והמשכיל בעת ההיא יידום

כמעט בסוף הרשימה, אחרי שאוישו תפקידי יושבי הראש בוועדות היוקרתיות של הכנסת, שובץ גם מי שיעמוד בראש ועדת המדע והטכנולוגיה. את החגיגה קלקלו טענות מכיוונים שונים. למקטרגים לא נראית הולמת העובדה שח"כ הרב משה גפני, שיעמוד בראש הוועדה שצריכה להצעיד את ארצנו לעידן הבא, הוא בעל השכלה "ישיבתית" (כך ציין בעצמו באתר הכנסת) בלבד. מצדדיו הגדולים ביותר בוויכוחים המקוונים גורסים שיש לו תעודת בגרות.

במבט ראשון קשה לקבל את מי שמאמין שהעולם נוצר אך לפני 5,000 שנים כמוביל החקיקה המדעית. איך ייתכן שמי שבעדתו מתנגדים לגלישה חופשית באינטרנט יהיה מורה הנבוכים של הכנסת בתחום החדשנות ופריצת האופקים? אולם, בחינה קצת יותר מעמיקה מבהירה שאין סיבה להיטפל דווקא למינויו של גפני, אף אם הוא לכאורה צורם. אם קיימת בעיה, היא רחבה בהרבה ולא קשורה דווקא למינוי.

מיהם יתר חברי הוועדה שתפקידם, בין היתר, לטפל בהיי-טק, שכה קרוב לליבנו? שלושה בעלי השכלה משפטית, אחת עם תואר במינהל עסקים, אחד במדע המדינה ושניים שכלל לא טרחו לדווח באתר הכנסת על השכלתם. הם לא ידועים בעשייתם המדעית. רק אחד, אראל מרגלית, מציל את כבוד הוועדה. הדוקטורט שלו הוא אמנם בפילוסופיה, אבל יש לו ניסיון ועשייה משמעותיים בהון-סיכון ובסטארט-אפים. נכון שמבחינת רמת השכלתו, גפני נמצא בעמדת נחיתות, אולם ניסיונו הפרלמנטארי כיושב ראש ועדת הכספים – מהחשובות שבוועדות הכנסת – גבוה לאין שיעור משל יתר חברי הוועדה.

מדוע יצא הקצף על השכלתו של ח"כ גפני רק עתה? במינויו הקודם הוא היה, כאמור, יושב ראש ועדה הרבה יותר חשובה. מדובר היה בתפקיד מפתח לאומי של ממש וכל זאת ללא שום השכלה כלכלית וחשבונאית. אז כלל לא נשמעה ביקורת. ראוי גם לבחון יושבי ראש של ועדות אחרות. האם העובדה שח"כ חיים כ"ץ סיים את בית הספר המקצועי של אורט הופכת אותו למוביל מתאים של ועדת הרווחה, העבודה והבריאות? או האם התואר הראשון במדעי החברה והדרגה הצבאית רב"ט של ח"כ אביגדור ליברמן הינם רקע מספק בכדי לעמוד בראש הוועדה החשובה ביותר – ועדת החוץ והביטחון?

ולמה לבדוק רק בציציותיהם, תרתי משמע, של יושבי ראש הוועדות בבית המחוקקים? מה עם השרים, שמשפיעים על חיינו הרבה יותר? לשר האוצר שלנו, יאיר לפיד, אין תואר השכלתי פורמלי משמעותי כלשהו. לשר הבינוי והשיכון, אורי אריאל, יש השכלה תיכונית בלבד. כך גם השר עמיר פרץ, שהחזיק בכמה תיקים, כולל הביטחון. אין שום דבר ברקע של סגן השר אופיר אקוניס שמכשירו לכאורה לתפקידו. כל אלה אינם אלא משל ומדגם כמעט מקרי.

בדמוקרטיה, העם בוחר את מנהיגיו – ולהם הוא ראוי. יש לזכור תמיד, כי השיטה בעייתית אולם היא הפחות גרועה מבין כל האלטרנטיבות. במדינות מסוימות, ובהן ישראל, דרישות הסף ממנהיגים נמוכות. משרות של יושבי ראש ועדות בכנסת הן עמדות כוח ולא יותר מכך. לעיסוק הוועדה אין כמעט חשיבות. תפקידים בכירים, אפילו של שרים, נקבעים אך ורק לפי שיקולים פוליטיים, ללא כל בחינה של התאמה. העובדה ששר יכול תיאורטית להיות בור ועם הארץ מציקה ביותר. עלינו, כבוחרים, מוטלת השליחות ליצור מציאות אחרת. על רקע כל אלה אני מסתייג מפורשות מהניסיון להתמקד דווקא במקרה גפני תוך התעלמות מהתמונה הכוללת.