, ללא הגבלת כמות, שטחי אחסון ואף עוזרת לו להפיץ את יצירות המופת שלו – ללא עלות. כל דכפין יכול לצרוך שירותים נוספים כגון מפות, תרגום, דואר אלקטרוני ועוד – והכול, כאמור, חינם אין כסף.

נכון, גוגל היא לא חברה קדושה. מטרת העל שלה היא עשיית רווחים רבים ככל שאפשר. אולם ההיגיון הכלכלי החדש מאפשר סיטואציות ברורות בהן שני הצדדים מרוויחים. אנחנו מקבלים שירותים חינם, שעד לא מכבר אי אפשר היה אפילו לחלום אודותיהם. כתוצאה מכך אנחנו מרבים להשתמש בשירותים הנפלאים הללו ונחשפים לפרסומת שמממנת היטב את פעילות גוגל. ההגעה למצב של רווחיות איננה כה פשוטה. במקרה של יו-טיוב, למשל, נדרשו השקעת ענק, נטילת סיכונים גדולים ואורך נשימה עד שנראתה קרן האור של ההצדקה הכלכלית.

חברות הענק זכאיות לקבל תמורה, לפחות עקיפה ולו גם נפתלת, בעבור שירותי גן העדן שהן מספקות לכולנו. מאידך, אסור להן להגזים. אם הן יעברו את גבול הטעם הטוב, החברות הללו עלולות לגרום לנו לוותר על המתת. אם נחשוב, למשל, שאנחנו נדרשים לחשיפות יתר ו-ויתורים מוגזמים בתחום צנעת הפרט, הדבר עלול לגרום לנו לוותר על התענוג כולו. יותר מכך, יש תחרות והגורם שמנגד עלול להעביר אותנו למחנה שלו, אם יבטיח לנהוג בנו אחרת ולטובה. זהו הגבול הדק אליו מתקרבות לעתים חברות האינטרנט, אולם הן עושות הכול בכדי לא לחצות אותו. פעמים רבות החברות האמורות שינו תוכניות ו-ויתרו על מיזמים אם חשו שהן עלולות להגדיש את הסאה.

איזון עדין מאפשר קיום יחסי הגולשים עם ספקי וממציאי הפתרונות האינטרנטיים. אנחנו, המשתמשים, מקבלים יכולות והנאה, ואילו החברות הללו קיימות בכלל בזכותנו. כל צד חייב להכיר בצרכי הצד האחר אך בה בעת להשגיח שלא יהפוך למנוצל. שהרי במצב של חוסר שיווי משקל, התועלת ההדדית תתמוטט. אם אכן גוגל חצתה קו אדום, הגולשים צריכים לאיים שיפנו לה עורף. במידה שהם יהיו רבים ונחושים, הם אפילו לא יספיקו להשלים את המהלך והחברה תתקן את דרכיה. גוגל היא ישות חכמה, שרוצה להמשיך לרצות את בעלי המניות שלה. מנגד, אין שום סיבה לקלל ולחרף את מי שמספק לנו כל טוב.