לשבור את מחסום עשרת אלפים בוגרי מקצועות המדעים והמחשבים

הממשלה עומדת למנות ועדת נוספת לבחינת ניצול משאבי הטבע של ישראל, זאת על רקע פרשת ייצוא הגז הטבעי – כך התבשרנו במהלך סוף השבוע האחרון. זו תהיה ועדת שישנסקי 2, על שם הוועדה הראשונה שדנה בנושא הגז הטבעי של ישראל.

האם יעלה על הדעת שהממשלה תקים יום אחד ועדה מקצועית, עם אנשים ברמתו של שישנסקי ואחרים, כדי לדון כיצד מנצלים טוב יותר את ההון האנושי של מדינת ישראל? זהו ההון האנושי שעל בסיסו פועלת תעשיית ההיי-טק הישראלית, המכניסה לישראל בכל שנה 21 מיליארד דולרים – כמעט שליש מסך הכל הייצוא של ישראל. ובכל זאת, הדבר לא נראה כתרחיש אפשרי.

הון אנושי זה מגיע מכמה מקורות הזנה: מערכת החינוך הפורמלית – חטיבות הביניים ובתי הספר העל-יסודיים; יחידות הטכנולוגיות של הצבא: בוגרי ממר"ם, 8200 ויחידות עילית אחרות; והאקדמיה הישראלית, המכשירה את דור המהנדסים הבא. ואולם, זה יותר מעשור שהמשאב האנושי הזה, הכולל מהנדסים ואנשי מחשבים, נמצא במחסור. מספר בוגרי הלימודים האקדמיים לתואר ראשון במקצועות המדעיים לא חוצה את סף 10 אלף הבוגרים מדי שנתון –  כך על פי נתוני המל"ג (ר"ת המועצה להשכלה גבוהה) ולפי דו"ח של ד"ר ניראון חשאי מבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית, שפרטיו נחשפים היום (א') במהדורה הראשונה של הניוזלטר דיילי אקדמיה.

המחסור החמור במהנדסים גורם לכך שרף הייצוא של ישראל בתחום ההיי-טק לא מצליח לעבור את רף 21 המיליארדים. זאת, כאשר כל המומחים והכלכלנים טוענים, כי עם השקעה נכונה בכל ערוצי ההזנה, אפשר להגיע לייצוא של למעלה מ-40 מיליארד.

אבל זו לא רק ההשפעה היחידה. הדור הנוכחי של המנהלים ואלו שמובילים את שדרת ההיי-טק ואת ה-IT הישראלי, החל את דרכו לפני 30 שנים לאחר שחרורו מצה"ל – בוגרי ממר"ם ויחידות צבאיות נוספות. בנוסף, משרתים את הענף אלפי מהנדסים ואנשי מיחשוב שהגיעו עם גלי העלייה הרוסית בשנות התשעים, והשפעתם על הענף ידועה וברורה. אבל גם מהנדסים אלו, כמו בוגרי ממר"ם לדורותיהם, מגיעים לגיל פרישה. כתוצאה מכך נוצרת מציאות לא מעודדת: מספר הפורשים מהענף, מסיבות אלו ואחרות, אינו עומד ביחס לאלו שנכנסים אלו ממקורות ההזנה השונים.

הבעיה מורגשת גם בתחום ה-IT, ובמיוחד במקצוע המנמ"רים. בשנים האחרונות מורגשת תחלופה רצינית של מנמ"רים שסיימו את תפקידם או התקדמו לתפקידים אחרים, והדור שמחליף אותם אינו נראה באופק. אחת הסיבות לכך היא ההשכלה הגבוהה שלא קיימת אצל עובדי יחידות IT רבות. זוהי תקרת הזכוכית שעוצרת אנשי מערכות מידע ומיחשוב מוכשרים מלהתקדם בארגון שלהם, בגלל שאין להם תואר ראשון או תואר שני רלוונטי.

כאן נכנסו לתמונה המכללות האקדמיות, שמכשירות כל שנה קרוב ל-4,000 בוגרי מגמות טכנולוגיות, מתוך 10 אלף הבוגרים בכל שנתון, כאמור. זה לא הרבה, אבל עדיין נתון שיכול לתת תקווה שכן סך כל הבוגרים במדעים יילך ויגדל.

בשנתיים האחרונות גדלו מספר המסגרות האקדמיות שמכשירות מנהלים לתפקידי מערכות מידע, בשילוב עם ניהול וכלכלה. זהו המיצוב של המנמ"ר החדש, שחייב לבוא לא רק מהעולם של מדעי המחשב והפיזיקה – אלא מהעולם של העסקים. מסגרות אלו באות לידי ביטוי בתוך פקולטות קיימות באוניברסיטאות ובמכללות, וכן במחלקות ייעודיות שמלמדות את מקצועות מערכות המידע והניהול. לפני שנתיים נעשה ניסיון אמיץ להקים מכללה שתעסוק אך ורק בהכשרת מנמ"רים, אבל למרבה הצער הוא לא צלח. מכללות אחרות מציעות כיום שפע של קורסים והכשרות שנועדו לאפשר לכל אלו שכבר עובדים בתחום ההיי-טק להמשיך לעבוד ובמקביל לרכוש השכלה.

את האור בקצה המנהרה ניתן לראות, במשקפיים ורודים מאוד, במה שנעשה בחינוך הטכנולוגי. מה שהיה פעם החצר האחורית של מערכת החינוך, עבר מהפך משמעותי ב-3 השנים האחרונות, לא מעט בזכות ד"ר עופר רימון, שעומד בראשו מאז. מספר תלמידי חטיבות הביניים הפונים אל לימודי המדעים, הנדסת תוכנה וגם טכנאים והנדסאים, גדל ב-20% עם הפנים קדימה. אולי דווקא משם תבוא הנחמה והתקווה לשבור את תקרת הזכוכית של 10 אלפים בוגרי מקצועות המחשב בשנה.