קיצוץ שעלול להביא לפיטורים גם באזרחות

צה"ל מצוי בימים אלה בעיצומה של תוכנית התייעלות רחבה וכואבת שתביא, בסופו של דבר, לפיטוריהם של יותר מ-4,000 אנשי קבע. באופן טבעי, התוכנית אינה פוסחת על אגף התיקשוב וגופי הפיתוח של הצבא, בהם מועסקים חיילים בשירות סדיר ובקבע. אלא שקיצוץ בסך 7.5 מיליארד שקל, שהושת על הצבא, לא עוצר בלובשי המדים.

בלוט"ם וביחידות מיחשוב אחרות של צה"ל, שעוסקות בתחום השו"ב המבצעי הכל כך קריטי כיום, מועסקים לא מעט אזרחים. אלה הם עובדי חברות ה-IT המקומיות והבינלאומיות, שעובדים בצבא כתף לצד כתף עם החיילים הסדירים ואנשי הקבע.  אלה הם העובדים שמבצעים בפועל את פרויקטי מיקור-החוץ שבהם זכו חברות מובילות בענף, אינטגרטורים וספקים כמו EMC, יבמ (IBM), סאפ (SAP), נט-אפ (NetApp) ואחרים. חברות אלה סיפקו לצה"ל פתרונות חשובים ביותר לפיתוח מערכות מבצעיות, כאשר יחד עם הפתרונות – סיפקו גם את האנשים. בכך בא לידי ביטוי השילוב המנצח שהיה פה מאז ומתמיד בין התעשייה האזרחית והצבא.

על מנת לחסוך כסף, החליטו בצה"ל לצמצם באופן משמעותי את השימוש בחברות אזרחיות כדי לפתח מערכות קריטיות, ובמסגרת זו לשחרר את אותם עובדים, אזרחים שעבדו מטעם אותן חברות בשירות צה"ל.

יצוין כי חברות ה-IT הגדולות בשוק ידעו על התוכניות של צה"ל לצמצם את השימוש באזרחים כבר לפני שנה ויותר. העיתוי הנוכחי בו נעשה המהלך לא ממש מסייע להן להתגבר על ההאטה שפוקדת את ענף ה-IT והמשק בכלל.

נכון הוא שמרבית החברות מנהלות מזמן מדיניות של גמישות ניהולית בכוח אדם, אבל בסופו של יום מדובר באנשים, בעובדים מקצועיים, שנבחרו בקפידה – ושמעתה יצטרכו לחפש את דרכם. חלק מאותם עובדים לא צעירים. כך, לדוגמה, עובד (או עובדת) שעבד ביחידת לוט"ם 10-5 שנים, היה שותף לפיתוח פרויקטים רחבי היקף, כאלה שרק הצבא מסוגל לעשות. עובד כזה, בעת שיישלח כעת הביתה, יתקשה מאוד למצוא תפקיד מאתגר, בדומה למה שעשה עד היום. גם אם החברה האם שלו, ששלחה אותו לצבא, תסכים להמשיך להעסיק אותו, הייחודיות של פרויקטים צה"ליים לא קיימת במגזר האזרחי, ואם כן, אז ממש במשורה ובמשרות שבוודאי כבר מאוישות.

התוצאה, אם כן, עלולה להיות אפקט מתגלגל, לפיו התייעלות ביחידות צבאיות תגרום לתגובת שרשרת של פיטורים בחברות הגדולות, הישראליות והרב לאומיות.

לא רק החור של הגרוש
היבט נוסף הוא שיש למהלך שצה"ל מתחיל ליישם השלכות ארוכות טווח על איכות הפיתוח, רמת הביצוע וגודל החדשנות. אין ספק שכוח האדם הצעיר שמתגייס כעת ליחידות הטכנולוגיות הוא חכם, יוזם ובעל ערך מוסף. העלות הכללית שלו לקופת המדינה קטנה יותר, אם מדובר בחייל סדיר – אבל אם מדובר בקצין קבע יש לבדוק היטב האם אכן יש חיסכון בהעסקתו במקום אזרח מחברת מיקור-חוץ.

הצבא אמנם מחויב לחסוך, אבל מאחר שהתוצרים שלו נועדו למשימות הקריטיות ביותר שעומדות בפני המדינה, משימות שלא פעם הן מצילות חיים, הרי שלנוכחות של אנשים מהתעשייה האזרחית יש תועלת רבה – ולא רק בהיבט הכלכלי. לא כל פעולה שנעשית בצה"ל יכולה להימדד דרך החור של הגרוש. בנוסף, מדידה שכזו עשויה להצביע שהעלויות העקיפות של פעולת הקיצוץ הצה"לית גבוהות מהחיסכון הצפוי.

יש לציין שצה"ל הוא לא הגוף הראשון שמחזיר אליו הביתה פרויקטי IT. כך עשו בשנים האחרונות חברות ממגזרי הפיננסים, הביטוח והקמעונות. אלא ששם המהלך נעשה כדי לשים יד על עובדי מיקור-חוץ מקצועיים, בעלי ניסיון רב, שתרומתם רבת השנים לארגון חרגה בהרבה מעל ומעבר לסטטוס שלהם כעובדי מיקור-חוץ. בחשבון כללי, החברות הללו אולי הרוויחו כמה דולרים, כחלק מהתייעלות, אבל ברוב המקרים מדובר היה ברצון לשמר את הידע הרב שנצבר. לעומת זאת, בצה"ל עלול להיווצר מצב ששחרור האזרחים יביא לאובדן ידע יקר ערך שנצבר אצל אותם עובדים, ידע שיהיה מאוד קשה להעבירו הלאה, לדור הצעיר.

בשולי המהלך, יש לברך את הצבא על שהחליט לתת כתף לתעשיות הביטחוניות ולאפשר לחברות כמו אלביט או רפאל, המייצאות לחו"ל, להציג את הפרויקטים בצה"ל כ-"סיפורי לקוח". זה בוודאי יוסיף לגאווה הישראלית וגם להצלחתן של החברות הללו.

השורה התחתונה: שיתוף הפעולה בין תעשיית ה-IT האזרחית לצה"ל יצר מודל ייחודי של תרומה הדדית – הן לביטחון המדינה והן להתפתחות התעשייה בישראל. הקיצוץ המתוכנן צריך להתבצע בזהירות רבה, עם בקרה ובדיקת ההשלכות שלו לא רק על צה"ל, אלא על התעשייה כולה. ענף ההיי-טק פולט באחרונה, למרבה הצער, מאות עובדים, בקצבים הולכים וגדלים. שחרור של עוד כמה מאות עובדים שכאלה משורות צה"ל לא יסייע להבראת הענף והכלכלה בכלל.