המלך הוא עירום

"קשה לערוך תחזיות בכלל ובמיוחד כשהן נוגעות לגבי העתיד", אמר פעם מישהו. לפני חודשים אחדים ראה אור הספר "דבר המומחים", בהוצאת גלורי, שחיברו כריסטופר סרף וויקטור נבסקי, אותו תרגם מאנגלית עמיתנו, אלכס דורון. את המבוא למהדורה העברית כתב ד"ר יוסי ורדי.

כותרת המשנה של הספר היא "תחזיות שלא בדיוק התממשו". הספר, כך מספרים המחברים בהקדמה, מכיל "אוסף של קביעות מומחים נחרצות, מהימנות ומוטעות לחלוטין". משמע: שרשרת של קביעות ואמירות אותם ניפקו מומחים שונים, במגוון של נושאים, אשר ברבות הימים התגלו כטעות מוחלטת.

כך, לורד קלוין, מתמטיקאי ופיזיקאי בריטי, אשר שימש כנשיא לשעבר של האקדמיה למדעים, קבע ב-1897, כי "לרדיו אין עתיד"; כך, ביל גייטס, ממייסדי מיקרוסופט אמר ב-1981 כי "640 קילו-בייט בזיכרון המחשב צריכים להספיק לכל אחד"; כך, דחתה הוצאה בריטית ב-1971 את כתב היד לספרו של פרדריק פורסיית, "נשיא על הכוונת", וקבעה, כי "בספר שלך אין עניין לקורא". ואיך אפשר בלי דוגמה מעולם הזמר: ב-1955 כתב העיתון האמריקני וראייטי, כי "הרוקנ'רול ייעלם עד יוני".

גם בארצנו לא חסרים מומחים מטעם עצמם. זכורה במיוחד קביעתו של הרמטכ"ל ב-1977, מוטה גור ז"ל, לפיה ביקורו ההיסטורי של הנשיא אנואר סאדאת בישראל הוא מזימה מצרית נוספת לאחר זו של מלחמת יום הכיפורים. עוד זכורה קביעתו של מי שהיה הרמטכ"ל, משה (בוגי) יעלון, שקבע ב-2003, כי ישראל ניצחה באינתיפאדה.

לפני ימים אחדים התפרסמה ידיעה, לפיה מת'יו רובסון – נער בן 15, העובד כמתמחה במורגן-סטנלי באנגליה – כתב מאמר המנתח את עתידו הכלכלי של עולם התקשורת. המאמר זכה לתפוצה מסחררת, לאחר שהוא התפרסם בפייננשל טיימס. רובסון כתב מסמך, לבקשת עמיתיו האנליסטים בסניף האנגלי של הבנק האמריקני, ובו תיאר את אופן צריכת התקשורת של בני גילו. "צעירים כלל לא משתמשים בטוויטר", קבע נחרצות המתמחה הצעיר. לאור התגובות הרבות על המאמר, הודה אדוארד היל-וודס, ראש צוות האנליסטים בחברה, כי "הסקירה שכתב רובסון התבררה כאחת התובנות הצלולות ומעוררות המחשבה ביותר שראינו".

רובסון העלה בסקירה שלו את הנושא הכאוב מבחינת יצרני המדיה: הצרכנים של מחר משתמשים יותר ויותר בה, אולם אין הם מוכנים לשלם תמורתה. הוא הסביר, בין השאר, כי הצעירים אינם משתמשים בטוויטר, כיוון ששדרוג השירות של המיקרו-בלוגינג של האתר מטלפונים ניידים, עולה יותר מדי נקודות אשראי. "הצעירים מבינים שאף אחד לא רואה את הפרופילים שלהם, ולכן אין טעם ב-'ציוצים' שלהם", טען רובסון. הוא הוסיף, כי גם שירותים משודרגים נוספים, דוגמת הודעות וידיאו בסלולר – לא נמצאים בשימוש רב בקרב בני נוער, בשל העלות הגבוהה שלהם.

לדברי רובסון, אף אחר מבין בני הנוער אותם הוא מכיר, אינו קורא עיתון פיסי, וכאשר הם צורכים חדשות – הם עושים זאת ברשת. הוא הוסיף וקבע במאמר, כי בני גילו לא צופים בטלוויזיה במשך זמן רב, כפי שנהוג לחשוב, וכי הם מעדיפים להאזין לרדיו נטול פרסומות באינטרנט. בני הנוער סבורים שהפרסומות הן "מעצבנות וחסרות טעם". את זמן הפנאי שלהם, אמר רובסון, מעדיפים בני הנוער לבלות בקולנוע, במופעי מוזיקה וברכישה של קונסולות משחק. רוב החברים של רובסון לא קונים דיסקים, אלא מעדיפים להוריד את השירים שהם רוצים מאתרי שיתוף הקבצים.

מעניין לדעת כיצד יתייחסו אילי התקשורת וענקיות המדיה לניתוח של רובסון, שכן הם מנסים ללא הרף למצוא דרכים לעשות כסף מטוויטר, ממיי-ספייס ודומותיהן. הפייננשנל טיימס משבח את דברי רובסון ומוסיף, כי דבריו "מזכירים התבטאות מפורסמת של שר האוצר הבריטי בשנות ה-80', נייג'ל לוסון, שכינה את האנליסטים בלונדון קשקשנים בגיל העשרה".