על טניס ומצוינות בהיי-טק

כותרות עיתוני העולם, כמו גם תוכניות הטלוויזיה והאינטרנט, יעסקו השבוע בישראל. הפעם, לשם שינוי, ההקשרים יהיו חיוביים ויעסקו בספורט. גם זה לא ממש טריוויאלי.

הנושא הראשון הוא ההישג הבלתי רגיל של נבחרת הטניס שלנו, שעלתה לחצי גמר גביע דייויס. פרשני הספורט יצאו מגדרם, ואמרו שהנבחרת הישראלית היא אחת מארבע הטובות בעולם. הנושא השני הוא אירועי המכביה ה-18, שיפתחו באצטדיון רמת גן. 8,000 ספורטאים מכל העולם, לרבות מישראל, ועמם אלפי מלווים, לצד נציגי תקשורת רבים מכל העולם, ישדרו את אחד מאירועי הספורט המרגשים. יש לציין, כי מעבר למימד הציוני-יהודי, המכביה מדורגת כאחת משבע התחרויות הבינלאומיות המובילות בעולם.

בשני המקרים, מדובר בתהליכים ארוכים שהבסיס שלהם הוא מצוינות. ספורט הוא דבר הישגי, ויש דמיון רב בינו לבין עולם העסקים בכלל ולעולם ההיי-טק והטכנולוגיה בפרט. בשדות פעילות אלו – הטובים מנצחים. אלא שכדי שהטובים ינצחו, על החברה והמדינה להשקיע קצת בהם, לאפשר להם סביבת עשייה ולספק עבורם את התשתיות שעל גבן יוכלו לגדול ולצמוח. במכביה אנחנו נהנים מהשקעות ענק שעושות מדינות המערב בספורטאים שלהן. מה שאי אפשר להגיד על משרד המדע התרבות והספורט הישראלי, שלא רק שהוא מפלה בין יהודים לערבים, אלא אף מפלה לטובה, ללא שום הצדקה, בין ענפי ספורט שונים. המשרד מעשיר את קופותיהם של אגודות ספורט, שיש להם אולי עבר מעניין אבל הווה אפור, והן מתאפיינות בניהול כושל ובהפסדים מתמשכים – על מגרש הספורט ואף בבנקים. כדורגל אמרנו? כדורסל? ידענו ימים טובים מאלה, אבל הם חלפו ונעלמו.

לעומת זאת, בטניס, הספורט הלבן האצילי – ישראל כמעט ואינה משקיעה. מעט ההישגים שהיו לנו עד כה, לא הגיעו בגלל שמדינת ישראל החליטה שהיא רוצה לעודד את המצוינות ואת הערכים שספורט זה טומן בחובו. נדמה כי המדינה מעדיפה את הערכים שמנחיל הספורט העממי שבו 22 שחקנים רצים אחר כדור, ומאחוריהם אלפי אוהדים מקללים אחד את השני ולפעמים גם את הערבים.

גביע דייויס הוכיח שלמרות שהמדינה לא השקיעה כמעט בתחום, הצליחו שני ישראלים, אלמונים עד אתמול, לעשות את הבלתי יאומן. הדבר מתקשר כמובן לתרומתה של המדינה לעודד הישגיות ומצוינות בקרב הדור הצעיר: משמע, שיהיו לא רק ספורטאים, אלא גם מדענים ומהנדסים, שיצמיחו את "שי אגסי" ו-"גיל שווייד" הבאים.

בכנס קיסריה, שנערך הפעם באילת, הוגש למשתתפים נייר עבודה מרתק. נושא נייר העבודה הוא עתידן של התעשיות המבוססות על ידע וטכנולוגיה בישראל. בראש הצוות שכתב את נייר העמדה עמד פרופסור ארנון בנטור, דיקן הפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון. הממצאים שהצוות העלה, מלמדים על צורך חיוני בטיפול במדיניות המדע והטכנולוגיה, לא רק על רקע המשבר הכלכלי שפגע פגיעה קשה ביצוא של מגזר זה, אלא גם בכל הקשור לשאלות יסוד מרכזיות אחרות המחייבות התייחסות מעודכנת לתעשייה חשובה זו בישראל. השורה התחתונה של העבודה הזו אינה מפתיעה: עתידו של ענף ההיי-טק, מנוע הצמיחה של מדינת ישראל ב-20 השנים האחרונות – מצוי בסכנה, ועלול לשבוק חיים.

הנתונים הרבים שמוצגים בנייר העמדה, סוקרים את ההיסטוריה של ההשקעות שהשקיעה המדינה בתעשיות עתירות ידע, והממצאים מדאיגים ומעריכים את שלוות הנפש. "התעשיות עתירות הידע, והחדשנות הישראלית עוברות טלטלה", קובע הצוות בראשות פרופ' בנטור, "ההצלחה אותה חווינו בשנים האחרונות, אינה מובנת מאליה". הוא מציין, כי דבריו אלה נכתבו בטרם פרץ המשבר הכלכלי האחרון.

בנייר העבודה מוכיחים פרופסור בנטור וצוותו, באופן חד משמעי, שלמרות שלמקבלי ההחלטות בישראל ברור לחלוטין כי השקעה בהיי-טק היא השקעה שמניבה פירות לכלל המשק הישראלי, ולמרות שנעשו אינסוף עבודות מחקר שהוכיחו שניתן לעשות זאת – הרי שעדיין, המדינה אינה מקצה מספיק משאבים, אם בכלל, למדע ולטכנולוגיה. תחומים אלה נותרים בצד הדרך בעת חלוקת עוגת המשאבים הלאומית.

בהיי-טק, כמו בטניס, מקצים כסף רב לטיפול במצוקות מיידיות, בכיבוי שריפות, בסיוע לחלשים ונזקקים. אלא שגם כאן, לא עוצרים לרגע ומנסים דרכים אחרות. כך, למשל, להגדיל את תקציבו של המדען הראשי במשרד התמ"ת, הגדלה מחוייבת המציאות אך לא מוגזמת. הגדלה שכזו של תקציב המדען, תחזיר ידיים עובדות למעגל העבודה. אלו יניעו את גלגלי המשק, יקטינו את האבטלה ויצמצמו את הצורך בתקציבים גדלים והולכים לטיפול במצוקות הרבות המתעוררות.

עוד מציין פרופ' בנטור את הסכנה הגלומה בגלובליזציה להון האנושי שבמדינה. הוא מתריע מפני תופעה של בריחת מוחות, אחת הסכנות החמורות שמדינת ישראל ניצבת בפניהם. "בסביבה של תחרות עזה", הוא כותב, "עלינו לרוץ מהר יותר, ואם לא – או אז נאבד את כושר התחרות".

בספורט, מי שרץ יותר מהר – מנצח. אבל כדי לרוץ, צריך שיהיו לרצים את התנאים: דשא, מגרשים, מאמנים, ובקיצור – תשתיות. כך הוא המצב גם בהיי-טק: כדי שהצעירים של היום יוכלו להיות המדענים של העתיד, מדינת ישראל צריכה להשקיע בהם משאבים רבים כעת. אסור לחכות לנס כמו ההישג בגביע דייויס.

השאלה הקריטית היא עוד כמה שנים יעברו, כמה ממשלות תקומנה ותיפולנה, כמה פוליטיקאים ידברו ויבטיחו ולא יעשו דבר – עד שנתחיל לראות העדפה מתקנת לטניס ולהכשרת מדעני העתיד של המדינה.