לא להפריט עצמנו לדעת

מינויו של ח"כ מיכאל (מיקי) איתן לשר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור, עשה לפחות דבר אחד טוב: הוא העלה לסדר היום את סוגית השירות לאזרח והדרכים לשפרה. אחד המקומות בהם מתקיים השיח הציבורי, הוא פורום שנפתח ברשת, בו עולים רעיונות שונים בנושאי ממשל זמין ושיפור השירות לאזרח. הוויכוחים בפורום ערניים, אף אם ההתכתבויות הן לעיתים ארוכות ולעיתים ומייגעות.

אחד המשתתפים בפורום הוא יועץ המיחשוב הוותיק שמיל גינצבורג. הוא שיגר לא מכבר מכתב לפורום, שעורר את זעמם של רבים: לכולם היה ברור כי בדבריו אלו, גינצבורג מכתים את כל עובדי השירות הציבורי ומעניק להם ציון "נכשל". במכתבו לפורום שואל גינצבורג: "מי אמר ששיפור השירות הציבורי צריך להיעשות על ידי עובדי הציבור?". לשיטתו, את השיפור בשירות יש לבצע על ידי קבלנים חיצוניים.

המשמעות של ההצעה ברורה: המדינה תפריט את עצמה לדעת, ותמסור את כל נושא שירות הלקוחות לעובדים חיצוניים, ללא זכויות סוציאליות, ללא קביעות, ללא יכולת לצבור ותק. מעליהם ינפנף כל הזמן השוט: מדידת איכות השירות או פיטורים.

במכתבו, יוצא גינצבורג מתוך הנחה, כי המגזר הפרטי מתאפיין בערכים של מודעות, פתיחות, ותחרותיות, "ולעומת זאת בסקטור הממשלתי יש אדישות. יש חוסר במנגנוני תיגמול, חיוביים או שליליים. יש חוסר בכלים, סגירות, וחוסר בתחרותיות". המכתב מתובל בתיאורים וניסוחים פוגעניים, הנעשים כביכול על דרך ההלצה. תיאורים אלה מייצגים סטריאוטיפים על השירות הציבורי המוכר לכולנו: "הפקידים יוכלו לשבות 360 יום בשנה…".

התגובות, כמובן לא איחרו לבוא. וכך כותב לו פרופ' יצחק גל-נור, נציב שירות המדינה לשעבר: "כקורא חיצוני, איני יכול להתאפק מלצרף את קולי לאלה שאמרו לך, שהתפיסה שלך היא חד צדדית להדהים". הוא מוסיף, כי "מילא שאינך מכיר את החלקים המצוינים בשירות המדינה ומציג עמדה חסרת בסיס שמבוססת על דימויים של שיחות סלון ואנקדוטות. הקושי שלי הוא הדימוי המופרך שיש לך דווקא על המגזר הפרטי, דימוי לפיו כולו מחמדים של יעילות, תחרות ועוד".

טל הרמתי, סגן בכיר לחשב הכללי במשרד האוצר, לא הסתיר את העובדה שהוא נפגע אישית מדבריו של גינצבורג. "אתה עושה פה עוול ומכפיש ציבור שלם שלא לצורך", אמר הרמתי, "השירות הממשלתי צריך להינתן על ידי הממשלה, נקודה. במקום שהממשלה לא עושה עבודתה כמו שצריך – צריך לשנות, להזיז".

גם איציק כהן, מי שהרמתי החליפו בתפקיד לפני שנה וחצי, שבר את שתיקתו וכתב: "כמי ששימש משך 35 שנה עובד מדינה בתפקידים רבים, אני מזדהה עם דברי הרמתי ומוחה בתוקף על ההכללה לפיה השירות שמספקים עובדי המדינה הוא לקוי ופגום. הובלנו פרויקטים לאומיים ענקיים, כאשר בכל הדרג הניהולי היו עובדי מדינה. הם מהטובים שנמצאים כיום בתחום, מבחינה מקצועית, איכותית ואכפתית".

גינצבורג אינו היחיד שמבטא עמדה קיצונית לגבי השירות הציבורי. אמנם, אפשר לעיתים להבין אותו. מי מאיתנו לא חווה שירות ציבורי מתיש – בטלפון או בלשכה של משרד ממשלתי, הכולל עמידה בתור והמתנה מרובה? ויש מי שיאמרו כי דברי גינצבורג היו עדינים מדי. לעומתם, יהיו לא מעט שיגידו, כי "חל שיפור מהותי בתפיסת השירות הציבורי, אבל הדרך עדיין ארוכה".

השיפור לשירות באזרח החל עוד לפני עשור לערך, אז הממשלה הצביעה על הנעת התהליך של מרכבה וממשל זמין. האנשים החכמים שהביאו את ההצעה לדיון בפני השרים, הציגו את פרויקטי המיחשוב הללו כשיפור השירות לאזרח, ולא כתוכנית למלחמה בעובדי המדינה. כאז, כן היום. תכניותיו של השר איתן לשיפור השירות הממשלתי הן חיוביות. קשה יהיה למצוא מי משרי הממשלה שיתנגד להן, השאלה היא אם רק ימצאו התקציבים שיממנו את התכניות הללו.

התפיסה לפיה כלל פקידי הציבור הם חבורה של בטלנים, עצלנים ומעצבנים – היא תפיסה שיכולה להחזיק בשיחות סלון ובספרי בדיחות. תפיסה שכזו אינה יכולה להיות בסיס לתוכנית רצינית לשיפור השירות לאזרח. הפורום הזה, שגם השר איתן מעורה בו, נועד, בין היתר לגבש המלצות עבור הממשלה כיצד לשפר את הקיים. אסור לאמץ את הגישה לפיה כל מה שיש עכשיו הוא רע, וכי הפרטה היא מילת הקסם שתציל אותנו.

בעולם שבו כל סמלי ההפרטה קורסים מדי שבוע, הדבר האחרון שממשלת ישראל צריכה ללמוד ממנו כיום הוא את דרך ניהול הכלכלה האמריקנית. הצעתו של גינצבורג מסוכנת, כיוון שאם חלילה היא תמומש, היא עשויה לקבור גם את כל הטוב שטמון בשירות הציבורי, לרבות הידע והניסיון שנצבר בו. נכון, יש מה לשפר, וה-IT בוודאי מסייע לכך. למרות זאת, אסור לנו להפריט את עצמנו לדעת.